.
אל אברהם טולין, ניו יורק
ברלין, 22 בספטמבר 1923...אנגלית
.
ברלין, 22 בספטמבר 1923
אייב היקר,
הידידים הניו יורקים שלי הודיעו לי, שאתה עדיין נמנה עם
ידידיי ואפילו הנך מתכונן לכתוב לי. אני מאמין שזה נכון. עד כמה
שידוע לי, לא עשיתי דבר כדי לפגוע בידידות השוררת בינינו. אני
מניח שהסיבות לשתיקתך הן פשוטות ומאוד אנושיות: כאשר מסיבה
כלשהי נותר מכתב ללא מענה במשך חודשים אחדים, מתקשים
לענות. שכן במקרה כזה חייבים להתחיל בהסברים, בהתנצלויות
ובכל מיני דברים שהם מעשי שטות. ידידי משכבר הימים, הנח
להתנצלויות וכתוב לי בפשטות מה שלומך. באשר לבקשתי - אם לא
שכחת אותה בינתיים - שתיקתך מעידה, שאינך מוכן לאמץ את
רעיון הלגיון והוא אינו מקובל עליך.\1 צר לי על כך, אבל זה טיפשי
לשים לב לכך.
ובכן, הרשה-נא לי לפנות אליך בבקשה אחרת. סייע לי להוציא
לאור את ראזסווייט. זהו הביטאון הוותיק של ציוני רוסיה, שבועון
שסייעתי לייסדו ולהוציאו לאור לפני 20 שנה בפטרבורג. עתה הוא
יוצא לאור בברלין. מן הסתם שמעת על הקשר הנוכחי שלי עמו ואולי
גם שמעת על שני מאמריי שפרסמתי בו על הרברט סמואל.\2 אינני
יודע מהי עמדתך הפוליטית; מתקבל על הדעת שהנך תומך באלה
שאני נאבק בהם. אבל אני טוען שהעניין חשוב מזה, אף על פי שאני
מציגו בפניך כעניין אישי. הראזסווייט הוא האמצעי היחיד להמשך
פעילותי הציונית. שימשתי כפובליציסט במשך 25 שנים ואני מעז
לציין שמילאתי את תפקידי בהגינות. השאלה היא, אם מודים ידידיי
בזכותי להביע את דעותיי גם אם איני תמים דעים עמם בנושאים
חשובים. אם הנך סבור כי מוטב שאשתוק, לא אכפת לי (אף על פי
שאיני יכול להבטיח שאציית). אבל אם הנך סבור שיש לי עדיין זכות
לדבר, סייע-נא בידי. אני מבקש סיוע כספי בלבד. בתנאים השוררים
היום בגרמניה אין עיתון יכול לכסות את הוצאותיו ואינו יכול לסמוך
על סיוע מקומי. ההוצאה החודשית שלנו מסתכמת ב200 דולר.
הצלחתי להשיג כאן סכומים פעוטים ואני מקווה לגייס מעט יותר
מארצות אירופה האחרות, שבהן יש לי עדיין ידידים מעטים. אבקשך
- אם הדבר אינו נוגד את תפיסתך המוסרית - לדבר עם אנשים
אחדים מקרב החוג שבפניו הצגת אותי בניו יורק, ולשלוח לי המחאה
על סכום שיעלה בידך לאסוף.
כפי שציינתי לעיל, זו הדרך היחידה שבה אוכל להמשיך
בפעילותי הציונית. לא אוכל לחדש את הקשר עם ההסתדרות
הציונית, כל עוד לא יחול שינוי בדמותה המוסרית. לא היה לי ריב
לא עם וייצמן ולא עם ההנהלה הציונית - מעולם לא היה לי שום קושי
עם אנשים, פרט לפגיעה בטעמי הטוב בעת שנאלצתי לכוון אנשים
חביבים חסרי עמוד שדרה אל עבר מטרה שנראתה חשובה בעיניי.
בסופו של דבר נאלצתי להבין שהם - ולא אני - הביטוי האמיתי של
הרוח המתגלמת ברובה של ההסתדרות הציונית. הסתדרות זו היא
חבורה של חסרי עמוד שדרה שאינה מעוניינת בשום טקטיקות
אמיצות. לפיכך נותרה לי רק הברירה, לנסות ולחנך קבוצה של
אנשים שאוכל להבינם או לפחות לסבול אותם. ולא - אצטרך לגזור
על עצמי שתיקה.
הואל-נא להשיב אם הנך יכול למלא את בקשתי. שלח-נא את
ההמחאה ללונדון, 'אוצר התיישבות היהודים', או על שמי. רב
תודות. אם לא, הודע לי על כך. הבן, עלי לדעת.
החיים כאן קודרים. במשך עשר השנים האחרונות לא חשתי אף
פעם כה רענן וצעיר. אני עוסק בתרגום של דאנטה, טובל בספרות
ועוסק בדברים יפים - איזו הקלה לאחר שנים של עבודת פרך!
מה שלומך?
שלך, ולדימיר
.
.
הערות:
1 איגרת אל טולין 21.11.1922 .
2 'שלוש שנות סר הרברט סמואל', ראזסווייט, גיליון 28, 15 ביולי
1923 (חלק א); גיליון 29, 22 ביולי 1923 (חלק ב).
.
.