.
אל הרברט סמואל,\1 ירושלים
ירושלים, 5 בפברואר 1920...אנגלית
.
ירושלים, 5 בפברואר 1920
מר סמואל היקר,
רב תודות על מכתבך האדיב.\2 מקווה אני שלא תתרעם עלי בשל
ניסיוני להטרידך שוב, באותו עניין שבגינו נוצר בינינו קשר לפני
שנים אחדות - הגדודים העבריים.\3 כרגע דרושים מגויסים חדשים.
אפשר למצוא אותם, עד שיעור מסוים, בארץ ישראל עצמה. אבל
אולי הגיע הזמן להעלות שוב את שאלת הגיוס בחוץ לארץ - שמעתי
שלפני זמן מה נתקבל הרעיון על דעתם של שלטונות בריטניה.
ההתנגדות, אם איני טועה, מקורה בקהיר.\4 אבל אולי אפשר לגבור
עליה עתה?
הסיבה העיקרית לכתיבת מכתב זה היא זאת: לפני ימים אחדים
קיבלתי מקושטא מברק ומכתב\5 על אודות קצין יהודי מן הקאווקאז,
חנן אפרימוב, שהגיע לשם עם רשימה של שמונה מאות יהודים
הרריים מן העיר נאלצ'יק, דאגסטאן\6 המבקשים להצטרף לגדודים
העבריים. דומני, כי הנך מכיר את טיבם של היהודים ההרריים
בקאווקאז: הם אנשים פשוטים, חסונים, אמיצים וממושמעים.
הגאורגים הצטיינו תמיד בגדודינו, ואחד מהם, ספיאשווילי שמו,
היה הבחור הראשון שזכה בעמק הירדן במדליה צבאית. אפרימוב
הביא מסמכים חתומים מקהילת נאלצ'יק ומתוכם עולה, כי הוא עם
שלוש מאות (מתוך השמונה מאות הנזכרים לעיל) הדפו התקפת שבט
צ'צ'ן\7 על נאלצי'ק. ממסמכים אלה למדים אנו, כי סך כל הגברים
הכשירים לגיוס בדאגסטאן והמוכנים להתגייס עולה על אלפיים.
נראה לי, כי בשלב זה מיותר להוסיף דברים על ערכה של תוכנית
זו. ובאשר למידת רצינותה, אין ספק שהעובדות במכתב קהילת
נאלצ'יק הן נכונות.
מכל מקום, אין לדחות את הגיוס החדש. היחידה הקיימת מורכבת
מחיילים שהתגייסו כדי להילחם, וידוע לך אל נכון כי חיילים אלה
לא יתלהבו לשרת בחיל מצב. מלבד זאת, אחדים מהם נחוצים
לצרכים האזרחיים בארץ ישראל. הם נשארים ביחידה רק מתוך
תקווה, שבאופן זה יאפשרו למתגייסים החדשים הרבים למצוא מקום
מוכן.
אני מקווה שתתייחס לנושא באהדה.
שלך בנאמנות,
ו' ז'בוטינסקי
.
.