אל תמר ז'בוטינסקי-קופ, תל אביב
פאריס, 21 בנובמבר 1927...רוסית
.
21 בנובמבר 1927
טאניצ'קה היקרה,
בחרדת לב אני מהרהר על יום מותה של אמא ועל כך, שבאותו יום
תהיי אולי לבדך בתל אביב, במקרה שישלחו את ג'וני לגליל בענייני עבודה. יתן לך
האלוהים כוח. מעולם לא ראיתי ידידות כזאת בין אם לבת, וספק אם קיימת בכלל. אני רואה בסביבתי
זקנים החיים בבדידות ומצפים לביקור של בן או של בת, פעם אחת בשבוע. את הצלת את אמא
מגורל דומה. ספק אם את מודעת לכך, עד כמה זה שיפר את איכות חייה של אמא בשנותיה
האחרונות. כמובן שהיא התעצבה מאוד בראותה שאת משתוקקת לעבוד. אבל סבורני, שבעיני
אדם זקן ההשתתפות מבפנים בכל הצער של המשפחה, נעימה יותר לאין שיעור
מעמידה בצד בתור שריד מקודש ומיותר, שאפילו אין פונים אליו בחיפוש אחר תמיכה.
אני מהרהר על כך לעתים קרובות. הילדים מסתדרים עם משפחותיהם ומתרחקים מהוריהם הזקנים
בצורה זו או אחרת.
בבוא העת נישאר בכורסתנו ונטלפן (אם יהיו כורסה וטלפון...): 'למה לא ראינו אתכם זמן
כה רב? בואו לשעה קלה והביאו את הנכד'. אבל אמא לא התנסתה בזה.
כל האנשים הבאים בימים, שראו אתכן, אומרים: מעטים האנשים שנפלה בחלקם זקנה כה
מאושרת ומכובדת.
חוששני ששילמת על כך ביוקר.
טאניושה, אל תזלזלי בעצמך. מהעובדה שבמהלך שבע השנים בארץ ישראל לא השגת את
מבוקשך, את יכולה להסיק רק מסקנה אחת: שחסרים לך ערמומיות וכסף.
אבל אל תחשבי שחסרה את כוח וכישרון. אני אומר לך זאת באובייקטיביות גמורה.
בכל דבר שאת נוגעת את מוכיחה שיש לך ידי זהב, אבל אינך מסוגלת להתרפס או לזייף כסף.
שימי לב לראזסווייט ולאטלס, שני עסקים הרחוקים מאוד מסגנונך. שלוש שנים יוצא י'
מ'\1 מגדרו ומחפש סוכנים בעלי רמה - אין אף אחד המגיע לכרסולייך. את מלאה כוח וחיוניות.
אם תעסקי בעבודתך,\2 שוב תעשי חיל. לא שכחו אותך - למשל בליטא. בקובנה אין כמעט
מאנשי הדרום,\3 אבל נראה שכל אנשי ההוראה זוכרים את בית ספרך. התשובה היא מידית:
מנהלת או מבקרת (זה אחרי שכתבתי להם בכוונה, שמבחינת השפה את חלשה מהתקן שלהם). וזו
הרי המדינה העיקרית של 'תרבות', בעלת תנופה תרבותית גדולה מאוד.
הכול יהיה כשורה, טאניושה היקרה. תהיה גם ארץ ישראל ונהיה שם ביחד; ולא סתם נהיה,
אלא ננהל ונניע, כל אחד בתחומו. רק אל תחששי מהזמן. אצל האנגלים ואצל הגרמנים
מתחילים
נעוריו של עסקן ציבור בגיל חמישים. העיקר הבריאות. את כל השאר נמלא. יש
לשער שגם בעת זקנה מופלגת, אם רק נגיע לזה, לא יתנו לשנינו לשבת בכורסה ולטלפן
לילדים - במסדרון יעמדו בתור טרדנים וימתינו לפקודות.
אני מנשק אותך בחזקה. השתחווי בשמי מול קברה של אמא, אם זה מקובל.
ו'
.
.
הערות:
1 יונה מויסייביץ' מחובר.
2 בניהול בית ספר.
3 מדרום רוסיה.
.
.