.
אל יצחק אפשטיין,/1 ירושלים
ירושלים, 9 ביולי 1929...עברית
.
ירושלם, 9 ביולי 1929
.
ד"ר אפשטיין היקר,
יסלח את האיחור./2
1. אבי מת בהיותי בן שש. איני זוכר אם הוא ואמי דברו רוסית
או אידיש, אבל אלינו (אל אחותי ואלי) דברו תמיד אך ורק רוסית.
אמנתנו היתה רוסיה. אסור היה לנו להביע מלה באידיש. כשהייתי בן
2, נסענו לשנתיים לאשכנז ושם היתה לי סביבת ילדים כולה גרמנית.
אחרי שובי לרוסיה (בן 4) היתה סביבתי בבית וברחוב ובבית הספר,
אך רוסית בשפתה. בכל זאת, מימי ילדותי הבינותי אידיש, אף כי לא
נסיתי לדבר בה עד הגיעי לגיל 34 שנה.
2. גרמנית למדתי באשכנז בגיל 4-2; דברתי אז כגרמני, אחרי כן
שכחתיה. בברלין הייתי בגן ילדים. כבן 9 התחלתי ללמוד ספרדית
עפ"י/3 ספר למוד שנפל בידי; באותו הגיל התחלתי ללמוד גם צרפתית,
בעזרת בן דודי שגר בביתנו. ברומית ויונית שלמדנו בבית הספר לא
התענינתי, ואינני יודע אותן עד היום הזה. עברית התחלתי ללמוד
בגיל 6 שנים, עפ"י שיטת תרגומים לרוסית מהתנ"ך, בלוית דקדוק מעט
(מורי היה מר רבניצקי). בהפסקות גדולות המשכתי את למוד העברית
עד גיל 13 ואח"כ הזנחתי עד גיל 28.(?)/4 חבורים לא כתבתי אף פעם
בלשונות זרות, מלבד מה שהכריחו לכתוב בגימנסיה ושבהם לא
התענינתי. באופן חפשי נסיתי לחבר רק באספרנטו, אשר התענינתי בו
בהיותי בן 12 או 14, וכתבתי בו שירים גרועים מאד.
3. עזבתי את רוסיה בן 17: ברן, אח"כ רומא (1901-1897).
ברומא היתה לי סביבה איטלקית לגמרי. התלמדתי לדבר בלי אקצנט,
אבל בכ"ז/5 אנשי הדרום חשבוני לבן הצפון ולהפך, ואף פעם לא
מצאתי איש שחשבני לאיטלקי בן מחוזו (אף לא ברומא). את השפה
התחלתי ללמוד כחצי שנה לפני צאתי לאיטליה; אחרי חצי שנה ברומא
דברתי היטב.
כל שפה שלמדתי - למדתי קודם כל עפ"י ספר הדקדוק. מבלי לדעת
את כללי הדקדוק לא הייתי יכול לא רק 'לקלוט' כי אם אף לשמוע
בדיוק את הצלצולים הזרים. גם עתה, אם יהיה צורך, אוכל לרכוש כל
שפה אירופית במשך זמן קצר מאד (בתנאי שתכתב באותיות רומא) ע"י
למוד הדקדוק בתור מבוא. בלי דקדוק - לא.
4. כל שפה שלמדתי השפיעה על סגנוני הרוסי. אינני חושב שהיתה
השפעה שלא מדעתי: פשוט, בכוונה הכנסתי בסגנוני צירופים זרים
(איטלקיים עפ"י רוב) שמצאו חן בעיני ושהתאימו למבנה הלשון
הרוסית. האיטלקית השפיעה גם על מבטאי הרוסי, ביחוד בנוגע לדגש
חזק, אשר במשך זמן רב גם הגזמתי בהדגשתו ברוסית.
5. היום אני מדבר רוסית, עברית, אנגלית, גרמנית, צרפתית,
איטלקית ואידיש. גם כותב בשפות האלה. אני קורא פולנית, ספרדית,
אולי אוכל להבין גם עתון פורטוגלי. סגורה לפני לגמרי השפה
הרומנית; למרות שרשיה הרומיים אינני מבין אותה לגמרי. בקיץ 1915
שהיתי כשני חדשים בסקנדינביה, התבוננתי כשבועים בדקדוק הסודי,/6
קראתי את 7/agaS sfoihtirF במקור בעזרת מלון. ואח"כ/8 יכולתי
לקרוא עתונים וגם ספור קל בכל שלוש השפות./9 כעת שכחתי לגמרי.
6. בלשונות שאני קורא בהן בלבד - פולנית וספרדית - אני מדבר
בקושי ובשגיאות. אני חושב, כי די לי בחודש עבודה כדי לנאום נאום
קורקטי בכל אחת מהן.
7. בסביבה לשונית חדשה, כעבור זמן מה, אני מתחיל להגמל משאר
הלשונות (חוץ מהרוסית). ואולם קשה להגיד בדיוק, כי בכל מקום
ומדי יום יש לי הזדמנות לדבר בהרבה שפות. את האיטלקית, אשר
בנעורי היתה לי כמעט כרוסית, שכחתי כעת במדה מרובה; אבל חודש
ימים באיטליה היה בלי ספק משיב את ידיעותי לישנן - חוץ מהאקצנט
הטוב שאיבדתי.
8. שמיעתי אינה מן המשובחות; בחדר מלא אורחים, ברחוב, ברכבת
קשה לי לשמוע את בעל שיחתי. יש לי זכרון מוסיקלי, אבל לא חזק,
אף כי מבדיל אני היטב בין נוטה נכונה למזויפת. אבל כל גון במבטא
של שפה כל שהיא אני מרגיש תו"מ, וזוהי תכונתו של אדם שאני שם לב
אליה יותר מכל תכונה אחרת.
9. אין לי זכרון טופוגרפי, ואינני יודע את צבע נייר-הקיר
שבחדרי. גם את פני איש רק בקושי אזכור. בנעורי ציירתי; לו
עבדתי, הייתי יכול להיות אילוסטרטור או קריקטוריסטן, אבל חושבני
כי נטיתי לצייר מן הציור, לא מהטבע.
10. אינני יודע, אם אני מהרהר בדמויות או במלים. דבר אחד
בטוח: בדברי בלשון א' אינני מתרגם מלשון ב'. אם אני מהרהר
במלים, אז המלים האלה רוסיות הן (חוץ ממקרים ספציאליים: אפשר כי
בחשבי על המנדט הא"י אני חושב חלקים באנגלית וכדומה).
11. את נאומי אני מכין במובן של תכנית מפורטת, עד ההלצות
וההפסקות וגם האינטונציות. רק אז אני מצליח. בשנים האחרונות אני
מתרשל בהכנה, ואני חושב כי בתור נואם ירדתי עתה מאד מ'גבהי'
הקודם.
אני שולט רק ברוסית, רק בה אוכל להביע הכל עד הגון האחרון.
אבל אין זאת אומרת, כי 'יותר נוח' לי לדבר או לנאום רוסית. אולי
להפך - דוקא מפני שפע המלים שיש לי ברוסית אני מתקשה יותר
בבחירה. ל'דרג' את השפות במדת קלות הדבור לא אוכל, אולי רק זאת
אגיד: בצרפתית ובאיטלקית אני לפעמים מתקשה, ביתר השפות לא.
בגרמנית אני מדבר בשגיאות גסות, בפרט 10/,sad ,eid ,red אבל אין
זה משפיע על הרגשתי ( 11/;(sap eneg em en alec ואולם בצרפתית
12/.puocuaeb tiareneg em alec
12. אינני אוהב לעבור משפה לשפה בשטף הדבור: זה מעיף אותי,
בנאום - לא איכפת לי. בכלל קל לי יותר ל'נאום' מאשר ל'דבר'.
13. אינני חולם חלומות אלא לפעמים רחוקות מאד. ואף פעם לא
חלמתי צלצולים או קריאה בספר.
14. השפעת הגיל - כן, בפרט ביחס למבטא. יותר קשה לי עתה
להתחקות למבטא בני הארץ שאני גר בה. אך גם הקלקול הזה קטן הוא
מאד, ורק אני לבדי רואה אותו.
15. לשוני (לדיבור) במצב של עיפות היא רוסית. בפרט 'לשוני'
היא אך ורק רוסית, למרות שאינני אוהב אותה ביותר. אחרת בקריאה:
אני קורא ברצון רק ספרים אנגליים, ספר רוסי עושה עלי כעת רושם
'זר', ולא רק מפני תכנו כי אם גם לשונו (אף כי אני יודע רוסית,
כמובן בלי השואה, יותר טוב מאנגלית ומכל שפה אחרת).
על יתר השאלות לא מצאתי תשובה.
שלום לו, ויסלח-נא אם לא השבעתי רצונו. אם יש ליקויים, נא
להזכירני אחרי שובי מארופא.
מכבדו ומוקירו,
ז' ז'בוטינסקי
.
.
הערות:
1איגרת אל ז'בוטינסקי ח' ו- ת' 14.1.1925 , הערה 2. לימד לשון עברית בבתי מדרש למורים
בירושלים ובתל אביב. 2< <JF
איגרת זו נשלחה לד"ר יצחק אפשטיין בתשובה לשאלון ששלח
לז'בוטינסקי. המקור לא נשתמר. איגרת זו הועתקה מספרו של שלום
שווארץ, ז'בוטינסקי לוחם האומה, עמ' 410-407. 3< <JF
על פי.
<JF>4
סימן השאלה במקור.
<JF>5
בכל זאת.
<JF>6
כך במקור.
<JF>7
האפוס השוודי מאת ישעיה טגנר - ;(1846-1782) rengeT saiasE ראה
אור ב1825. 8< <JF
ואחרי כן.
<JF>9
הסקנדינוויות: שוודית, נורווגית ודנית.
0 תוויות המציינות את היידוע (ה"א הידיעה) בשפה הגרמנית.
1 צרפתית.
2 צרפתית: זה היה מפריע לי מאוד.
.