.
אל אוסקאר גרוזנברג, ניס
סאלנש, 13 בספטמבר 1925...רוסית
.
סאלנש, 13 בספטמבר 1925
אוסקאר אוסיפוביץ' היקר,
בקושי צברתי כוח כדי לנהל התכתבות. אינני מסכים, בשום אופן
אינני מסכים: היהודים נוטים מאוד לשכוח. אולי אינך חש בכך, כי
תמיד נהגת לתת להם ומעולם לא ביקשת מהם דבר. יהי רצון שתחיה
באשליה זו כל ימי חייך - ומאותה סיבה עצמה.\1
אקרא את סוברמנייה זאפיסקי מס' 25 ואצטט את הקטע
בראזסווייט. תודה. אני מקווה לקבל את הסכמת המערכת. אל תכנה
את עצמך 'זקן'. מה עוד שאני סבור, כי מבחינה אובייקטיבית הדבר
אינו נכון. כאשר בני דורי מבטאים מילה זו מתחיל אני לדאוג. מלבד
זאת, אני נפגש לעתים קרובות עם הנוער של ימינו. הם נוער במובן
זה שעדיין לא הגיעו לגיל מסוים - מושג חשבוני הבא ליד ביטוי
מדויק יותר במונח 'בלתי מפותח'. נוער הוא מושג חיובי כאביב - אין
זה רק קיץ שטרם הבשיל, אלא משהו מיוחד במינו. ואותו 'משהו' יש
לי ולך במידה גדושה יותר מאשר לשלושה רבעים מעולי הימים של
ימינו.
הקונגרס\2 היה הגרוע בירידים שראיתי מעודי. אף לא רעיון אחד
ואפילו לא כמיהה לרעיון. לא כבוד, לא עקרונות ולא יושר בגישה
לעניין. אולי ה3\15 יהיה שונה.
אני לוחץ את ידך בחזקה. דרישת שלום לבני ביתך.
שלך, ו' ז'בוטינסקי
.
.
הערות:
1 בשל נדיבות לבו.
2 הציוני ה14.
3 הקונגרס הציוני ה15.
.
.