.
אל ההנהלה הציונית, לונדון
לונדון, 10 בדצמבר 1922...אנגלית
.
10 בדצמבר 1922
הסבר לתנאי ההסכם עם הערבים\1
1) לשאלת ראש מדינה ערבי - יהיה תוארו אמיר, נסיך או נשיא
- יש להתייחס באומץ לב וברוח נדיבה. אם ברצוננו לבוא לידי הסכם
עם ערביי ארץ ישראל ועם זאת להבטיח את חופש העלייה שלנו, לו
הם מתנגדים בכל תוקף, ברור שעלינו לעשות ויתורים. אתנגד
נמרצות לכל ויתור העלול להחליש, ולו במעט, את האמצעים שלנו
שנועדו להגן על עמדותינו אל מול התקפה אפשרית של הערבים.
מצד שני, אין לי שום התנגדות לכל ויתור בעל אופי ראוותני בלבד,
ללא קשר עד כמה הוא מחמיא לגאוות הערבים ועד כמה הוא לזרא
ליהודים. כל עוד אין לאמיר ערבי שום כוח להתערב בפועל בענייני
העלייה ובעבודתנו, ישא כל תואר שירצה.
עם זאת, אין להתעלם לחלוטין מההשפעה הבלתי נעימה של מינוי
כזה על דעת הקהל היהודי, בעיקר בשל הנזק העלול להיגרם למאמץ
הכספי. משום כך יהיה צורך, כמשקל נגד לאמיר הערבי, למנות
קאנצלר יהודי בעל מעמד זהה למעמדו של הקאנצלר הגרמני
בתקופת הרייך. על הקאנצלר להתמנות על דעת הסוכנות היהודית
ועליו לכהן כראש ממשלה קבוע.
המגבלה השנייה על האמירות - התחייבות לא לכלול בה את ארץ
ישראל, משתוקם קונפדרציה עם סוריה וכו'. מובן מאליו שלכל
פטריוט ערבי אמירות ארץ-ישראלית היא קרש קפיצה לקונפדרציה
גדולה יותר. עלינו לקבל בגלוי נקודת ראות זו - כמובן בתנאי,
שאנגליה וצרפת יסכימו. על פי תכנית כזאת תהיה בסופו של דבר
קונפדרציה של העמים השמיים שתקיף כנראה את סוריה ואת ארם-
נהריים כקנטונים מוסלמים, את לבנון כקנטון מעורב של ערבים
מוסלמים ונוצרים ואת ארץ ישראל כקנטון של הבית הלאומי היהודי.
תהיה זאת מעין ארצות הברית - כל מדינה תקיים את האוטונומיה
שלה, וארץ ישראל - את הממשל המיוחד שלה. האטרקציה שבהסדר
כזה או לפחות הפיצוי שהוא עשוי להעניק לגבי הערבי הארץ-
ישראלי (לפי מר ח'יראללה\2) יתבטא בכך שבהיותו תושב פרובינציה
שייכון בה שלטון יהודי הוא יהיה אזרח של מדינת-על בעלת שלטון
ערבי. מעמד זה יהיה דומה למעמדו של שווייצי-גרמני הגר בקנטון
בעל רוב צרפתי, כגון קנטון דה וו.\3 בעת ובעונה אחת, הידיעה
שהאמירות בארץ ישראל היא מוסד זמני תפיג אצל היהודים את
הרושם הבלתי נעים של ההסדר הזה.
2) על מעצמת המנדט לצמצם את שליטתה, פרט למקרים אחדים
יוצאים מן הכלל, ועליה למלא תפקיד מינימלי - פיקוח על אי-פגיעה
בחוקה, לכשתיכון על פי הסכם. אין לקיים ממשל בריטי במסווה של
'יועצים' כפי שהיה במצרים. הניסיון הוכיח שניהול בריטי ישיר של
ארץ ישראל (אפילו ללא קשר לנטיות האנטי-ציוניות של כמה
פקידים) אינו משרת תמיד את האינטרסים שלנו. ניהול ישיר כזה
נוטה להאיץ את התפתחותה של האוכלוסייה הערבית באופן
מלאכותי, שלא בהתאם לנטיות ולצרכים הלאומיים שלהם, אלא לפי
אמות המידה של המנהל הממשלתי הבריטי. תכופות צוין, שהבריטים
הקימו יותר בתי ספר וכו' מאשר היו מקימים הערבים, אילו ניתן להם
לנהל את ענייניהם.
עם זאת, לפי הלכי הרוח כיום, תזכה ההגבלה של המחויבויות
הבריטיות לאהדת הערבים ודעת הקהל הבריטית כאחד.
3) הערובה החוקתית העיקרית להבטחת זכויות היהודים חייבת
להתבטא בהרכב של הפרלמנט. עליו להיות בעל הרכב כזה שלא
יאפשר שום הצבעה הנוגדת את האינטרסים שלנו. מכיוון שהיום אנו
במיעוט, אני מציע שנאמץ את רעיון הסנט האמריקני. הסנט של
ארצות הברית מורכב משני נציגים של כל אחת ממדינות הברית,
גדולה כקטנה. על פי תכניתנו, הגורמים השונים המהווים את
אוכלוסיית ארץ ישראל: יהודים, מוסלמים, נוצרים, והגורם הרביעי
- העם היהודי בכללותו (הקונגרס הציוני או אולי הסוכנות היהודית,
'משלם המסים' הגדול ביותר בארץ) ימלאו את מקומן של 'המדינות'.
הסדר כלשהו על פי קווים אלה (חצי-חצי) הוא תנאי בל יעבור\4
בהסכם כלשהו על אודות מוסדות פרלמנטריים. הסנט ימלא תפקיד
עיקרי, כפי שנהוג באמריקה. או אז, לא תהיה מבחינתנו משמעות
רבה לשאיפת הערבים להקים בית תחתון בעל רוב ערבי.
4) רק כוחות צבא יהוו ערובה אמיתית להבטחת זכויותינו. סבורני
כי ההסדר המוצע בסעיף VI של התכנית המצורפת בזה\5 הוא קצה
גבול ויתורינו. פירושו של דבר, חזרה לתכנית המקורית שהעלה
הרברט סמואל לפני הפוגרום ביפו,\6 בתוספת החלוקה
הטריטוריאלית - יחס של 3 ל1 ליחידות היהודיות ממערב לירדן.\7
זה עשוי להיות הסדר מניח את הדעת לתקופה של שנים, שבמהלכן
אין בכוונתנו לעשות הרבה בעבר הירדן.
ו' ז'בוטינסקי
.
.
הערות:
1 איגרת אל ההנהלה הציונית 10.12.1922
2 זהותו לא נתחוורה.
de Vaud 3
4 במקור ברומית: conditio sine qua non
5 איגרת אל ההנהלה הציונית 10.12.1922 .
6 לפני מאורעות מאי 1921 (ראה כרך ג, אגרות ז'בוטינסקי, לפי המפתח) הציע הרברט
סמואל להקים בארץ ישראל 'חיל משמר לארץ ישראל', שאמור היה לכלול
שני גדודים - גדוד יהודי וגדוד ערבי (ראה כרך ג, לפי ערך: 'חיל
משמר לארץ ישראל'). 7 איגרת אל ההנהלה הציונית 10.12.1922 , סעיף .VI
.
.