אל שלמה זלצמן, מרינבאד
שדלצה, 21 באוגוסט 1935 רוסית

סולומון דוידוביץ' היקר,
תודה על המכתב,/1 מן הסתם כבר קיבלת בינתיים את שלי./2 אהיה בווינה ב2 לחודש,/3 לכל המאוחר ב3 לחודש, ויהיה צורך להירתם מיד לעבודה. אבל אני חולם לנסוע אחרי 13 לחודש לאיטליה, למונטקאטיני – מקום נפלא ומקום מרפא מפורסם. נוסעים?
בווינה/4 נקיים התייעצות בעניין הבנק,/5 ואני מקווה שסמוך לאותו מועד נודיע על פתיחתו.
תודה על שאתה מזמין לווינה את הילדים 'שלך'. אתה יכול להבטיח להם ששם יהיה להם נעים יותר מאשר בלוצרן./6 סופרסקי עורר את זעמי, ואני עוררתי מהומה במאמענט על שפרסמו את מאמרו האווילי./7
הפסיקו אותי מאה פעם. אני מחבק אתכם והֱיו שניכם בריאים.

ו' ז'

הערות:

1 המכתב לא נמצא.
2 איגרת אל זלצמן ש' ו- ל' 18.8.1935 .
3 ספטמבר.
4 בקונגרס הייסוד של ההסתדרות הציונית החדשה, שיתקיים בווינה (7-12 בספטמבר 1935).
5 בעניין הקמת בנק 'העמל' בארץ ישראל.
6 דהיינו בקונגרס הציוני ה19, שהתקיים בלוצרן בימים 20 באוגוסט-4 בספטמבר 1935.
7 במאמרו 'צי איז פארהאן את סכנה פאר דער ווירטשאפט אין א"י' ('האם צפויה סכנה לכלכלה בא"י'), שראה אור במאָמענט ב18 באוגוסט 1935, טען סופרסקי שבנאומו במרינבאד (ב4 באוגוסט) ציין ז'בוטינסקי שרק 3.5% מהיישוב היהודי בארץ ישראל עוסקים בתעשייה, וכ6% - בחקלאות והשאר עוסקים בבנייה ובעבודות זמניות. לדעת סופרסקי, מקור טעותו של ז'בוטינסקי הוא באי-הכרת המציאות הארץ-ישראלית בשל אי-יכולתו להיכנס לארץ, ובשל מידע מוטעה שקיבל מחבריו בארץ ישראל. אולם לאמיתו של דבר התריע ז'בוטינסקי במאמריו ובנאומיו על האחוזים הנמוכים של ההשקעה בענפי התעשייה והחקלאות ולא על אחוזי המועסקים בענפי הכלכלה הללו (ראה איגרות אל ראפאר 30.4.1935 ו- אל ג'ואיש כרוניקל [1935. 7. 8] ו- אל זיוניסט רקורד [1935. 7. 8] ). גם בנאומו בקובנה באמצע מאי 1935, קבל ז'בוטינסקי על אחוזי ההשקעה המזעריים בתעשייה ובחקלאות בארץ ישראל (מ"ז, א33/8/1).