.
אל ישראל רוזוב, לונדון
ירושלים, 28 בפברואר 1920...רוסית
.
ירושלים, 28 בפברואר 1920
ישראל אנשלוויץ' היקר,
אמי ואחותי כבר שוהות בקושטא. הן כותבות, כי מאה הלירות
שטרלינג שלך מאוד עזרו להן להיחלץ.\1 כנראה שבגלל הבהלה
הכללית היה קשה להיפטר מן הדירה ומן הרהיטים. בקרוב הן תגענה
לכאן. אני פשוט איני יודע כיצד להודות לך, שכן אינך אוהב את
המלה 'תודה'. אני לוחץ, אפוא, את ידך.
מקווה אני שעוד אראה אותך ואת בני ביתך כאן. ח' י'\2 טלגרף
לי שאמתין לבואו,\3 אך איני סבור שיעלה בידו להגיע הנה לפני חודש
מאי. בכלל, אין לי רצון לנסוע מכאן, אני חש כאן טוב ונראה לי
שבאופן אישי אוכל להסתדר כאן טוב יותר מאשר בכל ארץ אחרת.
משרה בתנועה אינה לפי רוחי. נחיה ונראה.
אניה יכולה היתה להיות מרוצה למדי אלמלא המיחושים
הראומטיים. היא כבר מדברת עברית מובנת, אם כי מצחיקה
במקצת. ערי מדבר היטב.
את בני משפחתך מפתח תקוה לא ראיתי כבר למעלה מחודש ימים.
בימים אלה פגשתי את ריבה ואת לייב והם נראים טוב. הזקן - צעיר
מכולנו.
אתמול הפגינו ערבים בירושלים וביפו.\4 ההפגנה בירושלים
מלמדת אחת מן השתיים: או שירושלים אינה עיר ערבית או
שמדיניות זו\5 נמאסה על הערבים. ההמון היה מועט ועלוב ולא
הורגשה שום התלהבות. השלטונות התייחסו אל ההפגנה בזלזול, ורק
הקונסול הצרפתי הבטיח את עזרת צרפת.
בוא לכאן בהקדם. אנו מחבקים את כולכם. שמעת אל נכון שג'וני,
בן אחותי, כבר הגיע לכאן. הוא עובד עם רוטנברג כשרטט ומרוצים
ממנו.
כל טוב!
שלך, ו' ז'
.
.