.
אל חברי הוועד הפועל הציוני
פאריס, 10 בינואר 1/1928...גרמנית
.
פאריס
אל חברי הוועד הפועל,
המאורעות המעציבים והמדכאים בגרוסווארדיין (אוראדיה מארה)/2
פגעו הפעם לא רק בסטודנטים היהודים, אלא באוכלוסייה היהודית
כולה, שנפלה קרבן לברבריות פרועה ביותר./3 מאורעות אלה הם
במהותם חוליה חדשה בשרשרת ארוכה של רדיפות, הממררות את חייו של
הסטודנט היהודי ברוב האוניברסיטאות במזרח אירופה ובחלק מהן גם
במרכז אירופה. הרדיפות משבשות את לימודיו של הסטודנט היהודי
והופכות את שנות נעוריו לעינוי.
מאורעות אלה שוב מעוררים במלוא החריפות את בעיית
האוניברסיטה היהודית, שבה יוכל הנוער הלומד שלנו, בעל ההכרה
הלאומית, למוד סבל הרדיפות, לקיים את לימודיו האוניברסיטאיים
מתחילתם ועד לבחינות הסיום, באווירה שקטה וידידותית.
הדרישה להקמת אוניברסיטה יהודית היא כה טבעית, שלו אירע
האסון לפני שנים אחדות היה כל ציוני וכל יהודי בעל כבוד עצמי
מכריז מיד: התשובה הטובה ביותר, המכובדת ביותר והיחידה היא הקמת
אוניברסיטה עברית בירושלים.
אבל היום אנו עדים למצב פרדוקסלי: בירושלים כבר קיים מוסד
המתהדר בשם 'האוניברסיטה העברית', אבל הוא אינו בית ספר גבוה
לסטודנטים וגם אינו מתיימר למלא ייעוד כזה./4 לפי רצונם של מספר
אישים הוענק למוסד אופי של 'מכון מחקר מדעי'; כל דרישה להפכו
למכון לימודים אמתי נדחית בטענה, שאין זה לכבודו של הגניוס
היהודי להקים 'בית חרושת לדיפלומות'; הצעירים המעטים במוסד זה
המשתתפים בהרצאות - שאינן ערוכות לפי תכנית, אינן חלק ממסלול
לימודים מסודר ואינן מובילות להשלמת הלימודים - מתלוננים בפומבי
על ביטול זמן ועל מאמצי שווא. טובי צעירינו בארץ ישראל ובמזרח
אירופה, המבקשים השכלה מסודרת, אינם יכולים אפילו להביא בחשבון
את האוניברסיטה הזאת, היהודית כביכול, שכן במתכוון אין מתקיימים
בה לימודים אמתיים. כנגד ה'נומרוס קלאוזוס', שהונהג לגבי
היהודים בארצות ששולטת בהן האנטישמיות, הנהיגה האוניברסיטה
העברית בבית היהודי הלאומי 'נומרוס נולוס'.
אין זה הולם להגיב על המצב המתואר בתשובה הנדושה:
אוניברסיטה עברית היא דבר נעלה יותר מסתם מקום מקלט לפליטים
מאוניברסיטאות זרות. גם מטרת הציונות נעלה יותר מהרצון ליצור
מקלט לילה לנרדפים. אבל כפי שארץ יהודית, שאיננה בראש ובראשונה
מרכז לעליית יהודים נרדפים, נתפסת כאי-צדק מחפיר, כך גם
האוניברסיטה היהודית שאין בה מקום לסטודנטים המגורשים שלנו, היא
חסרת תועלת ואבסורד.
לכן אנו פונים אל הוועד הפועל הציוני בקריאה דחופה, להפעיל
את כל השפעתו המוסרית, כדי לשים קץ למצב הבלתי נסבל. יש לעשות
מיד שינויים יסודיים, כדי להפוך את האוניברסיטה המדומה בירושלים
למוסד אקדמי אמתי, הכולל שורה של פקולטות להתמחות מקצועית
שיטתית.
בהזדמנות זו ברצוננו להפנות את תשומת לבכם לעובדות הבאות:
1. התקציב של אוניברסיטת ירושלים משתווה לתקציבה של
אוניברסיטה אירופית ממוצעת. בדין וחשבון הכספי של ההנהלה
הציונית לקונגרס ה15, מוערכות הוצאות האוניברסיטה הירושלמית
לשנת 5/5627 ב619,35 לירות שטרלינג, השוות בערכן ל000,140
דולרים. נשיא האוניברסיטה, מר מאגנס, הצהיר זה לא כבר בירושלים
בפני נציגי העיתונות, שתקציב האוניברסיטה בשנה זו מסתכם ב000,46
לירות שטרלינג ותוך חמש שנים יגיע התקציב השנתי ל000,100 לירות
שטרלינג.
התקציב השנתי של אוניברסיטת קובנה (6 פקולטות), 000,3
סטודנטים, אינו עולה על 000,300 דולרים; אתונה (6 פקולטות) -
000,250 דולרים; מדריד (4 פקולטות) 000,400 דולרים; ינה -
000,250 דולרים; ניוקאסל - 000,72 דולרים וכו'.
2. לרשותה של אוניברסיטה צנועה זו, עומדים כבר היום כוחות
הוראה בשפע. אפילו בקרב הצוות הנוכחי של 'מכון המחקר' יש אנשים
השולטים היטב בשפה העברית. אין ספק, שאנשים אלה מוכשרים להקנות
לנוער ידע במדעים, לא פחות מאשר לחפש נתיבים חדשים במדע. לו
הפכה אוניברסיטת ירושלים לבית ספר גבוה אמתי, היו יכולים הרבה
רופאים, עורכי דין, חוקרי טבע, בלשנים וכו' לגשת במרץ להשלמת
הכשרתם המדעית ולספק לנו, בזמן קצר ביותר, מספר מספיק של מרצים.
3. הטיעון כי אוניברסיטת ירושלים אינה צריכה פרופסורים
ומרצים רגילים, אלא מדענים מהשורה הראשונה במעלה, בעלי שם
עולמי, אינו עומד במבחן המציאות. שום מוסד תרבותי של עם, העושה
את צעדיו הראשונים בבניית תרבותו, אינו יכול להתחיל עם כוחות
'מהשורה הראשונה'. רק התחלה צנועה היא התחלה בריאה. צוות ההוראה
של האוניברסיטה העברית יגדל מבחינה כמותית ואיכותית בהתאם
להתפתחותה הכללית של האוניברסיטה, ויבוא היום שבעקבות התפתחותה
הטבעית היא תיצור לעצמה כוחות הוראה משלה, שיהיו באמת מן השורה
הראשונה.
4. המחקר כשלעצמו לא היה מעולם ובשום מקום השלב הראשון של
אוניברסיטה. מבחינה הגיונית אפשרי הדבר רק כתהליך של התפתחות.
המחקר הוא הפסגה של האוניברסיטה ולא המסד שלה.
5. לחלק ניכר מן הנוער שלנו הזקוק ללימודים אוניברסיטאיים,
תהווה האפשרות ללמוד באוניברסיטה יהודית, אפילו ברמה צנועה, צעד
עצום קדימה. כעת נאלצים סטודנטים יהודים מכמה ארצות מזרח אירופה
ללמוד באוניברסיטאות בעלות רמה מדעית נמוכה, ובשל האווירה
האנטישמית השוררת בהן אין הם יכולים ליהנות אפילו מלימודים
צנועים.
6. הפיכתה של אוניברסיטת ירושלים למוסד לימודים אמתי, תחזק
אותה ללא ספק גם מבחינה חומרית. נוכחותם של סטודנטים רבים תעניק
למוסד פרסום רב ביותר, תקשור אליו את האינטרסים ואת התקוות של
מאות משפחות בפינות השונות של התפוצות, דבר שיגביר, ללא ספק, את
האהדה ואת הזרמת הכספים. עכשיו, לאחר שיהדות העולם גילתה כבר
מזמן שאין אוניברסיטה בירושלים, היא הפכה, מרצון או שלא מרצון,
לכלי משחק בידי חבורת מדענים 'אניני טעם' ובידי תורמים. הצעצוע
היקר וחסר התועלת אינו מעניין ואינו מלהיב אף לא אחד מהנמצאים
מחוץ לחוג המוגבל הזה.
7. אחרון אחרון חשוב - ההכרה כי בירושלים אין אוניברסיטה
מתחילה לחדור בהדרגה גם לחוגים לא-יהודיים ומאיימת ליצור אצלם
דימוי המסוכן ביותר לכל העניין הציוני. כשחוגים אלה נזכרים ברעש
הגדול שליווה את פתיחת האוניברסיטה העברית לפני שלוש שנים, ובו
בזמן רואים שאפילו לנוער היהודי הלאומי אין מקום להשכלה גבוהה
בביתו והוא נזקק לאוניברסיטאות זרות, הם בהכרח משתכנעים, שבאחד
באפריל 1925, על הר הצופים,/6 הם היו עדים לאחיזת עיניים,
ומסקנותיהם עלולות לפגוע מאוד ביוקרתה של הציונות.
אנחנו פונים אל הוועד הפועל, המופקד על האינטרסים של
הציונות ועל כבודה, בבקשה דחופה, לנקוט צעדים לשינוי המצב הבלתי
נסבל הזה; בראש ובראשונה יש לבחור ועדה שיוטל עליה להכין תכנית,
להפיכתו ההדרגתית של מכון המחקר הירושלמי לאוניברסיטה אמתית.
ו' ז'בוטינסקי
בשם הוועד המרכזי של
ברית הציונים הרביזיוניסטים
.
.
הערות:
1 התאריך נקבע על פי מועד ישיבת הוועד המרכזי של הצה"ר,
שהתקיימה ב10 בינואר 1928 ובה הוחלט על משלוח המכתב (פרוטוקול
ישיבת הוועד המרכזי, מ"ז, ג2/1). 2 - niedrawssorG שמה הגרמני
של ,eraM aedarO עיר בצפון טרנסילווניה, שסופחה לרומניה בתום
מלחמת העולם הראשונה.
3 איגרת אל ריצ'ארדס 9.1.1928 , הערה 5.
4 ראה איגרת אל גרוסמן מ' 13.12.1927 , הערה 6.
5 תרפ"ז (1927-1926).
6 בטקס לפתיחת האוניברסיטה העברית.
.