אל יצחק שקי, פירנצה
לונדון, 24 בפברואר 1936 איטלקית
לונדון, 24 בפברואר 1936
שקי היקר,

ברצוני להוסיף מילים אחדות להערות שבוודאי קיבלת בינתיים מפאריס./1 אינני יכול לשכוח משפט אחד מן ההערות שהעירה ממשלת בריטניה ב1934 בעניין הפטיציה הראשונה של ויינשל/2 - משפט שמר אורטס/3 לא רצה להזכירו במושב ה26 של ועדת המנדטים המתמדת,/4 אבל הוא מצא לנכון לצטטו רק כאשר הוא דן במושב ה28 בפטיציה השנייה./5 במשפט זה נאמר, כי התפיסה הרביזיוניסטית (מדינה יהודית) טומנת בחובה התעלמות מוחלטת מזכויותיהם וממעמדם של התושבים הלא-יהודים בארץ ישראל./6
בתזכיר שנשלח מפאריס תמצא את תגובתנו להאשמה הסתמית הזאת המנוסחת בשפה דיפלומטית. אני מרשה לעצמי לכנות אותה 'האשמה סתמית'. היא אפילו גרועה יותר: זו התעלמות מוחלטת/7 מהדברים שוויינשל ציין במפורש בפטיציה הראשונה. הרי פרק שלם שכותרתו 'האינטרסים של הערבים'/8 מוקדש לבירור כוונותינו כלפי 'התושבים הלא-יהודים של ארץ ישראל'. אני שולח לך שני עותקים מודפסים שבהם תמצא את הפרק ההוא בעמודים 24-25. שם נאמר: 'ברצוננו להצהיר, שהן היישוב היהודי בארץ ישראל הן יהדות העולם חשים רגשות חיוביים כלפי האוכלוסייה הערבית בארץ ישראל, ויש להם כוונות טובות כלפיה. בעולם כולו אין יהודי שאינו סבור שהמדינה היהודית העתידה לקום תהיה מבוססת על עקרון השוויון המלא וכו' וכו'. לפי דעתנו ייווצר הרוב היהודי כתוצאה מעליית ההמונים היהודים 'ולא כתוצאה מגירוש כלשהו של הערבים או של צאצאיהם'. סלח לי על התרגום הלקוי, אבל רציתי להיות נאמן לנוסח של הטקסט האנגלי.
ברצוני לשאול: מה משמעותו של המשפט ההוא של ממשלת בריטניה? מי מכנה אותנו צבועים ושקרנים? או שהמשמעות היא שמחבר ההערות הרשמיות לא קרא את הפטיציה? או שמדובר רק בהרגל לדבֵר מבלי לחשוב, ולרוע המזל לא תהיה זו הדוגמה הראשונה ולא האחרונה לעבודת המשרדים בלונדון?
צר לי במיוחד שהוועדה הפכה לכלי שרת במסע תעמולה של ההאשמה הסתמית ההיא, שלא מגיעה לנו. מר אורטס נזהר מאוד שלא להזכירה במושב ה26, וחבל שהוא לא נזהר במושב ה28. הפרוטוקולים של ועדת המנדטים המתמדת/9 נקראים על ידי ציבור, שאין אנו רוצים להיחשב בעיניו כאשמים בפשעים שמעולם לא ביצענו.

שלך,

ו' ז'בוטינסקי

הערות:
1 כוונתו מן הסתם למכתביו של הארי לוי (איגרת אל שקי י' 24.2.1936 ).
2
הפטיציה הראשונה (הארץ-ישראלית) הוגשה לוועדת המנדטים המתמדת על ידי ד"ר אברהם ויינשל
באמצעות הנציב העליון לארץ ישראל באפריל 1934 (ראה איגרת אל יעקבי ש' 18.2.1934 , הערה 4). היא נדונה במושב ה26 של הוועדה (נובמבר 1934) ונדחתה על ידה (ראה איגרת אל ראפאר 30.4.1935 ). פטיציה זו כללה שורה של קובלנות נגד בריטניה על התכחשותה למחויבויתיה על פי 'הצהרת בלפור' וטופס המנדט.
3 פייר אורטס, נציג בלגיה בוועדת המנדטים המתמדת וסגן יושב ראש הוועדה, היה בשעתו דובר הוועדה שניסח את החלטותיה.
4 כאשר הוועדה דנה בפטיציה הראשונה (ראה לעיל, הערה 2).
5 הפטיציה השנייה, שהיתה נוסח מתוקן של הפטיציה הראשונה, הוגשה באוקטובר 1935. היא נדונה במושב ה28 של ועדת המנדטים, שהתקיים בנובמבר 1935, וגם היא נדחתה.
6 במקור באנגלית: 'involves a complete disregard of
the rights and position of the non-Jewish inhabitants of Palestine






7 במקור באנגלית: complete disregard
8 במקור באנגלית: The Interests of Arab People
9 במקור: P.M.C. (Permanent Mandates Commission).