.
אל ליאונרד אורנשטיין,\1 איטרכט
פאריס, 2\25 בפברואר 1924...צרפתית
.
פאריס, פברואר 1924
אדון נכבד,
אני מרשה לעצמי לפנות אליך בשם קבוצה של ציונים החולקים
על דרכה של ההסתדרות הציונית. קבוצה זו - הגרעין שלה נמצא
במערכת ראזסווייט, אבל כמעט בכל מקום יש לה אוהדים - סבורה,
שמצבה הנוכחי של התנועה הציונית הוא בכי רע, והיא נטלה על
עצמה את המשימה למצוא דרכים, כדי למנוע את האסון הממשמש
ובא.
אנו סבורים כי הציונות איבדה את כל יוקרתה בעיני הציבור
היהודי והלא-יהודי כאחד והיא הופכת יותר ויותר לתנועה המשוללת
כל מעוף מעשי ורעיוני.
מעולם לא חשו יהודי אירופה המזרחית צורך כה דחוף וטרגי להגר.
ועם זאת, הצטמצם מספר העולים לארץ ישראל בשנים 1923-1922
והוא פחת מן הגידול הטבעי של האוכלוסייה הערבית בארץ ישראל.
מצבנו הפוליטי משתקף היטב מתוך העובדות הבאות: בשלוש
השנים האחרונות נותק עבר הירדן מארץ ישראל, בניגוד למנדט.
הוטלו הגבלות חמורות על העלייה והאנטישמיות היכתה שורשים
בקרב אנשי הממשל הבריטי; השלטונות מכשילים בשיטתיות כל
יזמה יהודית; ולבסוף, שלושה ניסיונות לחולל פוגרום\3 לא דוכאו
כראוי ולא מוצה הדין עם הנוגעים בדבר.
העתיד אינו נראה ורוד יותר: מסתמנת תכנית למנות 'מועצה
מחוקקת' עם רוב ניכר של אנטי-ציונים. בקרוב תמונה גם ועדה,
שתמנה ארבעה ערבים ויהודי אחד, שתפקח על העלייה היהודית.
'הספר הלבן' משנת 1922 מפרש את המנדט פירוש מסויג, המצמצם
את רעיון 'הבית הלאומי' לממדים של גטו חדש; מעמדו של המנדט
נתערער בשל ההצעה להקים 'סוכנות ערבית',\4 שכן הערבים מסיקים
מהצעה זו, ולא בלי יסוד, שהממשלה הבריטית סבורה שביכולתה
'לכופף' את המנדט לפי רצונה.
למרות כל זאת, מסרבת ההנהלה הציונית לשנות את מדיניותה -
מדיניות הגמישות ללא קץ והפסיביות המוחלטת - שהובילה את
התנועה אל סף פשיטת רגל; מדיניות זו תמנע מאתנו גם בעתיד
להפיק תועלת מן השינויים העשויים לחול בממשלה הבריטית. יתרה
מזו, בקרב חברי התנועה שלנו פושטת האדישות, ומתחזקת בקרבם
הנטייה לתבוסתנות. אנו שומעים כבר דיבורים בזכות ויתור לא רק
על רעיון המדינה היהודית אלא גם על השאיפה הצנועה לרכז בארץ
ישראל רוב יהודי; מטיפים גם ל'שלום בכל מחיר' עם הערבים
ולנסיגה משאיפותינו המדיניות, כביכול בשמה של 'עבודה מעשית
מידית'. וזאת, עשרים שנה אחרי מותו של הרצל אשר קבע באופן חד
משמעי את אופיה המדיני של התנועה הציונית.
מלבד זאת, הישגינו 'המעשיים' הדלים הם כשלעצמם הוכחה
שההמונים היהודים אינם יכולים עוד לגלות התלהבות מציונות
עקרה, שנטלו ממנה את שני ערכיה העיקריים - עקרון העלייה
ההמונית החופשית והאידיאל המדיני הגדול שלנו. ההנהלה הציונית,
שאינה מסוגלת להתמודד עם האדישות המתעצמת בקרב הציבור
היהודי, פונה עתה אל בעלי הממון\5 ולא תהסס להפקיד את המפעל
הציוני בידי מתנגדיה בנפש של הציונות.
לדעתנו, המצב המצער הזה נובע משלוש סיבות:
1. העמדה המדינית הפסיבית שההנהלה הציונית, וליתר דיוק
ההסתדרות הציונית בכללותה, נוקטת כלפי הממשל בארץ ישראל
וכלפי הממשלה הבריטית עצמה.
2. המערכת הפינאנסית שלנו תלויה על בלימה הואיל והיא
מבוססת על הכנסות אקראיות ועל שיטות סנטימנטליות, והיא
מתעלמת לגמרי מן העקרונות הכלכליים הבריאים האמורים לכוון
את צעדיה של התיישבות מתקדמת.
3. אי-היכולת שלנו להגן על עצמנו - על חייהם ועל רכושם של
היהודים בארץ ישראל; חוסר האונים שלנו, על כל המשתמע ממנו,
ובעיקר ההשפלה המוסרית והפוליטית של ה'יישוב', הופכת אותו
למעמד של 'יהודי חסות' בנוסח ימי הביניים.
הקבוצה שלנו מציעה דרכים אחדות לתיקון הפגעים הללו:
1) יש לפתוח במתקפה פוליטית חדשה, שתפרוץ הפעם מקרב
הציבור היהודי. יש ליזום פעילות לאומית רחבת ממדים בקנה מידה
בין-לאומי ולדרוש שארץ ישראל - לרבות עבר הירדן המזרחי -
תיפתח להגירה ולהתיישבות המונית של עשרות אלפי יהודים חסרי
בית המצטופפים בגטאות הישנים באירופה. תנועה לאומית זו
תשמיע את מחאותיה ואת תביעותיה באוזני כל הממשלות
והפרלמנטים ובאוזני חבר הלאומים באמצעות הפגנות, שיזעזעו את
מצפון העולם כולו. כך ניצור אווירה של לחץ מוסרי אשר יביא
להרחבה רדיקלית של המושג 'בית לאומי יהודי' ויאלץ את המעצמה
המנדטורית לשנות את הטקטיקה שלה. פעילות פוליטית זו תוכל
אולי, בדומה לתנועה הצ'ארטיסטית באנגליה במאה שעברה,\6
ללבוש צביון של פטיציה לאומית עולמית שתכלול את התביעות
הבאות:
א. הכללת עבר הירדן המזרחי בתחומי הבית הלאומי.
ב. יצירה מידית של התנאים החוקתיים, המנהליים והצבאיים
החיוניים לעלייה המונית ולהתיישבות בשני עברי הירדן.
ג. אישור מלווה לאומי בערבות של חבר הלאומים ושל כל הרכוש
היהודי בארץ ישראל - האדמות המיועדות להתיישבות ונכסים
אחרים.
2. יש להקים מערכת פיננסית איתנה לחיזוק מצבה הכלכלי
והכספי של התנועה הציונית. לצורך זה יגייס 'אוצר התיישבות
היהודים' הון בגובה של שני מיליון לירות שטרלינג. 'אוצר
התיישבות היהודים יפתח סניפים במרכזים היהודיים הגדולים, שיהוו
בסיס לפיתוחו ולחיזוקו בעתיד. הבנק יכשיר את עצמו כדי לנהל את
כל הפעילות הכלכלית שלנו בארץ ישראל וימלא תפקיד ראשון
במעלה בהפצת המלווה הלאומי המתוכנן.
3. התפקיד לשמירת הסדר בארץ ישראל בשעה זו, ובמיוחד עם
תחילתה של העלייה ההמונית, יוטל על היהודים. הגדודים העבריים,
שפעלו במסגרת הצבא הבריטי בשנים 1921-1917, יוקמו מחדש
ויהיו עיקר כוחו של חיל המצב הבריטי בארץ ישראל. כמובן, לשם
כך נצטרך להכשיר את הנוער היהודי בארץ ישראל ובתפוצות, הן
מבחינה פסיכולוגית הן מבחינה מעשית.
לסיכום, להלן עיקרי התכנית להחייאת הציונות על פי המלצות
קבוצתנו: פטיציה כלל-יהודית, התיישבות המונית, מלווה לאומי,
פיתוח 'אוצר התיישבות היהודים' בהתאם לתפיסתו של הרצל,
הכשרת הנוער היהודי להגנה ממשית על חייהם ועל מפעלם של
היהודים בארץ ישראל.
מלבד זאת, אנו שוקלים לפתוח בפעילות חינוכית רחבת היקף. יש
לעקור מן השורש את האדישות ואת אווירת הוויתורים. רעיון
המדינה היהודית חייב לשוב ולהיות המטרה הנעלה והבלתי-
מעורערת של הציונות והפתרון האפשרי היחיד של שאלת היהודים
בכללותה.
בקיצור, אנו סבורים שמצבה הנוכחי של התנועה הציונית מחייב
לארגן אותה מחדש, ממסד עד לטפחות.
לאור השיקולים וההצעות שצוינו לעיל, החליטה הקבוצה שלנו
לכנס את חברינו לוועידה, באביב הבא, באחת מערי אירופה
המרכזית. תפקידה של הוועידה יהיה לנסח תכנית פעולה מוגדרת,
לקבוע מה יהיה אופיה של התאגדות קבועה ולבחור את הגופים
המבצעים של התאגדות זו. יהיה עליה גם להחליט על שמה של
ההתאגדות החדשה ולקבוע את אופיים ואת עקרונותיהם של היחסים
ההדדיים בינה ובין ההסתדרות הציונית.
אודה לך, אדוני, אם תואיל לחוות את דעתך על ההצעות המובאות
לעיל. וכן אהיה אסיר תודה לך אם תואיל להושיט את עזרתך הנכבדה
בגיוס חברים לתנועתנו ואף להשתתף בוועידה המתוכננת.
ברגשות הערכה כנים,
ו' ז'בוטינסקי
.
.
הערות:
1 איגרת אל טריווש 21.2.1924 , הערה 17.
2 התאריך נקבע על פי הכתוב באיגרת אל טריווש 26.2.1924 .
3 מאורעות אפריל 1920, מאי 1921 ונובמבר 1921.
4 איגרת אל ראזסווייט 20.12.1923 .
5 הלא-ציונים, והיא מוכנה לצרפם להנהלת הסוכנות היהודית.
6 איגרת אל דיאמנט [1923. 12. 8] , הערה 3.
.
.