.
אל ריכארד ליכטהיים, ברלין
באנייה (באלכסנדריה), 14 בדצמבר 1928...אנגלית
.
באנייה (באלכסנדריה), 14 בדצמבר 1928
ליכטהיים היקר,
המכתב מיועד לך ולגרוסמן והוא סודי.
1. נראה שרוטנברג איתן בדעתו לנהל קרב מר נגד וייצמן, והפעם
בגלוי. לא מכבר ראיתיו בבית משפחת רוזוב, למחרת היום בו נשבע
שבקרוב יצא למעין מתקפה כלל עולמית. הצעד הראשון: העיתונות
היהודית תוזמן לראות את מפעלי הירדן (אני ראיתי אותם והם באמת
מרשימים), כדי להזכיר לעולם מה עשה ר'/1 ומה הוא מסוגל לעשות.
הצעד השני: ריאיון שישודר ברחבי תבל בו ייאמר לציבור, שוו'/2
בכוונה תחילה [...]/3 בתכנית 'חברת המקרקעין' של ר'./4 תמציתו
של הסיפור היא כדלקמן:
בתחילת 1927 קיבל ר' את הסכמתו של מר בארון, ולמעשה גם את
הסכמתו של א' רוטשילד,/5 וכן את הסכמתם של אנשים חשובים נוספים
לתכנית הכוללת: א) חברת מקרקעין; ב) בנק למשכנתאות עם הון בסך
000,100 לירות שטרלינג; ג) בנק לתעשייה (גודנוף/6 הסכים שבנק
ברקליס יתמוך בו); ד) חברה מסחרית לייבוא מאנגליה (בעיקר
מכונות); ה) חברת השקייה. ר' ניהל שיחות עם פקידים בכירים,
שבעקבותיהן ניתנה לו הבטחה שיקבל 000,200 דונמים על יד שטח
הזיכיון בגשר - חלקם בגדה המערבית של הירדן וחלקם בגדה המזרחית
- במחיר של כ1 לירה שטרלינג לדונם. שטחים אלה הובטחו כצעד
ראשון, וקיים סיכוי לקבל קרקעות נוספות בעתיד. מר בארון הסכים
לתת 000,500 לירות שטרלינג; וכאשר א' רוטשילד שמע על התכנית אמר
לר': 'טוב, קדימה'./7 בנק ברקליס עמד להשקיע סכום עתק ב'אוצר
ההתיישבות היהודים', ורדינג אמור היה להתמנות לנשיאו וכו' וכו'.
שאקבורו,/8 פלומר/9 וסיימס/10 אישרו את תכנית הבנק למשכנתאות,
להנפיק איגרות חוב בסכום של 000,000,1 לירות שטרלינג, בריבית של
%5, בערבות ממשלתית.
ר' הדגיש במיוחד שלא נשקפה סכנה כלשהי שהמפעל יפול לידיים
לא-יהודיות. התכנית כולה היתה אמורה להתבצע בחסותה של חברת
החשמל לארץ ישראל; הון החברה (000,450 לירות שטרלינג) - במניות
של שילינג אחד בדומה למניות המייסדים, הכול או כמעט הכול בידיים
יהודיות. ההרחבה היתה אמורה להתבטא בהנפקת מניות מייסדים, ללא
זכות הצבעה או כמעט ללא זכות הצבעה, ואמורים היו לצרף ציונים
נוספים להנהלת חברת החשמל לארץ ישראל. גודנוף הסכים להשקיע
סכומי עתק ב'אוצר ההתיישבות היהודים' ולהישאר במיעוט.
ר' הרכיב את הנהלתו באביב 1927, והגיש את תכניתו.
הלא-ציונים תמכו בה. ד"ר הלפרן/11 קרא נאום מתוך הדף, שבו הוא
התייחס לכל העניין כאל ספרות גרועה ותקף את ר'. מר בארון זעם על
הלפרן ורמז שהציונים חותרים תחת ר'. באותה עת פרצה מהומה כללית,
ואז רדינג נעל בטקט את האספה. למחרת, אמרו בארון ורדינג לר' שהם
הגיעו למסקנה, כי בלתי אפשרי לעבוד עם הציונים והם (ב' ור'/12)
שוקלים לסגת גם מחברת החשמל הארץ-ישראלית. רוטנברג נאלץ להגן על
וייצמן ועל הלפרן, כדי להציל את הנהלת חברת החשמל, אבל התכנית
הגדולה התנפצה.
חלקים מן הסיפור הזה או כולו בודאי ידועים לך. ברצוני רק
להוסיף שר' אינו שקרן ואינו 'סהרורי', ועל כן כשהוא מצטט את
בארון, גודנוף ושאקבורו יש דברים בגו. כמובן, איני מטיל ספק
לרגע , שוו' היקר חיסל את התכנית לא מפני שהלא-יהודים יש להם
חלק בה, אלא פשוט בגלל קנאתו ההיסטרית.
נקודת התורפה היא ש'הקרב' יתחולל מאוחר מדי. אילו ר' היה
'מדליף' את הסיפור בכוכב הלכת הציוני לפני הקונגרס ה15, ייתכן
והיתה לכך השפעה חזקה על העניינים, מאחר והסוכנות היתה עדיין
בעננים וצירים מסוימים היו מתאכזבים בשל אבדן הסיכוי לקבל כסף
באמצעות חברת החשמל לארץ ישראל. חוששני שעכשיו זה כבר מאוחר
מדי. הסוכנות היהודית תזרים כנראה סכום כסף לפני הקונגרס ה16,
ואז וייצמן יאמר: אנו עומדים לבצע אותם דברים שתכנן ר', אבל טוב
יותר - ולכן על מה המהומה?
מכל מקום, זה הסיפור. כבר מאוחר מדי לנפץ אותו אפילו בישיבת
הוועד הפועל הציוני ואין להשתמש בו בגלוי; אבל לדבריו אתה יכול
להשתמש בו בוועדות (כמובן, אם אתה סבור שיש בו תועלת, ואם לא
נודע לך דבר הסותר את סיפורו המובא כאן).
2. ייתכן והתכסיס המלוכלך השני מסתתר מאחורי התמוטטותו
הפתאומית של המלווה האמריקני./13 מארק שוורץ, שבאמת הפגיש את
וול סטריט עם הציונים, הראה לי חלק מההתכתבות שלו עם קלי,/14
(סגנו של ג' פ' מורגן/15) ועם אחרים. מחלק מהמכתבים עולה
בבירור, שוו', לפחות בחלקו הראשון של הקיץ שעבר (1928), היה
באופן מוזר מעוניין מאוד לצנן את התלהבותם של הבנקאים, ובזהירות
מוזרה דאג שהאינטרסים שלהם לא יסתבכו בגלל עסקה לא מוצלחת, או
בדומה לזה. לדעתי, מטרתו היתה שהעסקה תתבצע רק אחרי ההצגה של
הלא-ציוניים ב20 באוקטובר,/16 כדי להביא נדוניה יפה לסוכנות
שלו. יש דבר מה שאף אחד מאתנו אינו יודע (וגם לא חברי ההנהלה
הארץ-שראלית) מדוע ארעה ההתפוררות אחרי ה20 באוקטובר. אבל אני
סבור שהעניין כמעט התפורר עוד לפני המועד הזה, בעיקר בגלל
ההססנות, הפלפול וההפכפנות של הציונים באביב ובראשית הקיץ (ו'
עצמו הודה בכך בפני ועדת המלווה בפאריס בנוכחותו של טריווש)
מעשה שעורר את סלידתם של הבנקאים.
אינני יודע אם כל זה יוכל להועיל לך או לקדם את מטרתנו
הקדושה והצודקת ביותר, חוששני ששום דבר לא יוכל להציל את
ההסתדרות הציונית, אף על פי שלבי מסרב לאבד תקווה, גם אם הדברים
נראים חסרי תקווה. בכל אופן, אני מאחל לך הצלחה רבה, אבל אנא,
בוא בזמן לוועידה שלנו./17
דאר היום זוכה להצלחה, במיוחד בתל-אביב שבה המכירות גדלות
מיום ליום. הוא הדין (קצת פחות) בחיפה ובמושבות. ייתכן
שבירושלים נאבד מספר קוראים אם לא נרענן את העיתון בחומר קליל
יותר. הרבב שדבק בו בעבר כבר נעלם כליל, ממש מן היום הראשון.
לעת עתה אנו שומרים על מתינות כדי לזכות בדריסת רגל ולהביא את
האנשים להכרה שזה לא עיתון הצפון./18 לאחר שובי, העניינים יהיו
כבר בשלים, למעט רעמים אחדים. בהצלחה ולהתראות,
שלך, ו' ז'בוטינסקי
.
.
הערות:
1 רוטנברג.
2 שווייצמן.
3 חסרה מילה, אולי התכוון לכתוב: חיבל.
4 רוטנברג ביקש להקים חברה לרכישת קרקעות להתיישבות.
5 אדמונד ג'יימס דה רוטשילד (יגרת אל הוועד המכין של האוניברסיטה, ברלין (הווה"מ) 10.4.1914 , הערה 10).
6 פראנסיס גודנוף ( ,(hguonedooG .C sicnarF מנהל בנק ברקליס
בלונדון. 7 במקור בצרפתית: zehcram neib he
8 ג'ון שאקבורו (איגרת אל ז'בוטינסקי י' 20.4.1921 , הערה 8).
9 הרברט צ'ארלס אונסלו פלומר - remulP wolsnO selrahC trebreH
(1932-1857); פילדמרשל. פיקד על כוחות בעלות הברית בחזית
המערבית (1917). הנציב העליון השני בארץ ישראל (1928-1925). 10
ג'ורג' סטיוארט סיימס (איגרת קיש 4.7.1925 , הערה 4). מזכיר ראשי
של ממשלת ארץ ישראל (1928-1925).
11 גיאורג גד הלפרן (איגרת אל ז'בוטינסקי י' 8.1.1921 , הערה 10). חבר הנהלת
'אוצר התיישבות היהודים' ויועץ כלכלי להנהלה הציונית.
12 בארון ורדינג.
13 על המלווה לקרן קיימת לישראל, ראה איגרת אל יעקבי ש' 12.8.1928 , סעיף 1.
14 דון מ' קלי - ,ylleK .M noD בנקאי מוול סטריט, ניו יורק.
15 ג'ון פיירפונט מורגן - ;(1943-1867) nagroM tnopreiP nhoJ
איל הון ובנקאי אמריקני. 16 איגרת אל גרוסמן 14.10.1928 , הערה 9.
17 לוועידה השלישית של הצה"ר בווינה (30-26 בדצמבר 1928).
18 איגרת ויינשל א' 17.5.1926 , הערה 3.
.