זאב ז'בוטינסקי אל יוענה ז'בוטינסקי

מספר האגרת : 4980

סימול התיק: א 1 - 2/ 36/ 7
קישור לשם התיק: ז'בוטינסקי זאב, מכתבים אל יוענה ז'בוטינסקי
מחבר האגרת: ז'בוטינסקי זאב
שם הנמען : ז'בוטינסקי יוענה
תאריך האגרת: 10/03/1927
סוג התאריך: מדויק
צורת כתיבת האגרת: כתב-יד
מקור/צילום : מקור

קבצים מצורפים

a 1 letters\158939.pdf הורדת קובץ

תוכן

.
אל יוענה ז'בוטינסקי, פאריס
לבוב, 10 במארס 1927...רוסית
.
לבוב, 10 במארס 1927
יקירתי,
המסע נמשך כפי שהחל - המונים ממתינים בתחנות הרכבת, האולמות
מלאים ודומני שיש הצלחה. המפלגה גדלה - היא גדולה ושופעת,
אך סדר אין. לנו בפולין לפחות עשרת אלפים חברים, אבל אין ארגון
ואין פעילות. עכשיו אני מתעייף פחות.
זה עתה היתה לי הרפתקה - נסעתי הנה בלילה מרובנו, יחיד בתא
הקרון. תליתי את המקטורן, החזייה והמעיל על קולב ליד החלון
הפונה לפרוזדור, כדי להסתיר את אור המנורה הבוקע משם. סמוך לשעה
4 התעוררתי וראיתי שהדלת היתה פתוחה. סגרתי אותה, אבל הבנתי שלא
זו הבעיה. שפשפתי את המצח וראיתי שהאור מהפרוזדור הוא אשר
העירני. המעיל ושאר הדברים נעלמו, אבל המזוודות היו במקומן. כהרף
עין משכתי בבלם - לראשונה בחיי, ללא אמון בדבר. כעבור 30 שניות
עצרה הרכבת. איש מהנוסעים לא התעורר, אבל כעבור דקות מעטות הגיעו
הכרטיסנים והביאו את כל חפציי האבודים, פרט לקולב. מסתבר שהגנב
שלי היה מוסיקלי, אבל לא אמיץ. לאחר שחטף את חפציי הוא ירד
למדרגות הקרון, אך פחד לקפוץ תוך כדי נסיעה. כנראה החליט להמתין
לתחנה הבאה, בעוד חמש דקות. וכאן בלמתי.
לצוות הרכבת יש כלל: כאשר מופעל הבלם הם מסתכלים בראש ובראשונה
על המסילה. אחד מהם הבחין בגנב, צעק לעברו וההוא השליך את שללו
ונמלט ליער. נתתי לכרטיסן 25 זלוטי (בכיס המקטורן היו 150
זלוטי). האין זה מרגש?\1 משום מה אני מרגיש כגיבור. הכרטיסנים
אמרו שנהגתי בחכמה - מישהו אחר היה מרים קול צעקה ללא תכלית,
ואני ניצלתי את הטכנולוגיה. עכשיו אני שומר למזכרת את חותם
העופרת של הבלם. בסך הכול זה נגמר בטוב.
ראשית כול, ללא המעיל והמקטורן הטובים ביותר יכול היה להיות
משעמם. ושנית, הוא יכול היה לגנוב גם את המזוודה, שהכילה את כל
הפדיון של שפאן מן ההרצאה ברובנו. חי נפשי, האווירה בפולין היא
בכל זאת תרבותית. המקום מוצא חן בעיניי, לא לשוא לשונם של
הפולנים יפה היא.
אני מצפה היום למכתב ממך. בינתיים אני דוחה את ההמשך.
מאוחר יותר
אין מכתב, את אישה שטנית. אולי מחר. אשהה כאן עד ה13 לחודש,
מועד ההרצאה השנייה. עוד מעט בכל זאת יבוא הסוף, תודה לאל.
נמאס לי. באמריקה, לפחות לא יהיו 'מפגשים' ויהיו פחות סעודות.
ה'מיתוס' על אודותיו כתבתי לך מתחיל להטריד אותי.\2
נשיקות חזקות, כוכבית. שוב אני חולם עליך בהקיץ במשך שעות...
האם אידה עדיין אצלנו? דרישת שלום לבבית, אבל...
ו'
ערי אהובי, שלום!\3
אבא
.
.
הערות:
1 במקור באנגלית: isn't it ecxiting
2 איגרת אל ז'בוטינסקי י' [1927]. 2. 27 .
3 השורה לערי במקורה בעברית.
.
.