.
אל תמר ויונה ז'בוטינסקי-קופ, תל אביב
אסן, 8 בדצמבר 1926...רוסית
.
אסן, 8 בדצמבר 1926
יקיריי,
על פטירתה של אמא נודע לי שלשום בברלין ממברק של אניה.
נפשית, הייתי מוכן לדבר
הזה - הלילה ההוא עם קוצר הנשימה לא יכול היה לעבור ללא תוצאות.
למחרת בערב (אתמול)
הלכתי בהאמבורג לבית הכנסת להדלקת נרות ולאמירת קדיש. רציתי
לוותר על המשך
הנסיעה - אין לי ראש לזה - אבל גם בלי זה הפסידו כאן החברים
000,2 מארקים בגלל האיחור
שלי. הכול כאן עניים. בקיצור, אני נוסע ומדבר דבר מה באופן
מכני. כואב לי במיוחד שזה לא קרה בעת ששהיתי בארץ ישראל.
אינני יודע מה לכתוב לכם. אבל כתבו לי מתי ואיך זה קרה. האם
אמא היתה בהכרה, האם סבלה? ומה היא אמרה?
טאניושה, אמא חששה יותר מכול, שבלעדיה ניפרד ונשכח זה את
זו. דבר זה לא יקרה
לעולם. התנגחויותינו הן דבר של מה בכך, והעיקר הוא שבמשך כל
שנות חיינו עזרנו איש
לרעהו. סייעת בידי ללמוד בגימנסיה ושנינו עבדנו כל שנות חיינו
למען אותו עניין. אנו
מעריכים איש את רעהו ויש עוד דברים רבים שקשה לכתוב עליהם. אני
גאה בך ובג'וני, כפי
שהייתי גאה באמא. לעולם לא ניפרד. אמא עשתה את שלה - 'אלוהים
ואנשים קינאו בה',\1
כפי שאבא אמר לה פעם. לפנייך עוד דרך ארוכה. הפתעת אותי
בבריאותך, בעירנותך וביחסך
לדברים. שנינו עדיין במלוא כוחנו. כל זה לא ילך לאיבוד. עוד
לפני בוא האביב אפעיל את
הוצאת הספרים בארץ ישראל ואעביר לידייך את ניהול העסק כולו.
ובעוד שנים אחדות יהיה
גם בית ספר. סלחי לי שאני כותב על עסקים, אבל אני מאוד רוצה שלא
תחששי מריקנות.
לפני ימים אחדים, עוד לפני הידיעה, שלחתי מברק לרוטנברג,
באמצעות רוזוב, (לא
רציתי למשרד): 'אבקשך במפגיע ובדחיפות לזכור את ג'וני.'\2 האם
יש תוצאות? ב15 לחודש אהיה בפאריס.
אני מנשק בחזקה את שניכם ואת חנה. היו בריאים ונמרצים. הכול
יבוא על מקומו בשלום, כפי שאמא חלמה.
ו'
.
.
הערות:
1 במקור ביידיש בכתב קירילי: גאט אונד לייט זענען איהר מקנא
געווען.
2 לעיל, איגרת 104. המברק במקורו באנגלית.
.
.