.
אל דוד אידר, לונדון
פאריס, 10 במארס 1928...אנגלית
.
פאריס, 10 במרס 1928
.
אידר יקירי,
אני מתחיל לחשוש לגורלה של החלטת הוועדה המדינית, בדבר
הצעדים שיש לנקוט כדי להפריד בין תפקידיה המדיניים של הסוכנות
לבין תפקידיה הכלכליים./1 על פי הצעתו של ד"ר וייצמן הוחלט
לפנות אל סר א' מונד ואל מר ואסרמאן ולבקשם להעלות את השאלה
בפני קבוצת מארשל. אולם כתבת לי לפני זמן מה שלא ניתן לפנות אל
שני האישים. עתה מתכונן ד"ר וייצמן לנסוע לאמריקה, והוא בוודאי
ימשיך במשא ומתן על הכללת לא-ציוניים בסוכנות, אך מכיוון שהוא
עצמו נמנע (בישיבה ההיא של הוועדה המדינית) מלהציע את ההפרדה
בין שני התפקידים, אינני רואה מי יעשה זאת בטרם יקרה דבר בלתי
הפיך.
אתה זוכר מן הסתם, שהצעתי להפריד בין שני התפקידים נעשתה
ברוח של פיוס; ואני עדיין סבור ששיטת 'שני הבתים' - הבית המעורב
יטפל בתקציב ובעבודה מעשית קונסטרוקטיבית בארץ ישראל, בעוד הבית
הציוני ייעץ לממשל - תוכל להביא לשלום בית. אין ספק שגם הוועדה
המדינית סברה כך כאשר תמכה בהחלטה ההיא. מלבד שיקולים אחרים,
אין זה מן התבונה לדחות הצעה, שלא רק נתמכת על ידי הגוף המוסמך,
אלא גם מובעת ברוח של פשרה פוליטית.
יתרה מזו, אני מעריך שהאופי הסודי של ההחלטות מחייב את
ההנהלה הציונית ביתר שאת לעשות כל אשר לאל ידה למציאת דרך כל
שהיא, ולא להיעצר בגלל מכשול אקראי, או משום שמונד וואסרמאן
אינם יכולים לנסוע לאמריקה וכו'. אם ההחלטה לא היתה סודית, יכלו
כל המעוניינים בה לפעול כרצונם באופן חופשי. אך כפי שזה נראה
עכשיו, מצפים מאתנו שנשאיר את העניין בידי ההנהלה הציונית,
ואפילו ביקורת על אי-ביצוע ההחלטה תיחשב כחוסר זהירות. ההחלטה
הוכרזה כסודית על פי הצעתו של ד"ר וייצמן. אני באמת סבור שהדבר
מטיל על ההנהלה הציונית מחויבויות כמו אלה הגלומות בהסכם
ג'נטלמני.
אבקשך להפעיל את מלוא השפעתך על ההנהלה הציונית, כדי שתנקוט
צעדים ממשיים ונמרצים בכיוון זה.
שלך בנאמנות,
ו' ז'בוטינסקי
.
.
הערות:
1 איגרת אל אידר 1.2.1928 , הערה 4.
.