.
אל עורך הטיימס, לונדון
לונדון, 5 בספטמבר 1929...אנגלית
.
לונדון, 5 בספטמבר 1929
.
אדון נכבד,
בהתייחסה לפרעות בארץ ישראל, כינתה העיתונות האנגלית, לרבות
הטיימס, אותי ואת הרביזיוניסטים בשם נציגי הציונות 'הקיצונית'.
הגדיל לעשות הטיימס, שפרסם ביום שלישי/1 ידיעה מירושלים ובה
נאמר, כי הדרישות הפומביות של ז'בוטינסקי והרביזיוניסטים,
המרחיקות לכת מהבטחות המנדט, נמנות גם הן עם הגורמים להתפרצות
הנוכחית.
זה קל אך בלתי הוגן להגיד שהתפרצות זו היא בגלל, או גם
בגלל, הבעת רצונם של היהודים או הבעת הרהוריהם. העיתון ניר איסט
אנד אינדיה/2 קבע, שהחגיגות שנערכו בציריך לפני שבועיים לרגל
הרחבת הסוכנות היהודית היוו התגרות שגרמה להתפרצות הערבים.
עיתון אחר הצביע על זיכיון ים המלח כפעולת התגרות. עיתונים רבים
ציינו, שדרישת היהודים להתפלל ליד הכותל המערבי הקניטה את
הערבים. בפרעות יפו 1921 טענו שהעילה להתפרצות הזעם היתה העלייה
היהודית. על פי אמת מידה זו אפשר לקבוע, כי נשימת האוויר על ידי
היהודים בארץ ישראל נחשבת להתגרות בערבים. אני מסרב להתייחס
ברצינות לנקודה זו.
לדעתי, 'ההתגרות' העיקרית מקורה בהעדר כוחות ממשלה ניכרים,
המסוגלים להתמודד עם התפרעות רצינית. בשלושה קונגרסים ציוניים -
ב1925, ב1927 וב1929 - מתחו הנואמים הרביזיוניסטים ביקורת על
מדיניות הממשל הארץ ישראלי בהזהירם, שמדיניות זו תמיט אסון
ותגרום לשפיכות דמים. בעת ובעונה אחת הביע הרביזיוניזם את אמונו
באומה הבריטית. רבים מראשי הרביזיוניסטים דוגלים ברעיונו של
קולונל ודג'ווד, שארץ ישראל תהיה בעתיד דומיניון בריטי. לפני
שבוע ימים בלבד, על רקע האירועים בארץ ישראל, חזר הוועד הפועל
שלנו והביע את אמונו בחוש הצדק של האומה הבריטית ובמדיניותה,
המצטיינת בראיית הנולד. אין כוונתי במכתב זה להטיל מחדש את
האשמה על הביורוקרטיה המקומית, שכישלונה בולט עתה לעין כול, או
לשוב ולהוכיח במעשים את אמוננו באנגליה, שעליה מוטלת עכשיו
החובה להחליט, אם לאמץ ידיים באמצעות מעשים או לרפותן. חשוב לי
יותר לציין את הדרכים ואת האמצעים שלדעת הרביזיוניסטים יובילו
למימושו של המנדט.
אין זה נכון שהרביזיוניזם דורש יותר משהבטיח המנדט. המנדט
הבטיח לעם היהודי 'בית'. למי שקורא את כתב המנדט ללא פלפול,
ברור לו ש'בית' הוא מקום המיועד לאלה המרגישים בחוץ לארץ מחוסרי
בית. אם לא ניתן לקלוט אותם מיד, מכיוון שהארץ אינה מפותחת
מבחינה כלכלית, הרי ההבטחה לבנות 'בית' מחייבת לאפשר לנו לפתח
אותה ולהושיט לנו עזרה, כדי שיהיה בכוחה לקלוט במועד מאוחר יותר
את ההמונים הנדכאים שלנו. המנדט מבטיח, אפוא, זרם מתמיד של
עלייה יהודית.
כל הדרישות הרביזיוניסטיות הן מסקנות הגיוניות של העיקרון
הזה: המנדט משמעותו עלייה בשיעור ניכר במשך תקופה המספיקה
לבניית מדינה יהודית. טענתנו העיקרית היא, שעלייה המונית היא
בראש ובראשונה עניינה של המדינה ולא עניינו של הפרט. הצלחת
העלייה תלויה יותר בחקיקה מתאימה ובסדרי מנהל מתאימים של הממשל,
מאשר בטיב המתיישבים ובאמצעיהם; היא גם תלויה בהפניית כוחות
לשמירה על הביטחון ועל הסדר בארץ.
לכן דורש הרביזיוניזם רפורמה רדיקלית בשיטה הנוכחית של
הממשלה והקמת משטר שאנו מכנים 'משטר התיישבותי'. פירוש הדבר,
שעל הממשלה האימפריאלית לפרסם בראש ובראשונה גילוי דעת על
מדיניותה, שתהפוך למשימתו העיקרית של הממשל המקומי, אשר יפעל
בשיתוף עם המוסדות היהודיים הציוניים, כגון הסוכנות היהודית -
האחראית העיקרית להצלחת העלייה וההתיישבות היהודית; פתיחת עבר
הירדן להתיישבות יהודית - הארץ ממזרח לירדן קרקעה משובחת יותר,
רוויית מים ופחות מיושבת מאשר חציה המערבי של הארץ הקדושה;
חקיקת שורה של חוקי קרקע, במטרה להעביר את השטחים הריקים
לפיקוחה של הממשלה, כדי שישמשו רזרבה קרקעית לצורכי ההתיישבות,
ובכדי למנוע ספסרות במחירי הקרקע; תעריפי מכס והובלה הולמים,
הקלות במסים לעידוד התעשייה המקומית, וצירופה של ארץ ישראל
למדינות הנהנות מעדיפות אימפריאלית או משיתוף פעולה אימפריאלי;
הגנה על המתיישבים היהודים בעזרת יחידות יהודיות - צבא ומשטרה -
בפיקוח הממשלה. לא יוקמו שום מוסדות פרלמנטרים או פרלמנטרים
למחצה כל עוד שני העמים - הערבים והיהודים כאחד - לא ידרשו זאת.
אלה הם לדעתי, קווי היסוד של 'משטר התיישבותי'. למען הקיצור
אני משמיט כמה פרטים. כמו כן, אני משמיט את הדרישות הנובעות
מההתפרצות האחרונה כגון: שיקום ההריסות, הענשת הפקידים האשמים
ופיטורי הפקידים האנטי-ציונים. סבורני, שמכאן ואילך יהיו הדברים
הללו מובנים מאליהם.
האם כל זה נחשב 'קיצוניות' או לא - ישפטו האחרים - אני
אינני עוסק בכינויים. אבל סבורני, שמעל לכול זה הניסיון הכן
ביותר להגדרת המשמעויות ההכרחיות של המדיניות הציונית. כמובן,
בתנאי ששני הצדדים - הבריטים והיהודים - תמימי דעים שיש לנקוט
ברצינות מדיניות זו ולהביא להקמת בית לאומי, שכעבור דור יהיו
היהודים מסוגלים לעמוד בו ברשות עצמם, ואשר לא יהפוך לגטו חדש.
שלך בנאמנות,
ו' ז'בוטינסקי
.
.
הערות:
3 /בספטמבר 1929.
The Near East and India/2