סיפורו של דגל בית"ר
באביב 1944 אחרי נסיגת הצבא הגרמני מצפון בוקוביניה, התחלנו לחזור מטרנסניסטריה, אבל היות שהחזית הייתה עדיין קרובה לעיר – רדאוץ, הצבא הרומני לא אפשר לנו לחזור העירה, רק בסתיו 1944 עם התרחקות החזית יכולנו לחזור.
התחלתי לארגן שוב את קן בית"ר רדאוץ. היינו רק כמה עשרות חניכים כי הרוסים סגרו את הגבול בין רומניה ורוסיה עד אפריל 1945 ורק אז החלו להגיע היהודים. הוצאנו את קופסאות הפח שהטמנו באדמה לפני הגרוש בשנת 1941 בהם היו דגל בית"ר, דגלוני צרורות, תמונות של ראש בית"ר, יוסף טרומפלדור, שרה אהרונסון ושלמה בן יוסף. בתחילת פברואר 1945 קבלנו הזמנה מטעם המפלגה הקומוניסטית בעיר להשתתף באסיפת הודיה לרגל השנה לשחרור רדאוץ על ידי הצבא האדום – בהזמנה צוין שיש להביא לעצרת את דגלי האומות שלחמו נגד הצבא הנאצי. אנחנו בבית"ר התארגנו בקבוצות עם כיתת דגלונים בראשם הלכתי עם דגל בית"ר שהיה קבור 4 שנים באדמה. צעדנו כשבפינו שירי לכת של בית"ר עד למקום האירוע. רוב יהודי המקום הצטרפו אלינו וסביבנו והפגנו נוכחות מרשימה במקום. תוך כדי הנאומים ניגש אלי שוטר רומני שביקש בשם המארגנים להוריד את דגל בית"ר שהיה היפה והגדול בין כל הדגלים, עניתי לשוטר שהוזמנו להופיע עם כל דגלי הצבאות שלחמו נגד הנאצים כולל הלגיון היהודי במסגרת הצבא הבריטי עם דגל כחול לבן.
מאחר שלא נענינו לבקשתו, הופיע לאחר דקות ספורות שוטר עם פתק חתום על ידי הממונה על המחוז (הפרפקט) בדרישה להוריד את הדגל, לקחתי את הפתק והודעתי לו כי הדגל יורד אך ורק בסיום האסיפה. תוך כדי הסתודדות התקרבו כל היהודים ועמדו סביבי כחומה חיה כנגד השוטרים הרומנים.
בגמר הנאומים התארגנו שוב בקבוצות ובצעדה צבאית עם שירה אדירה חזרנו למרכז העיר למשרדו של הממונה על המחוז (הפרפקטורה) כשהמוני יהודים מלווים אותנו. נכנסתי למשרד, הוצאתי את הפתק ושאלתי אותו האם הוא חתום על הפתק, במקביל ניגשתי למרפסת ופתחתי את הדלת – כשצעקות היהודים נשמעות עד למרחוק "אנטישמי". הממונה ביקש להרגיע אותנו והתנצל, בחוץ בינתיים הבית"רים בעידוד היהודים פרצו בשירת "התקווה".
כעבור שנה, בשנת 1946 באחד הביקורים שלי בסניף הכשרה של בית"ר בבוקרשט, בו עבדו קבוצת בית"ריות מהקן שלי בבית חרושת לבדי משי, קיבלנו מתנה חתיכת בד משי לעשיית דגל לבית"ר הצעירה.
חברתי (אשתי לעתיד ולהווה) ואחותה תפרו ורקמו את הדגל היפה של בית"ר הצעירה.
שני הדגלים כולל דגלונים וחומר של קן בית"ר רדאוץ, הועברו בשנות 50 – 51 ארצה ובמסדר רב רושם בחצר מצודת זאב בשנת 1952 בנוכחות שופט בית"ר מר משה גולד הועברו למשמרת למכון ז'בוטינסקי.
לוי (מאיר) מקס
משגב דב
1997
תוכן:
מאמר מאת יוסף קיסטר: "אנו זקוקים לדגל"
