אל לורד מלצ'ט,1/ לונדון
מונטריאול, 11 בפברואר 1935 אנגלית
לורד מלצ'ט היקר,
התואיל לגרום לי את העונג ואת הכבוד ולהצטרף לוועד המרכזי של אגודה לשירת- מקהלה יהודית, אשר אחדים מידידיי הצעירים מארגנים ברחבי תבל?
היוזם, ומי שעתיד לעמוד בראשה והרוח החיה/2 של האגודה, הוא א"צ פרופס - חובב אמיתי של שירי עם יהודיים והמבצע הטוב ביותר ששמעתי מעודי, להוציא אנשי מקצוע. אני מקווה שלא תראה פגם בעובדה שהוא גם נמנה עם הצעירים אשר הקימו את תנועת ברית תרומפלדור ופיתחו אותה, וש'הזמיר' (שמו של הארגון שמשמעו ציפור הזמיר) יטפח ללא ספק בין השאר גם שירי בית"ר.
מר פרופס ישלח לך את הפרטים, כנראה בגרמנית. עליי רק להוסיף, ששירת-מקהלה הוכיחה את עצמה, לפחות באירופה המזרחית, כאמצעי אדיר לטעת בלב הנוער יסודות של התלכדות, של הוקרת ערכים לאומיים ושל נימוסים, מלבד ערכה האָמנותי. אסטוניה, למשל, 'היא תולדה של מקהלותיה'/3 – זו עובדה היסטורית.
למותר להבטיחך, שאכיר לך טובה אם תיעתר לבקשתי.

שלך בנאמנות,

ו' ז'בוטינסקי
הערות:
1 ברון מלצ'ט השני – הנרי מונד (איגרת אל בן-חורין 29.5.1932 , הערה 3).
2 במקור בצרפתית: chevile ouvrière
3 הפסטיבלים לשירי עם באסטוניה, שראשיתם ב1869 ואשר מתקיימים עד היום, היו גורם מאיץ להתעוררותה הלאומית, לצמיחת ספרותה הלאומית, ולהשרשת השפה האסטונית