.
אל מאיר גרוסמן, לונדון
ירושלים, 4 באפריל 1929...רוסית
.
ירושלים, 4 אפריל 1929
.
מאיר איליץ' היקר,
תודה על המכתב מ28 במארס./1 חדרה הבטיחה לשלוח ל'זכותנו'
בלונדון מעין ייפוי כוח בעניין 'אינפיעאט',/2 אבל טרם שלחה.
יש לי 'נחת' מלשכתך./3 היום קיבלתי המחאה בשבילכם ('תל-חי')
- זו המחאה אמינה. הייתי מחליף אותה בהמחאה לונדונית, כדי שלא
נצטרך לשלוח אותה הלאה, שכן אני חושש< -<ST היום בדואר ומחר בידי
מישהו אחר. עם כל זאת, נראה לי שעוד אספיק להחליפה ולשלוח מחר
לחוד - 10 לירות שטרלינג. המרכז הריגאי מתחנן לכסף, ובכל זאת
אני שולח לך בשביל 'תל-חי' בע"מ. אשלח את דאר היום. מה מצב
העניינים אצלך?
אינני יכול להשיב לשטיין/4 - אני עסוק מדי. אך הנה צרור
רעיונות - למען השם, תשכללו אותם בשיתוף עם אנשי פאריס:/5
עיקר טענתך, לפי הבנתנו, שההנהלה הציונית רשאית להמשיך במשא
ומתן על הקמת הסוכנות, אף על פי שהלא-ציונים טרם קיבלו על עצמם
כמה תנאים שנקבעו על ידי הקונגרס הציוני. לדעתנו, זה תלוי
באופיו של המשא ומתן הזה. ההנהלה הציונית אינה מנהלת רק 'משא
ומתן', אלא בעצם מעודדת או אפילו יוזמת התארגנות עצמית של גופים
לא-ציונים, בתקווה שיצטרפו לסוכנות. אם להשתמש בדוגמא הלקוחה
מחיי הצבא, ההנהלה הציונית לא רק מנסה להכין את הלא-ציונים
לגיוס, אלא אף מגייסת אותם, ואתם יודעים שגיוס תמיד נחשב כביטוי
רב משקל לעובדה מוגמרת. זו אינה התרשמותנו בלבד, אלא זו הדעה
הכללית, וכמעט כל העיתונות היהודית מתייחסת לתכנית הסוכנות כאל
דבר שאין טעם לדון בו בשל היותו עובדה מוגמרת. בהיותנו בקיאים
בכנות המדיניות הציונית, נהיה מופתעים מאוד אם ההנהלה הציונית
תנסה להכחיש את האמת, שאין חולק עליה, ותמשיך לעמוד על המונח
'משא ומתן', שאינו מבטא כלל את מלוא משמעותה של הפעילות בשאלת
הסוכנות. אתה ללא ספק מבין בעצמך, עד כמה קשה יהיה לרוב צירי
הקונגרס הבא לדחות את תכנית הסוכנות, נוכח הוועידות
הלא-ציוניות, גילויי הדעת ומינוי הצירים, גם אם ההסכם בעקבות
המשא ומתן יהיה למורת רוחם. הצירים ירגישו מחויבות להכניס את
הלא-ציונים לתוך הסוכנות, ולא להשאירם בחוץ נבוכים ומושפלים
בדומה למי שקיבל הזמנה, ארז את חפציו לקראת הנסיעה, ופתאום הוא
גילה שההזמנה בוטלה. מצב כזה מהווה ללא ספק לחץ מוסרי המגביל את
הרצון החופשי של הקונגרס.
אנו חוזרים ואומרים, שלהנהלה הציונית אין זכות לעשות דבר
כזה, ושלוועד הפועל הציוני אין זכות לייפות את כוחה להמשיך בדרך
זו. כל עוד לא נתמלאו שני תנאים חיוניים: קבלת הסכמתם של
הלא-ציונים לעקרון הזמניות ולעקרון הנשיאות, במיוחד כאשר התנאי
הראשון זקוק גם לאישור הממשלה, שקולה טרם נשמע. הדבר היחיד
המוטל על ההנהלה הציונית בהקשר זה הוא לזרז את קבלת התנאים
הללו, ולא לארגן את הלא-ציונים לקראת הצטרפותם לסוכנות, כאילו
התנאים כלל אינם חשובים. פעולות כאלה אינן חוקיות ואינן מחייבות
את ההסתדרות הציונית./6 דבר מעין זה, אבל קצר ממנו וטוב ממנו.
אני לוחץ את ידך בחזקה, ודרישת שלום לבני ביתך.
שלך, ו' ז'
.
.
הערות:
1 מ"ז, א1/17/3/1.
2 בני שבט בדואי שישבו ליד חדרה. הם תבעו בעלות על אדמות שנרכשו
על ידי מתיישבי חדרה מידי האפנדי סלים חורי ב1890. שטחי המחלוקת
כונו בשם אדמות אינפיעאט. בתחילת ינואר יצאו איכרי חדרה לעבד את
אדמות אינפיעאט, אך הם הותקפו על ידי הבדואים. בעקבות מעשי
האלימות של הבדואים, מנע מושל מחוז הצפון את המשך עבודת
המתיישבים באדמות שנקנו על ידם כדת וכדין. ז'בוטינסקי הודיע
לוועד החקלאי של חדרה שחברת 'זכותנו' בלונדון מוכנה לפנות
למדינאים בריטיים, כדי שייחלצו לעזרת איכרי חדרה (מכתבו מ2
באפריל 1929, רשימת האיגרות). 3 ערב נסיעתו של ז'בוטינסקי לארץ
ישראל, הועברו ללשכתו של מאיר גרוסמן בלונדון הוועדה המדינית
וועדת הכספים של ברית הצה"ר. 4 ראה איגרת אל שכטמן 28.3.1929 , הערה 10.
5 עם חברי הוועד המרכזי בפאריס.
6 טיוטת המכתב לשטיין במקורה באנגלית.
.