.
אל יוסף ספיר,/1 פתח תקוה
תל אביב, 24 בדצמבר 1929...עברית
.
ת"א, 24 בדצמבר 1929
.
אדון ספיר הנכבד,
קשה לענות על מכתב כזה./2 אדוני שפך את לבו, אעשה כמוהו גם
אני.
אינני מאמין כי שונאינו חזקים מאתנו. יסלח-נא אם אתוכח עמו
גם בנוגע לדברים שבארץ גופא - בלי ספק בקי הוא ממני בנוגע לאלה,
ואולם אני מאמין יותר לאינטואיציה שלי מאשר לרשם של עדי-ראיה.
כאשר זלזלתם בערבי המקומי, לא הסכמתי: בשנת 1908 בקרתי את הארץ,
ראיתי את הערבי כשהוא פרא-אדם ושבתי לרוסיה וכתבתי שורת מאמרים
על התנועה הערבית העתידה לבוא ועל נגוד האינטרסים בינה ובין
הציונות. ואולם עתה, כשאתם, אנשי הארץ, מדברים על הערבי כאלו
היה כבר לעם במלוא מובן המלה, אני בטוח כי טעות גדולה טועים
אתם. תנועה לאומית מבוגרת היא תוצאה של דורות של תרבות אירופית
(כי אין 'תרבות' אחרת); במקום שאין הבסיס הזה, אין לאומיות
אמתית, יש רק התפרצויות: תסערנה ותעבורנה, שוב תסערנה ושוב
תעבורנה. אין זאת אומרת כי אני מזלזל במכשול הערבי שעל דרכנו,
אבל אני אומר, שכחו עתה לא %100 כי אם %10, ונגד זה נוכל לעמוד.
מה שנוגע לגולה - שם פשוט אין להשוות בין כחנו הפוטנציאלי
שלנו ובין זה של הערבים והאישלם כולו. הצהרת בלפור, לאמור הנדר
האנגלי, היא סלע שאי-אפשר לעקור אותו; ואנגליה דבקה במנדט כמו
שדבקה בקונסטיטוציה שלה. אינני יכול 'להוכיח' את אלה; אבל אני
בטוח. וגם בזה אני בטוח: לא רק על האובסטרוקציה/3 הערבית, כי אם
גם על זו של שונאינו האנגלים, פה ובאנגליה, יכולים אנו להתגבר.
עוד אפשר ואפשר להפוך את המשבר הזה להתחלת גאולתנו.
הקשי היחידי הוא, כמובן, עמנו; אך גם פה אינני מסכים בדעת
אדוני. אינני 'מתפעל' מהיהודים, להפך. אבל בספטמבר שעבר הרגשתי
בעם כלו כעין שרירים, כעין קפיצי-פלדה המזרימים כח מספיק כדי
להכניע את העולם המקולטר. השרירים והקפיצים האלה ישנם גם עתה.
ההתעוררות לא היתה להבת-קש, היא מתעמקת מיום ליום. אלא שאף אומה
מרוכזת בארץ אחת לא תוכל לפעול אם אין לה מנהלים. בכל אומה אחרת
היו ברגע שכזה קמים מנהלים המתאימים לצרכי הרגע - לא דוקא
'גאונים', כי-אם 'שמים' כמו קרנסקי/4 או לנין/5 (רחוק היה
מגאוניות גם הוא) או אנדראס הפר/6 או מאות אחרים.
אצלנו אי-אפשר הדבר. שמים-בכח יש לנו לרוב; אבל המקום
תפו, ובתנאי הגיאוגרפיה העברית אי-אפשר לפנות את המקום בכח
הזרוע (כמו שהיו עושים בני עם מרוכז), כי לא יועיל פה כח הזרוע.
אצלנו מושלת פירמה, לא אישים קונקרטיים; אף לו מתו האנשים
הקונקרטיים האלה, אי-אפשר לתפוש את הפירמה בלי פרוצדורה פורמלית
של קונגרס וכו'. זהו הקשי.
טעותכם היתה בזה שלא הבנתם, אתם בני דרור, כי מלחמת הדעות
בציונות היתה מלחמה בין הגזע של הגטו (במסוה ציוני) ובין גזע
הדרור. ישנם בישראל שני הגזעים הרוחניים האלה; אני קורא להם
'גזעים', כי ההבדל שבינם אינו תלוי בהשקפות כי-אם בטבע הנפש,
וע"כ/7 אי- אפשר להפוך את הטיפוס של קיש או ויצמן לבן דרור, כמו
שא"א/8 להפוך כושי ללבן. לא הבנתם את זאת, לא אתם בני האכרים
ולא הפועלים, ותמכתם בשלטון הגטו בתוך הציונות; עזרתם לגטו
לתפוש את הפירמה; ועתה, כשהעולם היהודי משתוקק לשלטון אחר,
משתוקק באותו כח-הגעגועים הנובע גם ממכתב אדוני, אין אמצעי בו
נוכל להעביר את הפירמה לידים אחרות.
למרות כל אלה, אני מאמין בנצחוננו, לא רק בעתיד הרחוק -
כוונתי לנצחוננו עתה, במשבר הזה. אנו ננסה לכבוש את הפירמה
ולנהל את ההמונים. אם תוכלו ותעיזו - ותאמינו< -<ST עזרונו.
לא כדאי לעשות 'מעשים שלא יצטרכו להעשות'. אין בהם צרך. לו
האמנתי כי נפלנו, או גם כי קרובים אנו למפלה, הייתי בין
הראשונים שיצעקו 'תמות נפשי עם פלשתים'. אבל אינני מאמין כי
נפלנו; כלעורים מתפלא הנני לאלה המאמינים כי נפלנו ואינני מבין
את סנווריהם, אינני מבין כיצד אינם רואים את גורמי הכח והנצחון
שישנם על צדנו.
שלום וברכה.
מכבדו,
ז' ז'בוטינסקי
.
.
הערות:
1 יוסף ספיר (יפו 1902-אוסטרליה 1972); מדינאי ישראלי. חבר הוועד
הפועל של התאחדות האיכרים. ראש עיריית פתח תקוה (1951-1940).
מראשי הציונים הכלליים ואחרי כן מראשי המפלגה הליברלית וגוש
חרות ליברלים (גח"ל). חבר כנסת (1972-1949). שר התחבורה
(1955-1952). שר ללא תיק בממשלת האיחוד הלאומי (1969-1967). שר
המסחר והתעשייה (1970-1969). נפטר באוסטרליה במהלך ביקור עם
משלחת הכנסת.
2 במכתבו נתן ספיר ביטוי לתחושה של ייאוש לנוכח מאורעות הדמים (14
בנובמבר 1929, מ"ז, א3/17/3/1).
3 לטינית ( :(oitcurtsbo מכשול.
4 אלכסנדר קרנסקי (איגרת אל הנדרסון 21.11.1917 , הערה
5).
5 ולדימיר איליץ' לנין - ;(1924-1870) nineL hcilI rimidalV מחולל
המהפכה הבולשוויקית ברוסיה ומנהיגה הראשוןשל רוסיה הסובייטית.
6 אנדראס הופר - ;(1810-1767) refoH saerdnA לוחם חופש טירולי.
7 ועל כן.
8 שאי אפשר.
.