אל הארי לוי,/1 פאריס
לונדון, 10 בינואר 1936 צרפתית
10 בינואר 1936
מר לוי היקר,
1. אני מעריך כי את השיחה הראשונה עם המרקיז תיאודולי/2 צריך לקיים מר שקי/3 (אישית ובחשאי). אני מעריך כי מפגש זה חייב להתקיים ברומא לפני 18 לחודש. בהיותו איטלקי הוא מתאים יותר להליך הגישוש המוקדם.
אם המרקיז תיאודולי יגלה גישה ידידותית ויסכים להישאר אתנו בקשר בעתיד, נצטרך לבקש ממר שקי שיודיע לו כי הקשר הזה בז'נווה יובטח באמצעותך, וכי אתה תגיע לז'נווה בסביבות 15 בפברואר. אולם לצורך קיום פגישה, תוכל אפילו להקדים באופן מיוחד את בואך.

2. השאלה הראשונה שיש להעלותה נוגעת למועצה המחוקקת./4 יש להדגיש במיוחד כי בשאלה זו כל המפלגות תמימות דעים, ויש לבקשו במפגיע שיביע את תמיכתו, כדי להבטיח שוועדת המנדטים המתמדת תתייחס בתשומת לב לחששותינו בנושא זה.
ההסתדרות הציונית החדשה תגיש ללא ספק פטיציה בסוגיה זו למושב הקרוב של הוועדה המתמדת (מאי 1936)./5
הטענות שלנו נגד המועצה המחוקקת, מועלות בתזכיר שכבר נשלח מלונדון אל מר שקי./6 אולם התזכיר ההוא חובר לפני פרסום התכנית הנוכחית. תכנית זו מסוכנת אף יותר מזו שחששנו מפניה:/7 מספרם הכולל של הערבים הוא 14 מתוך 28; די שאנגלי אחד, איני אומר שיצביע עם הערבים, די שייעדר מישיבה אחת או שיימנע מהצבעה, כדי שיהיה רוב לצד הערבי. אין סיכוי שאת הנושאים החיוניים הנוגעים לעלייה ולרכישת אדמות יפקיעו לגמרי מסמכויותיה של המועצה המחוקקת. כפי שהצהרנו בתזכירנו, גם לו היו מפקיעים נושאים אלה מתחום סמכותה של המועצה המחוקקת, המצב לא היה משתנה לטובה. אולם חשוב להדגיש, כי התכנית שהתפרסמה זה לא כבר עולה על כל חששותינו. שאלת המאבק המשותף של כל המפלגות היהודיות נגד המועצה המחוקקת צריכה להיות היעד העיקרי של השיחה./8
3. אולם פרט לכך, יש להסב את תשומת לבו של המרקיז תיאודולי לעמדה המיוחדת של הצ"ח: מר שקי יציג כמובן את הטענה כי הצ"ח מהווה שלב חדש בהתפתחות הרביזיוניזם, וידגיש כי מטרות הצ"ח נבדלות מאלה של הסוכנות היהודית במיוחד בנושאים הבאים:
א) בשאיפה לפתור את שאלת היהודים באמצעות אוואקואציה מאסיבית מן הגולה.
ב) בהכרזה שמטרתה הסופית של הציונות היא הקמת מדינה יהודית.
ג) בהכרזה בדבר הצורך במשטר התיישבותי אוהד כתנאי בל יעבור להצלחה.


ד) בהתנגדות למלחמת מעמדות בתקופת ההתיישבות.
חשוב להסביר מדוע כל זה מחייב אותנו לנהל מדיניות שונה מזו של השמאל היהודי.
4. יש צורך להסביר, עד כמה בלתי צודקת היתה העמדה בה נקטה ועדת המנדטים המתמדת כלפי הפטיציה הראשונה שלנו./9 אי-הצדק הראשון מתבטא בסירוב לבדוק את הפטיציה שלנו אשר כללה מסמכים מפורטים, פשוט משום שוועדת המנדטים המתמדת אינה מסכימה עם השקפתנו./10 אי הצדק בולט בעיקר לנוכח העובדה, שוועדה זו בדקה לעומק את הפטיציות הערביות, אף על פי שלא הסכימה עם נקודת המוצא שלהן./11 כל זאת כבר צוין בפטיציה השנייה שלנו,/12 ובמכתבנו למר ראפאר ביוני/13 בזמן העברת התפקיד./14 אנו מקווים שבעתיד, יחסה של ועדת המנדטים לפטיציות שלנו יהלום את מעמדה החשוב של תנועה הומנטרית כה גדולה.









ברגשי ידידות, מר לוי היקר,

ו' ז'בוטינסקי
הערות:
1 איגרת אל בן-חורין 13.7.1932 , הערה 1. הארי לוי היה חבר נשיאות הצ"ח, ונציגה בז'נווה ליד ועדת המנדטים המתמדת של חבר הלאומים.

2 איגרת אל שקי 6.1.1936 , הערה 5.
3 יצחק שקי. ראה גם איגרת אל שקי 6.1.1936 .
4 שאלת הקמתה של מועצה מחוקקת לארץ ישראל לא ירדה מן הפרק (ראה איגרות אל ווקופ 8.7.1935 ו- אל מקדונלד 10.7.1935 ). אולם ב25 בנובמבר 1935 פנו נציגי חמש מפלגות ערביות בארץ ישראל אל הנציב העליון בדרישה: להקים 'ממשלה דמוקרטית' (שתתבסס על הרוב הערבי), להפסיק מיד את העלייה ולאסור מכירת קרקעות ליהודים. בתגובה לדרישה זו פרסם הנציב העליון לארץ ישראל, סר ארתור ווקופ, ב23 בדצמבר הודעה, כי מנוי וגמור עמו לכונן את המועצה המחוקקת בהתאם לרצון ממשלת הוד מלכותו. נחישותם של השלטונות הבריטיים להקים את המועצה המחוקקת, עוררה דאגה בקרב כל המנהיגים הציוניים ובקרב היישוב היהודי בארץ ישראל. לפיכך היה הכרח לפעול נמרצות באמצעות ועדת המנדטים המתמדת כדי לסכל את התכנית.
5 הפטיציה נגד הקמת המועצה המחוקקת לארץ ישראל הוגשה לוועדת המנדטים המתמדת ב23 במארס 1936.
6 ראה איגרת אל שקי 6.1.1936 , הערה 4.
7 לפי התכנית הקודמת, משנת 1922, אמורה היתה המועצה המחוקקת לארץ ישראל למנות 23 נציגים: 10 ערבים, 2 יהודים, 10 פקידי ממשל והנציב העליון. על פי ההצעה החדשה, שהוצעה על ידי הנציב העליון ארתור ווקופ בדצמבר 1935, תמנה המועצה המחוקקת לארץ ישראל 28 נציגים: 14 ערבים, 7 יהודים, 5 פקידי ממשל ו2 נציגים של הסוחרים, דהיינו מחצית מחברי המועצה המוצעת אמורים היו להיות ערבים (הארץ, 22 בדצמבר 1935; ראה גם The Times, 20.1.1936).
8 עם המרקיז תיאודולי שהיה באותה עת יושב ראש ועדת המנדטים המתמדת.
9 הכוונה לתזכיר הפטיציוני שהוגש על ידי ד"ר אברהם ויינשל לוועדת המנדטים המתמדת ב30 באפריל 1934 (ראה איגרת אל יעקבי ש' 18.2.1934 , הערה 4).
10 ועדת המנדטים המתמדת סירבה לדון בפטיציה הארץ-ישראלית (הראשונה), שהוגשה על ידי ד"ר אברהם ויינשל באמצעות הנציב העליון ב30 באפריל 1934 (שם), בנימוק שבהקדמה שלה צוין כי משמעותו של הבית הלאומי היהודי היא הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. לדעת הוועדה, שהושפעה מהטיעון של ממשלת בריטניה, טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם כתב המנדט.
11 בפטיציה שהגיש הוועד הערבי העליון למושב ה20 של ועדת המנדטים המתמדת ביוני 1931, הוא דרש את ביטולה של הצהרת בלפור. דרישה זו נוגדת את המנדט, שכן בהקדמה שלו נאמר במפורש, שבעל המנדט יהיה אחראי להוציא אל הפועל את הנאמר בהצהרת בלפור (The Rise of Israel, (ed. Aaron S. Klieman) Vol. 13: Great Britain and Palestine 1920-1925, pp.31-39). למרות זאת קיימה ועדת המנדטים המתמדת דיון מקיף בפטיציה הערבית.
12 בנוסח השני של הפטיציה הארץ_ישראלית שהוגשה באוקטובר 1935 דחה ד"ר ויינשל את טענתו של פייר אורטס, שכיהן בתפקיד של דובר ועדת המנדטים המתמדת, כי הפטיציה הראשונה אשר נדונה במושב ה26 של ועדת המנדטים המתמדת בנובמבר 1934 ונדחתה על ידה אינה עולה בקנה אחד עם המנדט. זו היתה בעצם טענת ממשלת בריטניה. הפטיציה השנייה שנדונה במושב ה28 של ועדת המנדטים (נובמבר 1935), גם כן נדחתה (ראה להלן, איגרת 15, הערה 3).
13 במכתבו מ14 ביוני 1935 (מ"ז, ג4/3/4) אל פרופ' ויליאם ראפאר (איגרת אל ראפאר 11.6.1934 , הערה 1) קבל ד"ר יוסף שכטמן על מידת האיפה ואיפה שנקטה ועדת המנדטים המתמדת בטיפולה בפטיציה הארץ-ישראלית (ראה לעיל, הערות 10-11). שכטמן חזר על עיקרי מכתבו של ז'בוטינסקי מ30 באפריל 1935 (איגרת אל ראפאר 30.4.1935 ).
14 ביוני 1935 סיים פרופ' ראפאר את תפקידו כיושב ראש ועדת המנדטים המתמדת, אך הוא המשיך לכהן בוועדה כחבר מן המניין. מחליפו בתפקיד היה המרקיז אלברטו תיאודולי מאיטליה.