.
אל מערכת פרו-ישראל, סלוניקי
אינסברוק, 1\4 בדצמבר 1925...צרפתית
.
אינסברוק, תחילת דצמבר 1925
בצער רב נאלץ אני לדחות את המחצית השנייה של מסע ההסברה
שלי, מן הסתם היותר חשובה. אני יכול לומר זאת במילים מפורשות,
שכן חבריי האשכנזים יודעים שמטרתי העיקרית היתה לבקר
בקהילות הספרדיות ולהודות לידידיי שם על תמיכתם בתנועה
האקטיביסטית. מטעמים גאוגרפיים נאלצתי להתחיל במערב
ובצפון, וקיוויתי לסיים את מסעי בסופיה ובסלוניקי. אבל סירובו של
הממשל בירושלים להעניק לי אזרחות ארץ-ישראלית הלם בי
באמצע המסע, והפך אותי לנע ונד, ללא מולדת וללא דרכון, ושיתק
את חופש התנועה שלי. לא נותר לי אלא לשלוח לכם ברכת 'שלום'
בכתב.
התנועה הציונית חולה בצורה אנושה. הקונגרס האחרון\2 הציג
לפנינו תמונה מצערת של דכדוך, של העדר כוח רצון ושל חוסר
אחריות לבעיותינו החמורות ביותר. עשרות אלפי יהודים מתקבצים
בארץ ישראל,\3 מפקידים בידי התנועה הציונית את חייהם, את
משפחותיהם ואת חסכונותיהם. עתידם של העולים הללו תלוי
באפשרויות הפיתוח הכלכלי שימצאו בארץ הקודש; אבל שני
האפיקים העיקריים של הפעילות הפרודוקטיבית חסומים בפניהם:
אפיק התעשייה הגדולה, הבינונית או הזעירה - בשל העדר כל
הקלות במכס, ואפיק החקלאות - בעיקר מחמת מחירן המופרז של
האדמות. בתנאים הקיימים, התיישבות של משפחת חקלאים אינה רק
בלתי רווחית, אלא כמעט בלתי אפשרית. גל העלייה הגדול עלול
להסתיים באסון כלכלי ומוסרי. כדי למנוע זאת, וכדי להוציא את
המרץ היהודי מן הכוח אל הפועל לטובת היישוב והארץ, יש לבצע
רפורמה פוליטית וחברתית: רפורמה במכס, כדי לסייע לתעשייה
הארץ-ישראלית הצעירה; רפורמה בניהול המקרקעין על בסיס של
הפקעת כל האדמות הלא-מעובדות והקמת מאגר של אדמות
במחירים שווים לכל כיס; ובכלל, פעילות פוליטית רחבת היקף, כדי
להשפיע על דעת הקהל ועל הממשל המנדטורי ולשכנעם בצדקת
תביעותינו. אבל הקונגרס, שהיה חדור רוח כניעה של הגטו, שראה
בכל צעד אמיץ 'סכנה', או פעולה 'חתרנית' וכמעט 'מרד', דחה את
ההצעה לפתוח בפעילות פוליטית ולא דאג למצוא לה תחליף -
פעילות שתפתור את הבעיה הכלכלית החמורה של העלייה ההמונית.
הקונגרס הסתפק בכך שהותיר את הבעיה ללא פתרון. יתרה מזו, הוא
אף לא ניסה להציע פתרון.
הוא הדין בבעיה השנייה, המאיימת יותר. ארצות המזרח שרויות
במצב של התקוממות, גלויה או חבויה. מרבית הערבים בארץ ישראל
עדיין לא השלימו עם הרעיון הציוני ועם ההתיישבות היהודית.
הממשל המנדטורי צמצם את כוחו הצבאי בארץ ישראל לכדי
1500איש בסך הכול. הוא אינו יכול ואינו רוצה להגדיל את כוחו של
חיל המצב המצומצם משום שהעם האנגלי, הכורע תחת נטל מסים
בלתי נסבל, לעולם לא יסכים להגדיל את התקציב, בין אם מדובר
באנשים ובין אם מדובר בשטרלינגים. הדרך היחידה להבטיח
שהעבודה היהודית לא תיפגע מפעילות אלימה, המאיימת עלינו כיום
גם בגבולות הגליל, היא להקים יחידה צבאית יהודית. פתרון הגיוני
ומכובד זה לא מצא לו מהלכים בקרב חברי הקונגרס. לפיכך היה זה
מתפקידם של נציגי הרוב להציע פתרון אחר. הם לא הציעו מאומה.
בעיה? כן. ההפגנות האנטי-ציוניות בווינה הוכיחו להם די והותר
שהסכנה אכן קיימת גם בארצות התרבותיות. ומה תשובתם? אין להם
תשובה. היה זה קונגרס מוזר. הוא סירב להעניק זיכוי\4 - הוא לא
אישר את מדיניותה של ההנהלה הציונית, אבל כאשר ההנהלה
ביקשה להסיק מן ההצבעה את המסקנה האחת והיחידה שיש בה משום
היגיון וכבוד,\5 אמרו גם הקונגרס וגם ההנהלה הציונית עצמה:
'הישארו'. ובאשר להצבעה שלנו - 'אל תתייחסו אליה ברצינות ואל
תסיקו ממנה מסקנות'.
אכן, קונגרס מוזר. מבין 306 הנציגים לא היה אפילו אחד ששגה
באשליה, כי הודות להרחבת הסוכנות היהודית יגדלו הסיכויים
מבחינה פיננסית. נציגים אמריקניים הודיעו לנו במפורש
ש'הנכבדים' הנודעים אינם מתכוונים כל עיקר להציף את ארץ
ישראל במטר הזהב שהובטח לנו בשמם לפני שנתיים; להפך,
'נכבדים' אלה מגייסים עתה מיליונים לטובת קרים\6 ועל ידי כך הם
מסכנים את ההכנסות הקבועות של קרן היסוד. ואף על פי שידע זאת,
הצביע הרוב בעד האיחוד המידי, המביש והמזיק, המוכר
לאנטי-ציונים חינם אין כסף את המכשיר הפוליטי היחיד העומד
לרשותה של התנועה הציונית.
מהן הסיבות לניוון הזה? יש סיבות למכביר, אבל הסיבה העיקרית
היא התעמולה הרשמית המכרסמת בנו בארבע השנים האחרונות. וזו
תמציתה של התעמולה הזאת: הרעיון אינו ולא כלום, הכסף יענה את
הכול; הואיל והכסף נמצא בידי המתבוללים, יש להיכנע להם. יתרה
מזו, אין כל הבדל של ממש בין ציוני לבין מתבולל; הערכים שדגלנו
בהם במשך יובל שנים - תחייתו הרוחנית של העם היהודי על ידי
הרעיון הלאומי, החינוך היהודי והשפה - כל אלה הפכו למילים
ריקות מתוכן: יכול אדם להיות תחליף מצוין לציוני בלי מסורת
לאומית, בלי לדעת אפילו מי הם סמולנסקין, פינסקר, אחד העם,
הרצל, גורדון, ביאליק ובן-יהודה, ובלבד שיהיה עשיר. ובתחום
הפוליטי יש רק עיקרון עליון אחד: לא להטריד את הפחה ולא את
הקימקאם;\7 להתאים את דרישותינו לא לפי צרכינו, אלא בהתאם
למצב רוחו של תת מזכיר המדינה, שמונה זה לא כבר לכהונתו;\8
להפקיד את ניהול ענייני הציונות בידי אלה הנחשבים 'אישיות
רצויה'\9 בעיני הממשל, ותהא תכניתם הפוליטית אשר תהא. זו שיבה
מוחלטת למנטליות הישנה של הגטו, ללא תכנית וללא אופקים, אבל
עם פולחן 'הגביר' והתבטלות לפני 'הגוי' ולפני הקצונה 'הגויית'.
יש לשים קץ לכל זה. זו תכליתה של הההסברה הרביזיוניסטית.
ומעל הכול, יש צורך בתכנית: יש לנתח בלי רחמים את מצבם של
העולים שלנו ולסלק כל זיק של אופטימיות נטולת יסוד, במגמה
להגדיר בבהירות את התנאים הפוליטיים שבלעדיהם לא תהא
אפשרית התיישבות המונית. יש צורך ברפורמה אגררית, פיסקלית,
מנהלית וצבאית. ולאחר שנגדיר היטב את תביעותינו, יש לפתוח
ב'מתקפה פוליטית' חדשה, שוחרת שלום אבל נמרצת, לויאלית אבל
בלתי-מתפשרת, בלי לחדול, ולו לשעה אחת, מן הפעילות המעשית
והבונה בארץ-ישראל ואף לא מהתולדה הבלתי נמנעת - גיוס כספים
בתפוצות הגולה. במקביל, יש לעורר את דעת הקהל היהודית,
האנגלית והעולמית להכרה בצדקת תביעותינו.
מה אנו מבקשים מידידינו? בראש ובראשונה, להצהיר ברבים על
תמיכתם בעקרונותינו. נוסף על כך יש להפיץ עקרונות אלה בקרב
חוגי האורתודוכסים, החילונים, הבורגנים והפועלים, שכן
האקטיביזם אינו אלא יישום צרוף של האידיאל הציוני והוא חל על
חבר 'המזרחי' ועל חבר 'פועלי ציון' כאחד. זאת ועוד, אם ידידינו
הם צעירים וחסונים, ואם הם מכינים את עצמם למלא תפקיד פעיל בארץ
ישראל, הרינו מבקשים מהם שלא לשכוח את היסוד הקדוש וההכרחי
ביותר של 'ההכשרה': האימון להגנה עצמית ולהגנה על יישובינו
מפני האלימות.
לו זכיתי לבקר אצלכם, כי אז הייתי מסביר בפרוטרוט עד כמה
נחוץ לנו שהתנועה האקטיביסטית תתרחב ותתארגן. היום אני קורא
אליכם בכתב: התקבצו סביב דגל התחייה של המסורת ההרצליינית
הנשגבה. בקונגרס ה14, בו היינו חלשים, היה האוונגרד שלנו מורכב
מספרדים; בקונגרס הבא, בו נהיה חזקים, ואולי אף נהיה המנצחים,
אהיה גאה אם תהיו שוב החלוץ העובר לפני המחנה.
ו' ז'בוטינסקי
.
.
הערות:
1 התאריך נקבע על פי האיגרת אל שאול מזאן , 4.12.1925 אליה
צורף העתק של איגרת זו.
2 הקונגרס הציוני ה14.
3 העלייה הרביעית.
4 במקור ברומית: absolutorium
5 ולא להיבחר שוב (ראה איגרת אל אדאמס 16.9.1925 , הערה 6).
6 הג'וינט, שאחדים מראשיו אמורים היו להצטרף להנהלת הסוכנות
היהודית, סייע לממשלת ברית המועצות להוציא אל הפועל את התכנית
ליישובם של יהודים בקרים (איגרת אל טריווש 11.4.1924 , הערה 14).
7 טורקית: מושל מחוז. דהיינו, הממשל הבריטי בארץ ישראל.
8 כנראה הכוונה לוויליאם אורמסביגור, תת מזכיר המדינה לענייני
מושבות. נתמנה לתפקידו בנובמבר 1924.
9 במקור ברומית: persona grata
.
.