אל אברהם ויינשל,/1 חיפה
פאריס, 17 בינואר 1935 עברית

אדון וינשל היקר,
יסלח נא את קיצור תשובתי זו/2 הכתובה בחיפזון לפני צאתי לאמריקה:


הנני מסכים שבקרוב נצטרך לייסד בארץ נציגות של הועד הפועל. אך לא הייתי
רוצה לעשות את הצעד הזה מבלי שאבקר את הארץ בעצמי, אתבונן במצב ואברר אתכם יחד את כל הפרטים והתנאים. בלי הכנה כזו עלולה הנציגות רק להגדיל את הערבוביה וליצור סכסוכים חדשים.


על כן החלטנו לעת עתה להעתיק לארץ רק את המדור לעניני הארץ - אותו המדור שהתקיים עד עתה בפאריס תחת הנהלתו של מר קופליוביץ,/3
ובארץ ינהל אותו הד"ר הופמן./4 סמכות המדור תקיף את הענינים דלקמן: עבודת הצה"ר לטובת יסוד בנק 'העמל', עבודת הצה"ר לטובת עובד_לאום,/5 עבודת הצה"ר בנוגע לעניני עליה. כמובן יימצאו עוד מקצועות העלולים לבוא בגדר סמכות המדור. יהיה_נא ברור לכם, כי אין כאן שום פרֶטֶנזיה לנהל את עניני הבנק עצמו (שהוא כאשר יווסד, יהיה תלוי בהנהגתו הוא), ולא לנהל את הסתדרות העובדים הלאומית שאיננה עומדת תחת פקודת הצה"ר. המדור יתעסק רק באותה העבודה שברית הצה"ר עושה, או צריכה לעשות בקשר עם המוסדות האלה.
מצד שני, אין כאן פרטנזיה לנהל על ידי המדור את עניני הצה"ר המקומיים; אלה יישארו, כמובן, ברשות המרכז/6
(אם כי יש כאן קשיים לגאליים, שעליהם אדבר להלן). מצד שני, יצטרך המרכז להוועץ עם מנהל המדור על כל ענין חשוב אף כי 'מקומי'.

מה שנוגע למרכז - יצרתם מצב קשה. על פי ההחלטה הפראגאית/7 זו היתה תרכבתו: חצי חבריו נבחרים על ידי הועידה הארצית, החצי השני ממונים מטעם הועד הפועל העולמי. אבל אתם בחרתם ב15. הסבירו לי בקראקוב שיש גם 'ועד פועל' מצומצם בעל חמישה, לאמור שהיינו יכולים למנות מצדנו גם כן חמישה. אבל מה בצע - הלא ועד מצומצם איננו מרכז, החלטותיו תלויות בהסכם המרכז כולו, ז"א שוב נשאר המצב הקודם – שאת עניני הצה"ר בארץ מנהל מוסד מקומי, בעת אשר ברור הדבר שבארץ אין ענינים מקומיים, היות וכל דבר שמה משפיע על מהלך הדברים בציונות העולמית ומחייב את ברית הצה"ר כולה.
בתנאי החפזון שהיו לי בקראקוב ושמצאתי אותם גם כן פה בקשר עם נסיעתי, לא מצאתי פתרון לתסבוכת הזו; אבל אין זאת אומרת שהסכמתי והשלמתי בה. אני מקוה שבימי מנוחה על האניה/8 יעלה על דעתי איזה דרך של פתרון ואוכל להציע אותו לפני הועד הפועל ולפניכם. ומי יתן ותסכימו לעזור, כי באמת לא צדק הדבר הזה ולא כהוגן שלא תהיה שום דעה למרכזנו העולמי במה שמתהווה בצה"ר הארץ_ישראלי, בעת אשר כל מה שקורה אצלכם עלול להכניע את כולנו.
בעוד כמה דברים רציתי לנגוע, שגם הם תכופים,/9 אך לא אספיק. אכתב מהדרך. רק אחת אוסיף: אם מרוצים אתם ואם לא מרוצים (הוי ואבוי לי - בטוחני כי אינכם מרוצים) – למען השם, סבלנות עד אשר אחזור מאמריקה ואולי אקבל רשיון לבקר את הארץ. קשה לי מאד לעבוד בתנאים האלה, הנני מוקף 'מצבי רוח' שאינני מבין אותם, הכל זועמים, לכל אחד יש טענות וכל הטענות הן נגדי, ואם אעיז להציע שיחליפוני באדם אחר, שאולי אין לו אותו ה'ברק' אבל שיהיה בעל_בית היודע לארגן ארגון, לא ירצו לשמוע. מה לעשות בתנאים אלה? רק
דבר אחד: לבקש סבלנות.


מוקירו,

ז' ז'בוטינסקי
הערות:
1 איגרת אל ויינשל 17.5.1926 , הערה 1. ד"ר ויינשל היה באותה תקופה יושב ראש הוועד המרכזי של ברית הצה"ר בארץ ישראל.
2 מכתבו של אברהם ויינשל שאליו מתייחס ז'בוטינסקי לא נמצא.
3 אהרן קופלוביץ'.

4 ד"ר יעקב הופמן.
5 דהיינו הסתדרות העובדים הלאומית.
6 הוועד המרכזי של ברית הצה"ר בארץ ישראל.
7 ראה איגרת אל הוועדה המתמדת 10.1.1935 , הערה 4.
8 בדרך לארצות הברית.
9 דחופים.