.
אל מפקד הדיביזיה ה3 'לאהור',\1 ביר סאלם
ירושלים, 20 בינואר 1920...אנגלית
.
ירושלים, 20 בינואר 1920
אדון נכבד,
הריני מתייחס למכתבך מס' 78/8075 A ומבקש לציין:
1. מכתב זה הנו אך ורק תוספת לתלונתי המקורית מ1 בספטמבר
1919,\2 ואני עומד על כך שהן התלונה המקורית הן התוספת יועברו
למועצת הצבא כדי שיימסרו להוד מלכותו.
2. היחס שבגינו התלוננתי ב1 בספטמבר 1919 לא תוקן בשום
פנים על ידי ההצעה שבוששה לבוא ,שהוצעה לי ב8 בספטמבר
בקנטרה, בדבר נסיעה ללא תשלום לרעייתי ולבני מאלכסנדריה
למארסיי.
3. ב21 באוגוסט 1919 הודעתי לשלטונות, כי אין לי שום אפשרות
להחליט אם להשתחרר באנגליה או להשתחרר במקום, בטרם אדע
אם רעייתי ובני יוכלו לנסוע עמי (ראה נספח א).\3
4. חלפו עשרה ימים ללא כל מענה. במשך הזמן הזה היה למטה
הראשי שפע של זמן להשיב בדרך כלשהי על שאלתי, כדי לאפשר
לי להחליט באיזה אופן אני מעדיף להשתחרר - בדיוק כפי שמחייבת
פקודת הצבא המצוטטת בתלונתי המקורית.
5. ביום האחד עשר (ב1 בספטמבר) הגיע מכתב, שהורה לי לצאת
מייד לקנטרה, תוך איום בעונש משמעתי (ראה נספח ב).\3
6. רק בקנטרה, ב3 בספטמבר, נודע לי שאוכל לקבל השתתפות
חלקית בלבד בהוצאות הנסיעה של רעייתי ובני. לא הצלחתי לקבל
בקנטרה אינפורמציה כלשהי אפילו על הפרש מחיר הנסיעה
(יפו-אלכסנדריה, האוכל באנייה, מארסיי-לונדון); על משך הזמן
שיותר להם לשהות בדרך; על נוהל קבלת האישורים לנסיעתם
(צרפת לא התירה באותה תקופה לנתינים רוסיים לעבור בשטחה);
לא יכולתי לפנות אל ידידיי בדבר הלוואה לכיסוי ההוצאה; לא
יכולתי לבדוק את האפשרות להשכיר את דירתי ולמכור את רהיטיי.
ומעל לכול, בקנטרה לא יכולתי להבטיח לעצמי תעסוקה אזרחית
כלשהי.
בעיניים קשורות, מנותק מכל מקור של מידע וייעוץ, ובצל איום
בנקיטת צעדים משמעתיים נגדי, אולצתי להצהיר על אופן השחרור
ועל שחרורי המיידי.
[ו' ז'בוטינסקי]
.
.