אל עורך הטיימס,/1 לונדון
פאריס, 8 בינואר/2 1932 אנגלית
אדון נכבד,
לפני ימים אחדים, בשובי לפאריס, הראו לי את גיליון הטיימס מ30 בדצמבר 1931 ובו מברק מווארשה על ועידת הציונים הרביזיוניסטים בפולין./3 מברק זה מייחס לי בין השאר הכרזה, כי 'היהודים עלולים להיות לדינמיט שיפוצץ את הקיסרות הבריטית'. דבר זה אינו מדויק כל עיקר, הואיל ובדברי על מאגר פוטנציאלי של דינמיט אנושי, נתכוונתי לא ליהודים אלא לעדה אחרת (ומפחידה הרבה יותר)./4 אך אני מוחה במיוחד נגד הניסוח של מברקכם מכיוון שמשתמע ממנו כי רמזתי כביכול שהיהודים רוצים, או עלולים לרצות, להזיק לקיסרות הבריטית. עד עכשיו לא נזדמן לי לשמוע על יהודים כאלה. אחת החולשות של בני עמנו (לעתים קרובות מדי משתמשים בה לרעה) היא שאי-שביעות רצון אינה מלווה אצלנו בהכרח בשאיפת נקם; והקיסרות אינה נושאת באחריות למעשיה של אנגליה בתור המעצמה המנדטורית בארץ ישראל.
מצד שני, מטרת העמדה זו של דברים על דיוקם/5 איננה כלל וכלל אפולוגטית. להפך, תוכן נאומי בווארשה צוטט במברקכם בכמה נקודות בצורה מאופקת מדי. לא את היהודים אלא את אנגליה האשמתי במשחק בדינמיט - במחסן של חומר נפץ פוטנציאלי המונה כ300 מיליון יחידות העלולות להתפוצץ. אמרתי כי תוצאות מדיניות זו עלולות 'לפוצץ' דבר מה יותר גדול וחשוב אפילו מן הקיסרות הבריטית - היינו את יציבותו של העולם כולו.
הרשני לצטט תמצית של שני הקטעים בנאומי הווארשאי, שאליהם התכוון כנראה מברקכם - אחד עוסק ב'יהודים', השני -
ב'דינמיט'.
הקטע הראשון: 'עקב ניסיוננו עם אנגליה כבעלת המנדט על ארץ ישראל, איבדו 15,000,000 אנשים אמון בעם, אשר שמו היה תמיד לכל יהודי סמל של הגינות ישרת דרך. המעצמה המנדטורית מהווה כעת לכל הדעות מכשול בדרך להתקדמות כלשהי של הציונות. הכרה זו מאיימת לדחוף את המוני היהודים, ובייחוד את הנוער שלנו, לדרך מסוכנת מאוד. נוער של עם כשלנו, הנתון במצוקה כשלנו, אינו יכול להיות בלי איזושהי אמונה: אמונה בתחייה גדולה או בחורבן גדול. אנגליה נוהגת כאילו ברצונה להצית חמישה עשר מיליון לפידי אש הפזורים בכל קצווי תבל'.
הקטע השני: 'אך אין זה המשחק היחיד של הצתת העולם שבו עוסקים כנראה כעת חוגים אנגליים מסוימים. זה עתה מתנהל משחק מסוכן יותר: אני מתכוון לליבוי השיטתי של קנאות פן-אסלאמית/6 בצורתה החשוכה והריאקציונית ביותר. ירושלים הופכת למרכז של הסתה המתחרה עם התככים הגרועים ביותר של הקומינטרן המוסקוואי,/7 מרכז שממנו עתידים להמטיר לכל עבר מטעני דינמיט לאין ספור, אשר יאיימו לא רק על המתיישבים היהודים שלנו בארץ ישראל, אלא על כל המערכת הקולוניאלית של אירופה. על ההימור קצר הראות והמסוכן הזה, המתנהל בחסותה והמאיים על שלום העולם, תיאלץ כנראה אנגליה בקרוב לתת דין וחשבון לא לנו, היהודים, אלא לכמה מעמי אירופה האדירים'.
את הדברים הללו אמרתי למעשה, וכאן אני חוזר על הדברים האלה ומאשר אותם. אני מזהיר את כל הנוגעים בדבר מפני ניסיונות להשתיק את הרגשות המובעים כאן, ולהציגם כרגשותיה של סיעה אחת ויחידה או כרגשותיו של אדם אחד. רק עיוור לא יבין כי התגובה ההכרחית היחידה על כל אלה תהיה התפתחות הלך רוח אנטי-בריטי עז בקרב כל שכבות העם היהודי, שאינן בחסותו של הכתר הבריטי. במונח זה, 'הלך רוח אנטי-בריטי', אינני מתכוון לרמוז על שום איום סרק: שום יהודי אינו חולם על 'מעשי תגמול'. וגם אם ננסה
לבצעם לא ניוושע בכך. אך עצם קיומו של הלך רוח זה הוא עובדה; הוא גובר ומתפשט ומעמיק מיום ליום, וכבר אין לשים לו סכר.
את האמת הזאת, שאינה מוטלת בספק, אני קובע בצער רב. אפילו באנגליה יש אנשים היודעים באיזו עקשנות התאמצנו, חבריי ואני, עד קצה גבול היכולת, לשמור על האמון הדועך של בני עמנו באנגליה. במשך שנים, ואפילו בקונגרס הציוני של שנת 1931, השתדלנו לשכנע את המוני עמנו כי האשמה העיקרית רובצת על הביורוקרטיה בארץ ישראל ועל המנהיגים הציונים, וכי מצפונה הקיבוצי של אנגליה מוסיף להיות בשבילנו כקודם בית דין גבוה לערעורים. לו רק יכולנו לעורר אותו היה מתקן את כל העוולות שנעשו לנו. הייתי שמח לו יכולנו להטיף להבא את התורה הזאת. כי שום דבר טוב לא יצמח לעמנו במצבו הטרגי הנוכחי שאין כדוגמתו, אם יוכרח להסיק שאפשר לשים ללעג ולשנינה הבטחה שנועדה לעזור להגשמת שאיפה לאומית, שקדושתה הוכרה על ידי כל העולם. אך מגיע רגע, כאשר אפילו את האשליה הרצויה ביותר אי אפשר עוד לקיים לנוכח פני המציאות האכזרית.

הנני עבדך המסור,

ו' ז'בוטינסקי
הערות:
1 The Times - יומון רב השפעה היוצא לאור בלונדון. נוסד ב1785.
2 המקור לא נמצא, לפיכך נקבע התאריך על פי איגרת אל מזכירות הועה"פ 8.1.1932 ,
סעיף 3.
3 הוועידה ה5 של ברית הצה"ר בפולין (27-29 בדצמבר 1931).
4 כוונתו למְלַבּים את הקנאות הפן-אסלאמית בקרב הערבים בארץ ישראל (ראה להלן, 'הקטע השני').
5 במקור בצרפתית: mise au point
6 הכוונה לוועידה הפן-אסלאמית, שכונסה בירושלים (6 -17 בדצמבר 1931) ביזמתו של חג' אמין אל-חוסייני, המופתי של ירושלים ויושב ראש המועצה המוסלמית העליונה בארץ ישראל. בוועידה הושמעו גינויים למדינות קולוניאליסטיות ודברי הסתה חריפים נגד היישוב היהודי בארץ ישראל ונגד התנועה הציונית בכללה (הארץ, 18 בדצמבר 1931). ראה גם , איגרת אל גרוסמן 7.10.1931 .
7 שם, הערה 6.