תוכניותיהם של זאב ז'בוטינסקי, חיים וייצמן, דוד בן-גוריון,
מרדכי בנטוב לפתרון הסכסוך היהודי-ערבי באמצעות הסדרים פדרטיביים
או קונפדרטיביים בארץ-ישראל ובמזרח התיכון.
הפרק הראשון עוסק בדגם הפדרלי המבוסס על שילוב בין הפרלמנטריזם
בנוסח האנגלו-סכסי לבין האוטנטמיה הלאומית כפי שהתגבש בהגות
הסוציאל-דמוקראטית והליברלית במרכז ומזרח אירופה. הפרק השני דן
ברעיון האוטונומיה הלאומית המקפת, המהווה מעין סינתזה בין שני
עקרונות אוטנומיסטיים: האוטנומיה האישית או הפרסונלית והאוטנומיה
הטריטוריאלית או האזורית. הפרק השלישי עוקב אחר התוכניות אשר
ביקשו להתאים את הרעיון הפדרלי אל המציאות המדינית המשתנה בארץ-
ישראל ובאזור על ידי שילוב בין פדרציה ארץ-ישראלית וקונפדרציה
אזורית. הפרק הרביעי מתרכז בתכנית להקמת מדינה דו-לאומית יהודית-
ערבית בארץ-ישראל במסגרת פדרציה ערבית במזרח-התיכון. בספר גם
התעודות המרכזיות שעליהן מתבסס המחקר.