.
אל הנהלת קרן היסוד, לונדון
לונדון, 20 בנובמבר 1920...אנגלית
.
20 בנובמבר 1920
תזכיר
קיימת שאיפה מוצדקת להחיש ככל שניתן את פתיחת המגבית
שלנו. סבורני ששאיפה זו רצויה, אבל בעת ובעונה אחת הריני מזהיר
אתכם לא להיחפז יתר על המידה על חשבון היעילות.
אני עומד על כך שההנהלה לא תנקוט שום צעדים בטרם תיקבע
תוכנית ברורה ומדויקת, שכן הציבור היהודי הציוני כבר עייף
ממגביות בלתי מתוכננות ומבולבלות. עתה דרושים שיטה ודיוק.
העדר תוכנית מוגדרת מלכתחילה יעורר נגדנו מייד את דעת הקהל,
שתתייחס אלינו לפי אמות המידה של הניסיונות הכושלים הקודמים
לאיסוף כסף למען ארץ ישראל, ואז הכישלון יהיה בלתי נמנע.
ואלה הן השאלות, שלפי דעתי עלינו לתת עליהן את הדעת:
1) מהו היחס המשוער לחלוקת כספי ה'קרן' בין התחומים השונים
של הפעילות הציונית בארץ ישראל.
2) באיזו צורה תסייע ה'קרן' למפעלים השונים (כגון 'הבונה'\1
או 'תוכנית רוטנברג'\2) - האם על ידי רכישת מניות או על ידי מתן
הלוואות או בדרך כלשהי אחרת.
3) באיזו שיטה ייאסף הכסף. לדעתי, קיימות שלוש שיטות שונות:
א) לאסוף את הכסף למען ה'קרן' כולה, ולהשאיר את החלוקה בידי
הוועד הפועל או ההנהלה.
ב) להקים מספר קרנות: לעבודות ציבוריות, לבניית בתים,
לייעור, לחינוך, כך שכל תורם או משקיע יוכל לקבוע מה הוא
מעדיף. אחד היתרונות של שיטה זו הוא שקבוצות מיוחדות כאלה
מפתחות מייד רגש מיוחד של אחריות כלפי המטרה שנבחרה על ידם.
אפשר גם לנסות באמריקה (כמובן בהסכמת הארגונים המקומיים)
להטיל על עיר או על איזור מסוים את האחריות על תחום מסוים של
ה'קרן'. כך לדוגמה 'תאמץ' שיקגו את 'תוכנית רוטנברג' ובוסטון-
את 'הבונה'. דבר זה ייצור ללא ספק מין גאווה מקומית ותחרות.
ג) מיזוג של השיטה הראשונה עם השיטה השנייה. התעמולה
תנוהל למען ה'קרן' כולה, אך בעת ובעונה אחת תהיינה מגביות
מיוחדות למען תחומים שונים, עם סייג אחד: במקרה שהסכום אשר
יגויס למטרה מסוימת יעלה על הנדרש, יועבר העודף לזכות ה'קרן'
כולה.
4) כיצד נוכל להפריד בין התעמולה למען ה'קרן' לבין התעמולה
למען המלווה של ממשלת ארץ ישראל.
ברצוני לחזור ולהדגיש, שאיני יכול להתחיל בתעמולה למען
המגבית לפני שאקבל תשובה ברורה לחלוטין לשאלות הללו. שום
חוברת ושום נואם לא יועילו, כל עוד לא תינתן התשובה.
[ו' ז'בוטינסקי]
.
.
הערות:
1 איגרת אל מערכת הארץ 3.11.1920 .
2 המונחים הובאו במקורם בגרמנית.
.
.