122 אל וינסטון צ'רצ'יל,/1 לונדון
לונדון, 16 ביולי 1937 אנגלית
16 ביולי 1937

אדוני הנכבד,
אני מתנצל על פנייתי הבלתי פורמלית, ועל ההפרעה למנוחה בשעת התבודדותך בסוף השבוע.

ליידי ויולט בונהם קארטר/2 הודיעה לי, שאינך בטוח אם בכוונתך לנאום על אודות חלוקת ארץ ישראל./3 מכתב זה הוא ניסיון להמריץ אותך להתערב. כיהודי – שאפילו יריבים אף פעם אינם כופרים בעובדה שאני מייצג את הרגשות של המוני היהודים – אני רואה בך אחד מאנשי החוג הפנימי המצומצם מאוד של מדינאים בריטים, האחראים להולדת רעיון הקהילייה היהודית בין השנים 1917^1922;/4 ואנו מצפים שתגן עליו עכשיו בשעה שהוא נתון בסכנה כה רבה, ונהיה מאוכזבים מאוד אם קולך לא יישמע.
אני בטוח שהתזכיר המצורף בזה מבטא רגשות אשר בני עמי היהודים בכל רחבי תבל שותפים להם. ייתכן שלא כולם עדיין מודעים היטב לכל סעיף אשר מובא בתזכיר שלי – הם יודעים מעט מאוד על אודות צפיפות אוכלוסין, משק בעל, ובמיוחד על ההיבטים הצבאיים של המצב. אולם אין ספק שמעל לכול הם רוצים מקום להתיישבות, ואת ארץ הקודש שהיא ארץ הקודש; וכאשר הם נוכחים בהדרגה שתכנית החלוקה ממיתה את כל תקוותיהם, אזי מתגבשת התנגדותם. הדבר הגרוע ביותר בכל העניין הזה הוא שלא יהיה לנו אפילו זמן לטעון את הטענה שלנו. אני מקווה שהיא תועלה לדיון על ידי ידידים, ובראש ובראשונה על ידך.
אם אוכל להיות לעזר כל שהוא, הרשה_נא לי לפגוש אותך לפני יום רביעי הבא./5 אם זה דרוש אבוא לצ'ארטוול./6
הטלפון בביתי: פרימרוז 2118 (בשבתות המשרד סגור).

שלך בנאמנות,

ו' ז'בוטינסקי
תזכיר בעניין תכנית החלוקה של ארץ ישראל
יש לדחות את תכנית החלוקה אשר הוצעה בדין וחשבון,/7 גם אם ניתן להגדיל את שטחה של 'המדינה היהודית' על ידי הוספת רצועה גדולה של הדרום ('נגב') וחלק מירושלים או אפילו את כולה, כפי שמציעים אחדים מקרב תומכי התכנית.
הסיבות לדחיית התכנית הן:
1. השטח הנדון, גם אם הוא יוגדל כפי שצוין לעיל, אין בו מקום להגירה יהודית ניכרת.
2. זו אשליה להניח ש'המדינה היהודית' הזאת תהיה רק 'הצעד הראשון', מעין פיימונטה/8 יהודית שעתידה להתרחב. אם היא תיווסד בטרם עת, היא לא תוכל לעולם להתרחב על ידי חדירה בדרכי שלום או על ידי כיבוש.
3. להפך, מדינה יהודית כזאת תהיה בסופו של דבר יעד לכיבוש בידי המדינות הערביות השכנות, והכיבוש יהיה מלווה מן הסתם בהרס ובטבח.
להלן הבהרות קצרות לשלוש הנקודות שצוינו לעיל.
1. אין מקום להגירה
1. השטח כפי שתואר בדין וחשבון בעמ' 383^384 מסתכם בכ4,600 קילומטרים רבועים ומכיל (להוציא את יפו ואת הפרוזדור הבריטי/9) כ645,000 תושבים. במילים אחרות, צפיפות האוכלוסין בשטח שהוצע להקים בו את ה'מדינה היהודית' היא כבר עתה בערך 140 תושבים בקילומטר רבוע.
2. זו צפיפות גבוהה מאוד והיא שוות ערך לצפיפות בגרמניה וכמעט כפולה מזו שבצרפת (76)./10 אין סיבה להאמין שניתן להגדיל במידה רבה את הצפיפות בעזרת שיטות כלכליות יעילות.
3. מתוך 645,000 התושבים המתגוררים בשטח, למעלה ממחציתם אינם יהודים כי אם ערבים; אולם התקווה שניתן להשפיע עליהם 'להגר' אל מחוץ לשטח היא תקוות שוא. ה'מדינה היהודית' תהיה עשירה ונמרצת, ואנשים אינם נוהגים להגר מרצונם החופשי מאזור עשיר לאזור עני. כמו כן לא תהיה אפשרות לקלוט אותם במדינה ערבית אשר משוללת אנרגיה יהודית והון יהודי.
4. הגדלת השטח, אפילו בהיקף שצופים האופטימיסטים, אין בה כדי לשנות באופן ממשי את המצב הזה. לצירופה של ירושלים (בין אם מדובר בעיר המודרנית בלבד ובין אם מדובר בעיר כולה) אין משמעות של שטח. בנוגע לנגב, אפילו יהודים אופטימיסטים אינם מצפים להשיג יותר ממחצית אזור באר שבע או כ5,000 קילומטרים רבועים. זה אזור שעד כה לא מצאו בו מים, זהו שטח המיועד במקרה הטוב ביותר למשק בעל למחצה. כל התקדימים מראים שצפיפות אוכלוסין מקסימלית בשטח מסוג זה עשוי להגיע – וזאת בעתיד בלבד – לכ25 תושבים לכל קילומטר רבוע, או בסך הכול ל125,000 מתיישבים.
5. המוני העם היהודי חסרי הבית במזרח אירופה ובמרכזה, מהווים מאגר של מצוקה המסתכם בשמונה עד תשעה מיליונים.
6. באחדות מהארצות המזרחיות הללו, הטיעון היחיד נגד האנטישמיות הוא התקווה שביום מן הימים תהיה ארץ ישראל מסוגלת לקלוט המון מהגרים יהודים. ברגע שהציפיות הללו הופכות בלתי אפשריות בעליל, יש לצפות לפרץ של רגשות אנטישמיים ללא תקדים, וממשלות תהיינה נאלצות ללכת בעקבות הדוגמה הנאצית ולכלול את האנטישמיות בספר החוקים.
7. לצורך השוואה ראוי לציין, שארץ ישראל בשתי גדות הירדן משתרעת על שטח של 116,000 קילומטרים רבועים (26,000 במערב לירדן ו90,000 במזרח הירדן). צפיפות האוכלוסין במערב הירדן – 52 נפש בקילומטר רבוע, בארץ כולה (מערב ומזרח) – 14. לו היתה הארץ כולה מסוגלת להגיע ביום מן הימים, כפי שכל הציונים רוצים, לצפיפות ממוצעת מתונה של 100 או אפילו של 75 תושבים בקילומטר רבוע, היתה משמעות הדבר -מקלט למיליונים אחדים של יהודים, ללא צורך להזיז את מיליון הערבים המתגוררים שם עכשיו, או את צאצאיהם.
2. לא 'פיימונטה' יהודית
1. כל אלה התומכים ברעיון החלוקה בטוחים, והם חוזרים על כך, ש'המדינה היהודית' הקטנה תהיה רק התחלה, ובסופו של דבר היא תשתרע על שטח גדול יותר. זו אירדנטיות11 בלתי מציאותית ומסוכנת, שכן שום התפשטות טריטוריאלית לא תהיה אפשרית בין אם על ידי חדירה בדרכי שלום ובין על ידי כיבוש.
2. ברגע שבו תבוטל 'הצהרת בלפור' על השטח שמחוץ לגבולות 'המדינה היהודית', תתאפשר הגירת יהודים למדינה הערבית רק בשיעור שהממשלה הערבית תסבול. גם אם הגירה כזאת תותר בכלל (מספר קטן אשר יכניס הון רב עשוי אפילו לזכות בעידוד), לעולם היא לא תהיה נסבלת בממדים אשר יסכנו את האופי הערבי של מחוז כלשהו. ייתכן שהיהודים יורשו להקים גטאות חדשים בשטח הערבי, אולם הם לא יורשו להקים אזורים בעלי רוב יהודי בהסכמת ממשלה ערבית.
3. כל תקווה להשתמש ב'מדינה היהודית' לצורך ארגון צבא יהודי, אשר בסופו של דבר יכבוש בכוח את שארית ארץ ישראל, מגוחכת לחלוטין. הצבא היהודי לא יהיה מסוגל אפילו להגן על 'המדינה היהודית', אם או כאשר היא תותקף על ידי מדינות ערב: 'המדינה היהודית' היא בעיקרה מישורית, שחולשות עליה גבעות אשר תהיינה שייכות לערבים; תל אביב נמצאת בטווח 15 מילין מהתותח הערבי שימוקם בהר הקרוב ביותר, וחיפה נמצאת בטווח של 18 מילין.
3
1. כיבושה של 'המדינה היהודית' בידי שכנותיה הערביות יהיה בלתי נמנע. שטח ננסי אשר מגיניו אף פעם לא יגדלו מעבר לקומץ, אך עשיר בהון ובתרבות, יהיה מוקף לא רק על ידי ערביי ארץ ישראל, אלא על ידי פדרציה ערבית מחלב עד בצרה וצנעה (שכן הדין וחשבון מזמין בגלוי את 'המדינה הערבית' המוצעת להצטרף לפדרציה כזאת). 'המדינה היהודית' תהיה נתונה לחמדנות ובהזדמנות הראשונה היא תותקף, ודבר זה בלתי נמנע. זה יקרה בכל עת שהאימפריה הבריטית תהיה נתונה בצרה במקום אחר.
2. בשעה שהוועדה המלכותית ביקשה להיטיב עם היהודים ועם הערבים, היא התכוונה כפי הנראה גם להקל את נטל האחריות המוטל על כתפי האימפריה; אולם משמעות הצעתה - אחריות גדולה עשרת מונים. בשטח המנדט הנוכחי תגדל סכנת ההתפרעויות בהדרגה בד בבד עם הגידול של האוכלוסייה היהודית; ועל כל פנים תהיה סכנה מצד 'פורעים' בלתי מאומנים, לא חמושים היטב שאף פעם הם לא יהיו רבים. בעקבות תכנית החלוקה תהיה צפויה הסכנה מצד צבא סדיר.
לסיכום, אני מבקש למחות נגד החיפזון והמהירות שבהם מואצת התכנית באמצעות הפרלמנט, ועדת המנדטים ומועצת חבר הלאומים. מופעל לחץ ללא תקדים כדי להגיע להחלטות סופיות וגורליות, עוד לפני שכל הנוגעים בדבר קראו את הראיות שעליהן מתבסס הדין וחשבון, ובייחוד לפני שהספיקו היהודים, אשר לגבם זה עניין של חיים ומוות, להיוועץ כראוי./12







1 וינסטון צ'רצ'יל – Winston Churchill (1874^1965); מגדולי המדינאים במאה ה20. לפני מלחמת העולם הראשונה ובמהלכה מילא תפקידים מגוונים בממשלה (שר הפנים, שר הימייה וחבר קבינט המלחמה). ב1917 מונה לשר החימוש ובשנים 1919^1921 היה שר המלחמה והאוויריה. בשנים 1921^1922 כיהן כשר המושבות, ובתקופת כהונתו פורסם הספר הלבן של 1922, אשר כלל את ניתוק עבר הירדן מתחום הבית הלאומי היהודי, אך גם אושר המנדט הבריטי על ארץ ישראל.
2 ויולט בונהם קארטר – Violet Bonham Carter (1887^1960); ברונית ומדינאית בריטית. היתה בתו של הרברט הנרי אסקווית, ראש ממשלת בריטניה בשנים 1908^1916. ליידי קארטר היתה מראשי המפלגה הליברלית וידידתו של צ'רצ'יל. היא מילאה תפקידים ציבוריים שונים, ובין היתר היתה נשיאת הפדרציה של נשים ליברליות (1923^1935; 1939^1945). בשנים 1945^1947 היא היתה נשיאת המפלגה הליברלית. ב1938 היא נמנתה עם המתנגדים למדיניות הפיוס של נוויל צ'מברליין כלפי גרמניה הנאצית. הקשר של ז'בוטינסקי עמה נוצר כפי הנראה באמצעות ד"ר יוסף סאגאל (לעיל, איגרת
30, הערה 6). ליידי בונהאם קארטר ובעלה נמנו עם אוהדי הציונות (בנימין אקצין, מריגה לירושלים, פרקי זכרונות, ירושלים תשמ"ט, עמ' 263^264). במכתב קצר אל צ'רצ'יל - שצורף למכתבו של ז'בוטינסקי ולתזכיר – כתבה ליידי בונהאם קארטר, שלדעתה אין להחליט בחופזה בנושא החלוקה, שכן 'אנשים אינם בקיאים בעובדות הנוגעות לממדים הגאוגרפיים ולמיקומה האסטרטגי של הפינה הזעירה שהוקצתה ליהודים'. ליידי קארטר הדגישה את המילה
tiny (ראה Martin Gilbert, Churchill and the Jews, London 2007, p.124).
3 במהלך הדיון בפרלמנט בתכנית החלוקה של ארץ ישראל אשר נקבע ליום רביעי, 21 ביולי.
4 צ'רצ'יל לא היה חבר קבינט בזמן אישור 'הצהרת בלפור', אולם בהזדמנויות אין ספור הוא הביע תמיכה בלתי מסויגת בהצהרה. במאמר שפרסם ב8 בפברואר 1920 כתב בין השאר, כי 'אם תוקם מדינה יהודית על גדות הירדן בחסות הכתר הבריטי, שתכיל שלושה או ארבעה מיליון יהודים, זה יהיה אירוע מועיל בהיסטוריה העולמית, אשר יעלה בקנה אחד עם האינטרסים האמיתיים של האימפריה הבריטית' ((Martin Gilbert, Churchill and Zionism, London 1974, p.7 ). גם בתפקידו כשר המושבות הוא דחה בתוקף את הדרישות של ערביי ארץ ישראל, לבטל את 'הצהרת בלפור' ולהפסיק את העלייה. בנאומיו בפרלמנט העלה על נס את מפעל ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, ותמך בעקביות בזכותו של העם היהודי לביתו הלאומי בארץ ישראל (שם, עמ' 8 ואילך). גם בנאומיו בפרלמנט הוא היה עקיב בעמדה זו. על פי כתב המנדט שאושר בתקופת כהונתו של צ'רצ'יל כשר המושבות, קיבלה על עצמה בריטניה ליצור את התנאים הפוליטיים, המנהליים והכלכליים אשר יאפשרו הקמת בית לאומי יהודי בארץ ישראל.
5 דהיינו לפני יום הדיון בפרלמנט בתכנית החלוקה (ראה לעיל, הערה 3).
6
Chartwell – אחוזתו הכפרית של צ'רצ'יל בקרבת העיר וסטרהם (Westerham) שבדרום מזרח אנגליה.
7 בדין וחשבון של הוועדה המלכותית – ועדת פיל.
8
ראה לעיל, איגרת 119, הערה 5.
9 'הפרוזדור' הבריטי, שהשתרע לאורך רצועה שכללה את בית לחם, ירושלים, רמלה ונמל התעופה לוד עד יפו, אמור היה לפי הצעת ועדת פיל להישאר בפיקוח בינלאומי תחת המנדט הבריטי. גם צפת, טבריה ונצרת נועדו להיכלל לתקופה מסוימת בשטח הנתון לפיקוח המנדט הבריטי.
10 דהיינו 76 תושבים בקילומטר רבוע.
11 ראה לעיל, איגרת 119, הערה 6.















12
בנאומו בפרלמנט, שבו הסתייג מתכנית החלוקה של ועדת פיל, השתמש צ'רציל




בכמה מנימוקיו של ז'בוטינסקי, כפי שהועלו בתזכירו (House of Commons,
Parliamentary Debates, Official Report , 5th Series, Vol. 326, pp. 2329-2333


ׂׂׂׂׂ). ראה גם להלן, איגרת 130, הערה 2.