.
אל זלמן דוד לבונטין, תל אביב-יפו
עכו, 4 ביולי 1920...עברית
.
עכו, י"ח תמוז תר"ף
.
אדוני הנכבד,
יסלח-נא את התערבי בענין הנוגע למקצעו ולא למקצעי - ענין
עזריאל.\1 הצטדקותי בזה שהענין יש לו שני צדדים: האחד בנקאי
שבו אינני מתערב לגמרי, השני - פוליטי וצבורי, ופה יש אולי גם
לי הרשות להביע את דעתי. כמובן, לא בתור עצה, כי אם פשוט בתור
חות-דעת בין ידיד לידיד.
העדה הספרדית טעתה, כמדומני, בזה שעשתה מהענין הזה ענין
'ספרדי-לאומי'. אבל מכון שעשתה כך, והדבר קבל הודות לזה אופי
צבורי בלתי נעים, אנו מוכרחים להתחשב בעובדה הזאת. אין כל
תועלת בווכוח עם עדות שלמות. אם הצדק אתה או לא, זה לא חשוב
- העקר הוא הרשם הפוליטי והמסקנות הצבוריות. כ'\2 מבין כמוני
ועוד יותר טוב ממני - היות ונסיונו רב מנסיוני - שברגע זה, פה
בארץ, סכסוך בין ספרדים ואשכנזים יוכל לשחטנו.
ירשה-נא להביע את הדעה, כי יותר טוב בשביל כלנו ל'סגור את
האנצידנט'. אינני יודע אם אפשרי הדבר מנקודת ההשקפה של
אנטרסי הבנק; אבל מנקודת המבט הצבורית זוהי הדרך היחידה.
אנא ואנא לסלחני על פניתי אליו במכתב זה. אבל כ' יודע, שאני
מתענין בשאלת שתוף הספרדים בחיינו הלאומיים זה מכבר. אני
מכיר אותם ועכשו אני מרגיש כי יש סכנת משבר, לכן חשבתי
לחובתי להגיד לכ' את דעתי.
דרישת שלום לכ' ולבני ביתו.
מוקירו ומכבדו,
ז' זבוטינסקי
.
.