אל יוזף בק,/1 וארשה
לונדון, 21 ביוני /21936 צרפתית

תזכיר על אודות הבעיה הציונית בימינו
מוגשת להוד מעלתו שר החוץ של הרפובליקה הפולנית.
1. תזכיר זה מציג את נקודת ההשקפה של ההסתדרות הציונית החדשה. הסתדרות זו שמוצאה מן התנועה הרוויזיוניסטית, מונה 713,000 אוהדים ב32 ארצות אשר השתתפו בבחירות לאספה המכוננת שלה, שהתקיימה בווינה בספטמבר 1935. בפולין עולה מן הסתם מספרם של חברי ההסתדרות הציונית החדשה על מספרם של חברי כל האיגודים הציוניים.
2. מטרת הציונות היא אוואקואציה של הגולה. כאשר אנחנו מצהירים זאת איננו מתכחשים ואיננו שוכחים אף לא אחת מן המטרות הרוחניות של הציונות, כגון תחייתה של תרבות יהודית לאומית; להפך, ההסתדרות הציונית החדשה מכבדת אותן ושואפת להגשימן. אולם המניע העיקרי של התנועה בתקופתנו הוא ההכרח לארגן יציאה המונית של היהודים מרוב המדינות שיש בהן אוכלוסייה יהודית גדולה. מובן מאליו שברגע זה אין אפשרות לצפות מראש מה יהיה היקף היציאה הנדרש מכל אחת מן הארצות הללו, אולם נראה שאין חולק על כך שיש צורך לפַנות כמה מיליוני יהודים במשך שני העשורים או שלושת העשורים הבאים.
3. לצורך באוואקואציה אין קשר, או כמעט שאין קשר, לאנטישמיות המודעת והפעילה של ההמונים או של הממשלות הנוצריות. בעצם מדובר במגמה אובייקטיבית מסוימת של התפתחות חברתית, שהיא כמעט בלתי תלויה ברצונות הפרטיים. להפך, האנטישמיות הפעילה, בעיקר האנטישמיות הרשמית המודרכת על ידי ממשלה, יכולה רק לעצור את האוואקואציה. היא תיצור בהלה, וידוע היטב כי באווירה של בהלה קשה ביותר למצוא את דרך היציאה. כדי לפעול ביעילות, צריכה האוואקואציה להתבצע באווירה של שקט ושל רצון טוב.
4. נקודה מהותית היא גילם של המהגרים. כיום מרבית החלוצים הציוניים הם מתחת לגיל 23; זו טעות. לעלייה נחוצים דווקא גברים ונשים בגיל הפוריות, בין 23 ל36 שנים, כדי שהגידול הטבעי של האוכלוסייה היהודית יתבצע מחוץ לאותה מדינה שהם רוצים להגר ממנה.
5. ארץ ישראל עם עבר הירדן, שטח של למעלה מ60 אלף קמ"ר המיושב בצפיפות כמו בוולס, תוכל לשמש בית ל8 מיליונים תושבים; בצפיפות כמו בסיציליה – ל12 מיליונים. היום יש שם רק 1,500,000. אף אחד אינו יכול לומר היום, מהי הצפיפות הסופית שניתן יהיה לממש בארץ ישראל, אבל כבר עכשיו ברור שהיא תתחרה ביום מן הימים במדינות המאוכלסות ביותר. לא ננסה לסתור את האמת הגדולה, שיכולתה הכלכלית של מדינה אינה תלויה רק – ואף לא בעיקר – במעלותיה הטבעיות. הגורם המכריע אשר קובע את כושר הקליטה שלה הוא הגורם האנושי, או ליתר דיוק הגורמים האנושיים.
הגורם הראשון הוא העולה עצמו, יכולת העמידה שלו, מסירותו, האינטליגנציה שלו, תרבותו וגם גודל ההון העומד לרשותו (ונראה שאין חולקים על כך שמכל הבחינות הללו היהודים הוכיחו את עצמם).
הגורם האנושי השני אשר משפיע על יכולת הקליטה של ארץ הוא המשטר המדיני והמינהלי השורר בה.
6. משטר מדיני המתייחס בחיוב להתיישבות הוא תנאי להצלחה ואין גבול לחשיבותו. בלעדיו גם המאמץ הגדול ביותר של החלוצים נדון לכישלון חרוץ. אשר לארץ ישראל, משטר האוהד את ההתיישבות חייב להתבסס על הרפורמות הבאות:
א) רפורמה אגררית.
ב) הגנה על התעשיות המקומיות, המאוזנות ע"י הכנסת חומרי גלם ללא הגבלה.

ג) לגיון יהודי שיהיה חלק מחיל המצב הבריטי, ומשטרה יהודית בכל המקומות המועדים לפורענות.
(כל הצעדים הללו חייבים לחול גם על עבר הירדן אשר חייב להיות פתוח להתיישבות יהודית, אף על פי ש'המעמד המיוחד'/3 שלו/4 מבחינה מנהלית אינו מאפשר לפי שעה שום שינוי רשמי).
7. ההסתדרות הציונית החדשה מכינה עכשיו תכנית המכונה 'תכנית העשור', מתווה לצעדים כלכליים ומדיניים הנחוצים כדי להושיב בארץ ישראל (לרבות בעבר הירדן) מיליון וחצי עולים יהודים חדשים בתוך תקופה של עשר שנים.
על פי תכנית זו, 55% מן העולים הללו יבואו מפולין.
על יסוד תכנית זו תפנה ההסתדרות הציונית החדשה בקריאה לעם היהודי כולו לכונן אספה לאומית עולמית, כדי שתאמץ את 'תכנית העשור' כבסיס לדרישותיה המדיניות ולפעולת ההתיישבות שלה.
אולם מימוש התכנית תלוי ב'משטר': בידי השלטונות המנדטוריים מופקד אפוא המפתח להצלחה; ואם יפתחו להמוני היהודים את הדרך לתחייה, יתרום הדבר במידה רבה מאוד לרגיעה חברתית בגולה. כישלונה ישתק את האוואקואציה מן הגולה.
8. אין לי סמכות להביע דעה בעניין האינטרס של הרפובליקה הפולנית. אולם אני מצהיר, שאם האינטרס הזה יניע מדיניות קונסטרוקטיבית הנוטה להקל, בתנאים נדיבים וצודקים, על מעבר מואץ של המוני היהודים לארץ ישראל, יעלה הדבר בקנה אחד עם האינטרס הלאומי של העם היהודי ועם נטייתו ההיסטורית האובייקטיבית. הסיוע של הממשלה הפולנית יתבטא אפוא בתמיכתה בדרישותינו משלטונות המנדט – שהיא כשלעצמה שירות רב ערך למטרה הומניטרית נעלה.
9. אני מבקש להדגיש, שבדברי על 'סיוע' איננו מתכוונים לשום סוג של לחץ או התערבות. מדובר רק בעצומה ידידותית שאותה יכולה להפנות, באופן קורקטי ביותר, כל מדינה שממנה באים המהגרים, אל הממשלה הקולטת אותם. במקרה שלנו מדובר בבעיות בעלות חשיבות יוצאת מן הכלל: בהבטחות חגיגיות אשר כלולות בהסכמים בינלאומיים, ובגורלו הטרגי של עם גדול שהברירה היחידה העומדת לפניו היא: ארץ ישראל או מרד כנגד חבר הלאומים כולו.
10. ניסיתי להימנע בתזכיר זה מרמזים כלשהם למהומות הנוכחיות./5 אולם מובן מאליו שאם כתוצאה מהן תופסק העלייה היהודית (באופן ישיר או בעקיפין), יגרום הדבר לאסון כלכלי ומוסרי לא רק בארץ ישראל, אלא אפילו עוד יותר בחוגים בעלי העניין הגדולים ביותר בגולה. כל כישלון של העלייה יביא בעקבותיו עצירה של ייבוא הון יהודי, ובריחת ההון שכבר הובא. האבטלה והבהלה יבואו בעקבותיהן; חלק ניכר מהאנשים, שמספרם ילך ויגדל, ייאלצו לחזור לארץ מוצאם, ויגרמו שם מבוכה כלכלית בחוגים היהודיים והאחרים.
11. קיים אפוא צורך מידי ביותר להחזיר את הסדר על כנו. אני מרשה לעצמי להדגיש כאן נקודה עדינה למדי: ליהודים מפריע עד מאוד, שדרישתם לביטחון מתפרשת כדרישה להגנה 'באמצעות הכידונים האנגליים'. לאמיתו של דבר דורשים היהודים מתן תוקף חוקי להגנה העצמית שלהם, הקמתם מחדש של הגדודים העבריים (1917-1920), וזכות לשיתוף פעולה צבאי בשמירה על הסדר.
קיימת אפשרות שממשלה ידידותית, שתרצה להתערב למען האינטרס של אזרחיה שהאלימות הערבית מאיימת עליהם, תחשוש אף היא מאותה אי הבנה – מן הרושם המוטעה שהיא מנסה לכפות על שלטונות המנדט קרבנות, בעוד שלאמיתו של דבר היא תוכל להצביע על קיומם של מאה אלף יהודים לפחות, המוכנים לכל מאמץ ולהקרבת כל הקרבנות הנחוצים.

[ו' ז'בוטינסקי]
הערות:
1 יוזף בק – ózef Beck (1894-1944), שר החוץ הפולני ( 1932-1939), נמנה עם
קבוצת הקצינים מנאמניו של יוזף פילסודסקי ששלטה בפולין לאחר מות פילסודסקי. בק היה עוזרו הקרוב של פילסודסקי ולאחר מותו הוא נמנה עם הטריאומוויראט אשר ריכז בידו את עיקר הכוח השלטוני בפולין. שני חברי הטריאומוויראט הנוספים היו הנשיא איגנאצי מושציצקי ומפקד הצבא המרשל אדוורד רידז-שמיגלי. הודות למעמדו בצמרת השלטון היתה לשר החוץ בק השפעה גדולה על מדיניותה של פולין.
2 התזכיר נשלח מלונדון אל יוזף בק לאחר פגישתו הראשונה עם ז'בוטינסקי בווארשה ב11 ביוני 1936, ולקראת פגישתם הצפויה בז'נווה ב1 ביולי (ראה איגרת אל בק 1.7.1936
ו-איגרת אל דה האז 10.7.1936 ). במכתבו של אברהם אברהמס, המזכיר המדיני של הצ"ח אל יעקב דה האז מ15 ביולי 1936, צוין במפורש שהתזכיר הזה נשלח אל שר החוץ הפולני לפני פגישתו עם ז'בוטינסקי בז'נווה (אצ"מ A404/725, דהיינו לפני 1 ביולי; ראה גם מכתבו של שכטמן אל דה האז מ22 בספטמבר 1936, אצ"מ, A404/721). התאריך המשוער נקבע אפוא על פי המידע דלעיל. מכתב ההסבר שצורף לתזכיר לא נמצא. בתזכיר סיכם ז'בוטינסקי בראשי פרקים את פרטי שיחתם בווארשה מ11 ביוני, שעל פי הסוכנות הטלגרפית היהודית ארכה זמן ממושך ונדון בה המצב בארץ ישראל (Daily News Bulletin, 12. 6. 1936).
3 במקור בגרמנית: Sonderstellung;
4
עבר הירדן, אשר מלכתחילה אמור היה להיות, יחד עם ארץ ישראל המערבית, חלק בלתי נפרד משטחו של הבית הלאומי היהודי, נותק מארץ ישראל המערבית על פי 'הספר הלבן' משנת 1922. על שטחו הוקמה אמירות עבר הירדן בראשותו של האמיר עבדאללה.
5 למהומות שפרצו ב19 באפריל 1936 (מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט).