אל עורך פוסלדנייה נובוסטי,/1 פאריס
ואל-לה-בּן, 9 בספטמבר 1934 רוסית

עורך נכבד,
הרשה-נא לי להשתמש בהכנסת האורחים של פוסלדנייה נובוסטי, כדי להשיב על מאמר שפורסם בגיליון מס' 14 של סוציאליסטיצ'סקי וסטניק/2 שכותרתו 'הפשיזם היהודי וביטאון הדמוקרטיה הרוסית' ובו שתי האשמות/3 - 'פשיזם' ו'טרוריזם'.
מבלי להתייחס לעמדתי האישית כלפי הפשיזם, אוכל לומר שבתרבות הפוליטית היהודית אין מקום לפשיזם. תכליתו של הפשיזם לכפות את רצון המדינה על מעשיו של היחיד, ובראש המדינה עומד מנהיג יחיד שבידו אמצעי כפייה והענשה. לנו, היהודים, אין לפי שעה לא מדינה ולא אמצעי כפייה. כל הארגונים שלנו הם התאגדויות של מתנדבים. מי שתקנה זו או אחרת אינה לפי רוחו, יכול לא למלא אחריה. הוא יכול לפרוש מן ההתאגדות בכל רגע. אם הוא מקבל עליו את הדין ואינו עוזב, משמע שהוא שקל את כל הנימוקים 'בעד' ואת כל הנימוקים 'נגד', והחליט להישאר. מכאן שכל הארגונים שלנו הם בהכרח דמוקרטיים. יתרה מזו, זו אינה דמוקרטיה בעלמא, כי אם משאל עם תמידי הנערך מדי יום ביומו ובכל רגע, והסכמה של כל מאת האחוזים של 'המונהגים' המשתייכים לארגון.
כזה הוא גם הרביזיוניזם. הוועידות שלו נבחרות בבחירות כלליות והן בוחרות ועד פועל שלכל אחד מחבריו, לרבות הנשיא, קול אחד. סוציאל' וסטניק טוען שנשיא הברית/4 נהנה מאותה מרות מלאה ומסממני כבוד חיצוניים בדומה להיטלר. גם קריאות 'הייל' (בעברית 'יחי') נהוגות בברית כמו בגרמניה כלפי היטלר. כל זאת אינו אלא דמיון, שכן תקנות כאלה אינן נהוגות אצלנו. הטענות שלפי המצע הרביזיוניסטי אין כביכול לערביי ארץ ישראל מקום במולדת ההיסטורית של היהודים הן שקר גס עוד יותר. המצע הרביזיוניסטי דורש ליצור 'רוב יהודי' בארץ ישראל, משמע שאנו מניחים כי גם בעתיד יהיה בה מיעוט לא-יהודי. והרי ציטוטים נוספים מההצהרות הרשמיות שלנו: על הרוב היהודי להיווצר אך ורק על ידי עלייה יהודית, ללא דחיקת רגליה של
האוכלוסייה הערבית הקיימת. אנו נבטיח לערבים לא רק שוויון זכויות אזרחי ופוליטי מלא, אלא גם את כל התנאים לקיום אוטונומיה תרבותית-לאומית. אנו נבטיח לערבים את כל הזכויות שאנו דורשים להעניק ליהודים בארצות הגולה.
אומר בכנות, אינני מקבל על עצמי אחריות לצורת המשטר של המדינה העברית לכשתקום, וגם המצע שלנו אינו מתייחס לזה. אני מקווה שזה לא יהיה משטר פשיסטי. אני מאמין בחופש הדיבור ובחופש ההתאגדות, בשוויון מוחלט בין כל בני האדם ובהנהגה נבחרת. רעיון 'המנהיג' נחשב בעיניי לשטות, ואני מזדעזע מעצם המחשבה על מדינה 'טוטליטרית' המתערבת בכל ענייני ההווי האזרחי, ואני מעדיף עליה פי אלף את הליברליזם הגרוע ביותר על כל מגרעותיו. ובכלל אני דוגל בהשקפות הפוליטיות של המאה ה19 שיצאו מהאופנה, ואני דבק במורשתם של לינקולן,/5 גלאדסטון/6 ומאציני./7
במאמר הזה, המשקף את רמת ההגינות והיושר של המתקפה הזאת, יש פרט משעשע אך אופייני: 'החולצות החומות' של בית"ר (ארגון הנוער שלנו) מובאות בתור הוכחה שמקור החיקוי לתנועה הזאת אינו אפילו הפשיזם של מוסוליני,/8 אלא דווקא הפשיזם הגרמני של היטלר. החולצות בצבע חום כהה של בית"ר (אגב, אצל הנאצים הן צהובות) הונהגו עוד בשנת 1924, בשעה שאיש מן המייסדים שלנו לא שמע כלל על הנאצים, ומכל מקום לא היה לו מושג כיצד הם מתלבשים. מי שמוכיח אותנו בשל החולצות החומות דומה למי שדורש מהסוציאליסטים לוותר על הדגל האדום, שכן דגל הרייך הגרמני גם הוא אדום.
אולם את הגרעין העיקרי של הפשיזם שלנו רואה מחבר המאמר ביחסנו השלילי ל'מלחמת המעמדות'. אבל כאן, אני מודה, הוא לא הפריז. אפילו הפשיסטים לא יוכלו להשתוות אלינו ביחסנו השלילי למלחמת המעמדות במהלך בניינה של ארץ ישראל העברית. באיטליה קיימת כבר אומה, מדינה, משק כלכלי, ולא עליי לשפוט אם מלחמת המעמדות גורמת שם נזק או מביאה תועלת. אבל בארץ ישראל כל זאת צריכים עדיין ליצור, ולכך דרושות לא רק ידיים עובדות, אלא גם הון לאומי ופרטי. ההון הלאומי (הקרנות/9) מקורו בתרומות, 99% של התרומות מקורן בבורגנות הבינונית והזעירה. לדעתנו זה בלתי הוגן לאסוף תרומות מהבורגנות כדי להכין בכסף הזה את תבוסתה. אבל חשוב לדעת שארץ ישראל העברית נבנית בעיקר לא בעזרת הקרנות אלא בעזרת ההון הפרטי. היחס הוא כדלהלן: החל משנת 1919 עד היום הושקעו בבניין שלנו לפחות 50 מיליון לירות שטרלינג. כ4 מיליון מתוכם מקורם בשתי הקרנות. כל השאר הוא הון פרטי שהושקע בבניית בתים, בתי חרושת, מטעים, בתי מסחר ובנקים. מתוך 40,000 הפועלים היהודים חמש שישיות ויותר מועסקים במפעלי ההון הפרטי. כדי שיוקמו המפעלים הפרטיים הללו, שבלעדיהם לא היתה קיימת גם ההתיישבות, אנו קוראים לבעלי ההון היהודים - הזעירים, הבינוניים והגדולים: 'הביאו את חסכונותיכם מן הגולה והקימו מפעלים בארץ ישראל, בקרב אחיכם'. את התעמולה הזאת מנהלים בקרב בעלי ההון היהודים גם מנהיגי הפועלים שלנו מ'השמאל'. אי אפשר בעת ובעונה אחת להטיף להתרוששותם ולהפקעת רכושם של בעלי הון הללו. כל האידיאולוגיה של מלחמת המעמדות על רקע ההתיישבות בארץ ישראל (מלבד העובדה שהיא מעכבת את ההתיישבות) מקבלת צביון בלתי מוסרי בולט.
למרות זאת טועה מאוד ¬סוצ' וסטניק, אם הוא סבור שהפועלים הרביזיוניסטים מפירים בארץ ישראל שביתות בעלות אופי כלכלי. אני אישית אינני רואה שביתה כלכלית כקדושה, ידועים לי מקרים ששביתות כאלה הן בלתי צודקות ומזיקות, והפרתן היתה מביאה תועלת. אבל עובדה היא שמעולם לא היה מקרה כזה. לא היה מקרה שהפועלים שלנו גרמו לירידה בשכר העבודה. הם מקבלים עבודות רק באותם תנאים שנקבעו דווקא על ידי ארגון העובדים הסוציאליסטי (ההסתדרות). הם מפירים, וימשיכו להפר, רק את השביתות שבהן מבקשים השובתים לפטר או לא לקבל לעבודה פועלים רביזיוניסטים. באפריל השנה הם הקימו יחד עם הפועלים הבלתי מפלגתיים הסתדרות חדשה – איגוד מקצועי של עובדים השוללים את מלחמת המעמדות במהלך תקופת ההתיישבות, והדורשים לפתור את כל הסכסוכים בדרך של 'בוררות לאומית'. לאיגוד החדש הצטרפו 5,000 פועלים, והוא נאבק עכשיו על שוויון זכויות.
אני עובר לשאלת הטרור, ואצטט את מאמרו של הנשיא עצמו./10 דעתו של הסוצ' וסטניק כי 'יש כביכול להישמע לנשיא ללא כל תנאי' היא כמובן בדיה. אולם לא אוכל להכחיש שלדעותיו של הנשיא יש השפעה על המפלגה והן משקפות את הלך רוחה. לאחר זיכויו של שוורצבארד/11 אשר ירה למוות בפטליורה/12 כתבתי בביטאון הרשמי שלנו ראזסווייט (ב30 באוקטובר 1927):
'מר שוורצבארד זוכה מפני שכך דרש הצדק, הצדק האנושי והצדק העליון. אך אין זאת דרך יהודית, ותהא דרך זו חסומה בפנינו לתמיד. ואפילו אם תפגשו את קין עצמו, היזכרו בתנ"ך: לקין הוטבע אות על המצח, אות קין, כדי שאנשים הפוגשים בו יטו הצדה. בסיפור הזה כלולה חכמה רבה וחשובה. כך הבינו את החוק ואת התגמול אבותינו, המחוקקים של העולם. כבר מאוחר מדי לשנות את עצמנו. מר שוורצבארד יורד מהבמה ואין צורך בממשיכי דרכו'.
לעומת זאת מצטט סוצ' וסטניק קטעים מן המאמרים ומן הנאומים של העיתונאי הארץ-ישראלי הצעיר מר אחימאיר, הרוח החיה של קבוצת 'הבריונים' ('בריונים' - כינוים העתיק של הקנאים שלחמו נגד שלטון הרומאים). משפטו של אחימאיר נמשך עדיין, ועל כן לא אוכל לדון כאן בדעותיו האמיתיות. אעיר רק, שאף על פי שסבור אני כי כמה מדעותיו הן בלתי ראליות, הרי אין בהן שום טרוריזם. אולם מה שמצטט סוצ' ו'/13, אני מוכרח לכנות בשם סירוסים ושיבושים בזדון.
מעניין: אחימאיר הוא עיתונאי פורה מאוד, שפרסם הרבה מאמרים על 'בריונות', אך סוצ' וסטניק אינו מצטט אף אחד ממאמריו שפורסמו. בסך הכול מובאות חמש ציטטות: שלוש מתוך יומן פרטי שנתפס על ידי המשטרה בעת חיפוש; אחת מתוך כתב יד שלא פורסם בשום מקום והמתייחס לשנת 1929; והציטטה החמישית היא הפירוש שניתן לדברים מנאומו של אחימאיר, שאותו נשא כביכול לפני חברי אגודת הסטודנטים הרביזיוניסטית בחיפה. ביומן נוהג אדם לרשום את מחשבותיו האינטימיות ביותר, ואם מצטטים אותם אפילו ללא סירוסים ומבלי לדלג על שורות, גם אז אסור להציגן בתור מצע של מפלגה. בייחוד אסור לנהוג כך ביומנו של אחימאיר, שיש בו הערה גלוית לב של המחבר: 'אני חולה במחלת הגרפומניה. כל מחשבה העולה בראשי אני חייב לרשום מיד במקום כלשהו, שאם לא כן הדבר מעיק עליי'. אפילו הפרקליטות הארץ-ישראלית מצאה לראוי לפרסם את ההערה הזאת אשר שופכת אור על אופיו של יומן אחימאיר. ואולם סוצ' וסטניק עובר עליה בשתיקה, ולעומת זאת הוא מצטט את הקטע הבא: 'סיקריקי רוצח את קרבנו על ידי מכה מאחור, ואחרי כן הוא מתערב בתוך ההמון וצועק - תפסו את הרוצח!' זהו ציטוט מדויק מיוסף בן מתתיהו שאחימאיר רשם בין שפע של ציטוטים אחרים, מילים זרות, שמועות, וכו'. הוא נהג לרשום אותם ביומנו או פשוט על פיסות נייר.
הנאום לפני חברי אגודת הסטודנטים מובא מפי אדם שהעיד במשפט כי אינו משתייך לאגודת הסטודנטים, אלא חדר לאספה רק 'כדי לשמוע דבר מה'. לפי דבריו אמר אחימאיר: 'אין ביניכם אף אחד שהיה מסוגל להרוג דוגמת הסטודנטים הגרמנים שרצחו את ליבקנכט/14 ואת רוזה לוקסמבורג,/15 אתם פטפטנים ולא סטודנטים. הסנגוריה קראה למשפט עדה, אישה בעלת שם, בעלת ותק פדגוגי רב ונכבד. היא נשבעה והעידה ששמעה את כל נאומו של אחימאיר ולא שמעה שהוא אמר דבר מעין זה. גם אם נתעלם מפרצופו הפרובוקטורי של אותו 'עד' שהביא למשפט את הפירוש הזה, מתעורר הרצון להציג למערכת 'סוצ' ו' את השאלה: כלום אינכם יודעים כיצד 'מפרשים' אנשים עוינים את נאומו של נואם מהפכני או רדיקלי? זו בושה להסתמך על דיווחים כגון אלה.
מעשה מחפיר עוד יותר עשה סוצ' ו' בכתב היד של מאמרו של אחימאיר שלא פורסם. נשלפו מתוכו המשפטים הבאים: 'הסיקריקיזם נותן אפשרות לאדם בלתי ידוע ליהפך לגיבור, יש רק הכרח ללמוד לקלוע היטב למטרה'. את המאמר הזה כתב אחימאיר נגד האידאה של הטרור. במאמר זה הוא הביע את הרעיון שהטרור מושך הרבה אנשים משום שהוא מאפשר לתת ביטוי לרוגז שנצטבר בנפש, ובעזרתו אפשר לזכות בנקל בתהילה וכו', אך למרות זאת, אין אלה אלא הזיות, והטרור אינו מועיל כלל... אני מתקשה למצוא מילים הוגנות לתיאור הסילוף הזה.
אולם כתיבת המילים דלהלן לאחר זיכויים של שלושת היהודים שהואשמו ברצח ארלוזורוב הוא מעשה בלתי הוגן ואין לעשותו כלל: 'אנחנו מוכנים אפילו להניח שהיורים בארלוזורב היו אנשים אחרים ולא סטאבסקי ורוזנבלט, אבל לגבנו אשמתו המוסרית של הרביזיוניזם ברצח ארלוזורוב הוא מעל לכל ספק'. ובעמוד אחר: 'בארץ ישראל כבר אין מתווכחים אם יהודים רצחו את ארלוזורוב או ערבים. הרוצחים עקבו אחרי הזוג, דיברו ביניהם עברית - זאת שמעו בבירור ארלוזורוב ורעייתו'. אין כאן אף מילת-אמת. ארלוזורוב עצמו לא הספיק למסור עדות. האדם היחיד ששוחח עמו ביחידות לאחר המקרה היה מר מ' דיזנגוף, ראש עיריית תל אביב, ומר דיזנגוף חתם על כרוז בראש 114 אנשים אחרים שסטאבסקי חף מפשע. גב' ארלוזורוב לא הזכירה אף במילה אחת שהרוצחים 'דיברו ביניהם'. היא סיפרה רק שאחד מהם שאל את ארלוזורוב בעברית 'כמה השעה' - שתי מילים שכל ערבי יודע אותן. קצין המשטרה סטאפורד/16 אחד העדים העיקריים של הקטגוריה העיד בשבועה, שמיד לאחר המקרה אמרה לו גב' ארלוזורוב 'הוא ביטא מילים אלה במבטא מזרחי'.
סוצ' ו' מטיף מוסר לפוסלדנייה נובוסטי, שהעיתון נותן כביכול 'לתופעות של החיים היהודיים פירושים רביזיוניסטיים בלבד, ובמיוחד בלט הדבר במהלך משפט סטאבסקי'. בתור מי שקורא יום-יום את העיתון מראשיתו ועד סופו אוכל להעיד, שלדאבוני לא הרגשתי בכך, אך אילו היתה מערכת העיתון פוסלדנייה נובוסטי מאפשרת לרביזיוניסטים לגולל לפני הקוראים את התפישה ההרצליאנית של הציונות המדינית, היא היתה מאפשרת להם להכיר תנועה רצינית וישרה הדורשת אמת ושוויון, ונאמנה מאוד למסורת של חופש וזכויות העם. ואשר לעניין סטאבסקי, יש להביע תודה לעיתון בשם מיליוני היהודים אשר קיבלו את זיכויו של סטאבסקי בשמחה, על שלא נסחף אף לרגע בגל היללה הדמגוגית, ושמר על העיקרון היסודי של המשפט: כל נאשם המכחיש את אשמתו נחשב חף מפשע בכל מהלך המשפט, והחובה הראשונה במעלה של הציבור ושל העיתונות היא לציין בקפידה כל נימוק להצדקתו. טוב לכולם, לרוסים וליהודים, שיש למהגרים הרוסים ביטאונים שגם בגלותם לא שכחו קודש מהו - בייחוד כאשר ממש על ידנו ובאותה שפה משתולל ללא הרף חוסר ההגינות.
ו' ז'בוטינסקי
הערות:
1 איגרת אל יבזרוב 20.1.1934 , הערה 7.
2 כתב עת סוציאליסטי, שיצא לאור בפאריס.
3 נגד ברית הצה"ר
4 נשיא ברית הצה"ר, דהיינו זאב ז'בוטינסקי.
5 אברהם לינקולן – Abraham Lincoln (1809-1865); נשיא ארצות הברית (1861-1865); בהנהיגו את המאבק לשלמותה של ארצות הברית במלחמת האזרחים (1861-1863) הצטיין כלוחם למען חופש האדם וחירותו. בנאומו בגטיסבורג ב19 בנובמבר 1863 ביטא את עקרונות היסוד של הדמוקרטיה – 'ממשל העם בידי העם למען העם'.
6 ויליאם אוווארט גלאדסטון – William Ewart Gladstone (1809-1898); מדינאי בריטי, מנהיג המפלגה הליברלית. כיהן ארבע פעמים כראש ממשלת בריטניה ונחשב לאחד הבולטים שבהם. הנהיג רפורמות בשלטון, במערכת המשפט, בחינוך ובצבא ופעל להענקת שלטון עצמי לאירלנד. נחשב לגדול המדינאים הליברליים בדורו.
7 ג'וזפה מאציני (איגרת אל מוסוליני 16.7.1922 , הערה 16). המנהיג הרוחני של המאבק למען איחודה של איטליה וחירותה. הטיף לאחוות עמים ולזכות הגדרה עצמית של כל אומות העולם. משנתו הלאומית נחשבת לסמל הלאומיות הליברלית.
8 בניטו מוסוליני (איגרת אל מוסוליני 16.7.1922 , הערה 1). הרודן הפשיסטי של איטליה.
9 קרן קיימת לישראל וקרן היסוד.
10 נשיא ברית הצה"ר – זאב ז'בוטינסקי.
11 שלום שוורצבארד (איגרת אל אלטשול 2.10.1925 , הערה 4).
12 סמיון פטליורה (איגרת אל ההנהלה הציונית 24.11.1921 , הערה 27).
13 סוציאליסטיצ'סקי וסטניק.
14 קרל ליבקנכט – Karl Liebknecht (1871-1919); מדינאי גרמני ומהפכן. חבר הרייכסטאג מטעם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (1912-1916). ב1916 פרש מהסיעה בפרלמנט וגויס לצבא. מאחר שהשתתף ב1 במאי 1916 בהפגנה נגד המלחמה, נאסר ונידון לארבע שנות מאסר עם עבודת פרך. באוקטובר 1918 שוחרר מהכלא. נמנה עם מייסדי 'ברית ספרטקוס' ועם יורשתה המפלגה הקומוניסטית הגרמנית. בהתקוממות הספרטקיסטית בברלין בינואר 1919 נאסר ונרצח.
15 רוזה לוקסמבורג – Rosa Luxemburg (זאמושץ 1870-ברלין 1919); הוגה ומנהיגה סוציאליסטית יהודיה ומהפכנית. נמנתה עם מייסדי 'ברית ספרטקוס' ועם יורשתה המפלגה הקומוניסטית הגרמנית. השתתפה בהתקוממות הספרטקיסטית בברלין בינואר 1919 נאסרה ונרצחה.
16 ארנסט רוברט סטאפורד (איגרת אל בן-ימיני 21.9.1933 , הערה 13).