.
אל צבי פרץ חיות, ברלין
ברלין, 18 בינואר 1923...גרמנית
.
ברלין, 18 בינואר 1923
אל נשיא הוועד הפועל הציוני
אדוני הנשיא הנכבד,
שקלתי את משמעותן של החלטות הוועד הפועל הציוני שנתקבלו
אתמול\1 ועלי לקבוע, שהחלטות אלה אינן עולות בקנה אחד עם
עקרונות הציונות ועם האינטרסים שלה.
1) הוועד הלאומי - הנציגות הנבחרת של היישוב היהודי בארץ
ישראל - פנה במכתב אל הוועד הפועל הציוני, בו תיאר במורת רוח
רבה את יחסו של הממשל הארץ-ישראלי כלפי היהודים והציונות ואת
המצב המדיני שנתהווה עקב היחס הזה.\2 הוועד הפועל הציוני סירב
להיענות לקריאת העזרה הזאת.
2) הקונגרס השנים-עשר החליט בשעתו לשגר משלחת אל סר
הרברט סמואל, כדי להשמיע באוזניו את דעתו האמתית של הציבור
הציוני על מדיניותו ולדרוש במפגיע שינוי יסודי במדיניות זו.
המשלחת אמורה היתה להביא את תשובתו של סמואל להנהלה
הציונית ולוועד הפועל הציוני.
ההנהלה הציונית לא ביצעה את ההחלטה הזאת של הקונגרס (אף
על פי שבעת שהייתי באמריקה דרשתי לשגר את המשלחת ללא
דיחוי).\3 עתה, לאחר שעבר המועד לשיגור המשלחת, ביקשתי
מהוועד הפועל הציוני כי לפחות מוסדות התנועה יודיעו לנציב
העליון את אשר בלבנו. במיוחד עמדתי על כך שנבהיר לנציב העליון
ולממונים עליו באנגליה, שהמצב החמור, שנוצר עקב מדיניותו,
פוגע בסיכויי המגביות שלנו. הוועד הפועל הציוני סירב להיענות
לדרישה זו.
3) דרשתי מן הוועד הפועל הציוני לנקוט עמדה כלפי נוכחותם של
פקידים בכירים אנטי-ציוניים, ובמיוחד אנטישמיים, בארץ 'הבית
הלאומי'. הוועד הפועל הציוני דחה הצעה זו.
4) לנוכח הדעה הנפוצה ברבים, כי ההסתדרות הציונית ויתרה על
רעיונו של הרצל, דרשתי מן הוועד הפועל הציוני להבהיר, כי
התנועה עומדת בכל תוקף על הבסיס ההיסטורי של 'תכנית באזל',
כלשונה וכרוחה; על המשמעות הזאת עלינו לבסס את התחייבויותינו
כלפי ממשלת המנדט. הוועד הפועל הציוני סירב לפרסם הודעה זו.
בהחלטותיו אלה נתן הוועד הפועל הציוני תוקף לטקטיקה
המאיימת להמיט אסון על התנועה ולהביא את המפעל היהודי בארץ
ישראל לפשיטת רגל. הנחת היסוד האופיינית לטקטיקה זו היא שאי-
אפשר לאלץ את הממשלה הבריטית להעניק לנו אפילו את הזכויות
שאושרו רשמית, כל עוד אין בידינו אמצעי כפייה או סנקציות.
תפיסה זו נראית לי כמוטעית. מי שנלחם בעקשנות ובשיטתיות
למימוש מלא של זכותו יזכה להוקרה ולכבוד מצד העם האנגלי
וממשלתו, ולאחר מאבק ממושך יזכה גם לצדק. אדרבא, מדיניות של
חוסר אומץ לב עלולה לגרום לדמורליזציה אצל השלטונות במערב
ובמזרח\4 כאחד.
משום כך רואה אני חובה לעצמי להיאבק בגלוי בטקטיקה המזיקה
הזאת ולסכלה באמצעות צעדים פוליטיים עצמאיים. זכותו של כל
ציוני לנהוג כך, שכן בבחרו בי להנהלה הציונית, נתן הקונגרס
השנים-עשר גושפנקה לפעילותי הפוליטית העצמאית בשנים
1918-1915, אף על פי שפעילותי היתה בניגוד לדעתה של ההנהגה
הרשמית.
נקל היה - ואין לי ספק שהיתה לי גם זכות מוסרית לכך - להילחם
מלחמה עיקשת בלי להתפטר מן ההנהלה הציונית. אך מכיוון שאיני
רוצה לפגוע במעמדה של הסוכנות היהודית, עד כמה שהדבר ניתן,
מודיע אני בזה על התפטרותי מן ההנהלה הציונית. ומשום שאיני
מכיר עוד בסמכותה של ההנהלה הציונית, החלטתי לפרוש מן
ההסתדרות הציונית.
בכבוד רב,
ולדימיר ז'בוטינסקי
.
.
הערות:
1 איגרת אל חיות 18.1.1923 .
2 המכתב פורסם בעיתון הארץ, ב2 בפברואר 1923.
3 איגרת אל ההנהלה הציונית 24.11.1921 , הערה 17.
4 באנגליה ובארץ ישראל.
.
.