.
אל שלמה יעקבי, לונדון
פאריס, 16 בספטמבר 1927...רוסית
.
16 בספטמבר 1927
סלומון לבוביץ' הנכבד מאוד,
מכתביך מאתמול, אל יוענה מארקובנה ואליי,\1 נדונו באספה
המשפחתית, ואודה שהם הוסיפו רושם קשה.\2 כל זמן ששימשתי
בתור יושב ראש הוועד המרכזי של ברית הציונים הרביזיוניסטים
שמרת ברצון על הקשר עמי, ואפילו אעז לומר, קיימת יחסי ידידות
עמי ועם משפחתי. אך כאשר הגורל הפיל אותי מן הפסגה אל תוך
ההמון,\3 מסרב אתה לבוא אפילו לסוף שבוע. נכבדי, אני מתעצב בשל
כך. אני מתעצב הן בגללנו הן בגללך. התאכזבתי ממך, ובגלל הטבע
האנושי הנוטה כנראה לכבד את הגדולה, אף על פי שהיא בת חלוף,
ופונה עורף לכישלון, אפילו אם קרבנו הוא ללא דופי מבחינה מוסרית
ומשפחתו חפה מכל פשע. אבוי!
אל תתנהג כילד ובוא ואל תתפטר. אדוני הנכבד, זו בושה לאבד את
חוש ההומור. אצלנו תואר היושב-ראש הוא קישוט ולא יהיה צורך
להעביר אותו מעת לעת. כשאר ההנהלה\4 תעבור לידינו, נבטל לגמרי
את הנוהג הטיפשי הזה.
ועתה לעניין עצמו. תורת ההגדרה העצמית שלך - 'נתחיל ואחרי כן
נחליט מה לעשות וכיצד'\5 - שכנעה אותי. זה באמת נבון יותר. בעצם
אני מאמין ולכן אני מסכים. המשך.
אני לוחץ את ידך.
שלך, ו' ז'בוטינסקי.
.
.
הערות:
1 המכתבים לא נמצאו.
2 הדברים כאן ובהמשך נכתבו בהומור.
3 בוועידת הוועד המרכזי של הצה"ר, שנערכה בבאזל בתחילת ספטמבר
1927, דרש ז'בוטינסקי לשחררו מתפקיד היושב-ראש של הוועד המרכזי
של הצה"ר בקבעו, שאין זה רצוי שישא אדם במשרה זו למעלה משנתיים.
לפי הצעתו נבחרה הנשיאות הבאה: ולדימיר זאב טיומקין - יושב ראש;
ז'בוטינסקי, גרוסמן וליכטהיים נבחרו לסגניו.
4 ההנהלה הציונית.
5 לקדם את תכנית חברת הביטוח (איגרת אל מחובר ו- יעקבי ש' 13.9.1927 ).