.
אל מאיר גרוסמן, לונדון
אלכסנדריה, 4 בדצמבר 1929...רוסית
.
אלכסנדריה, 4 בדצמבר 1929
.
מאיר איליץ' היקר,
ענייני 'יהודה' עיכבו אותי כאן; מחר ניסע לארץ ישראל.
הצלחתי לברר את הדברים הבאים:
1) אנשינו מובסים בוועדת החקירה,/1 אף על פי שהוועדה אינה
שווה פרוטה. הם אינם מתקיפים את הממשלה. אומרים שמרימן כועס: יש
לו די הוכחות כדי לתלות את הממשלה, אבל ההנהלה הציונית אינה
נותנת לו לתקוף, מפני שבעתיד יהיה עליה לשאת ולתת עם האנשים
הללו.
2) וייזל עשה רושם מצוין ורציני./2 מרימן היה מופתע - לחשו
לו שאנחנו אוכלי אדם.
3) רושם עז השאיר אגרונום ערבי מנצרת, שהעיד נגד הציונים.
בהסתמכו על נתונים טען, שקניית העמק הותירה את הערבים ללא קרקע,
ושמוכר הקרקעות סורסוק/3 לא היה כביכול בעליהן, אלא פשוט גנב
אותן בתקופת הטורקים וכו'.
4) הרביזיוניסטים שלנו מרוצים מרוטנברג./4 אבל הוא החליט
פתאום לנסוע לאירופה, כדי ליצור קשר עם מונד ועם רדינג, וכמובן
גם עם ח' י'/5. כוונותיו נהדרות: להטות אותם למדיניות יותר
החלטית וכו'. אבל אין לי ספק שהתוצאה תהיה הפוכה: או שהם ישכנעו
אותו, או (מה שסביר יותר) שיתייאש ויעזוב הכול. שני דברים הם
ודאיים: 1) הוא לא יוכל לשכנע את הגבירים; 2) הוא לא ייאבק
בגבירים ולא ייאבק בווייצמן.
5) יש אפשרות למנות את פאסמאן/6 למזכיר הכללי של הוועד
הלאומי. אנשינו רואים בזה חשיבות גדולה מאוד. לי יש ספקות לאור
סעיף 4 של מכתב זה.
6) אפשר לצרף אלינו חלק גדול של היישוב, אבל כמובן לא
במסגרת הנאמנות ל'זכות בכורה'. אתנו ילכו רק אלה שלגבם ההסתדרות
הציונית ו'זכות הבכורה' שלה הפכו למילה גסה, והם משתוקקים לעשות
דבר מה בעצמם ובשמם. אני מזהיר אותך ברצינות, אם לא נוביל את
היישוב, ודווקא בתור יישוב, הדבר ייעשה בלעדינו. למען השם, עיין
מחדש בדעותיך הקדומות. אני מקווה שאתה מאמין שכרגע אינני עומד
על דעתי, שאינה חשובה בעיניי, אלא אני חש את המצב לאשורו.
דרישת שלום,
ו' ז'
.
.
הערות:
1 בוועדת שאו.
2 וולפגאנג פון וייזל, שנפצע על ידי פורעים ערביים ב23 באוגוסט
1929, העיד בוועדת שאו ב14 בנובמבר 1929.
3 משפחת סורסוק מביירות, בעלת האדמות של עמק יזרעאל, מכרה בראשית
שנות ה20 את רובו של העמק להסתדרות הציונית.
4 פנחס רוטנברג נבחר לנשיא הוועד הלאומי.
5 חיים יווזרוביץ' וייצמן.
6 שמואל פאסמאן (איגרת אל דה-שליט 10.11.1926 , הערה 2).
.