.
אל ההנהלה הציונית, לונדון
לונדון, 5 בדצמבר 1922...אנגלית
.
5 בנובמבר\1 1922
סודי
אל חברי ההנהלה הציונית,
בישיבת ההנהלה הציונית שנתקיימה אתמול הצעתי את ההחלטות
הבאות:
1) לשלוח לממשלת הוד מלכותו תזכיר שבו תתבקש - בקשר
להבטחתו של ראש הממשלה כי שאלת ארץ ישראל תיבחן מחדש\2 -
להודיע לתנועה הציונית אם הממשלה מתכוונת להישאר נאמנה
למנדט; ואם כן, שיינקטו מיד צעדים לסילוק פקידים אנטי-ציונים,\3
שיובטחו ביטחונה והתפתחותה של האוכלוסייה היהודית ולא תהיה
כל הפרעה בעבודתנו הקונסטרוקטיבית. ובכלל, יש לשקם את
אמונם של יהודי העולם כולו.
2) עלינו להפעיל את כל מאמצינו נגד תעמולה אנטי-ציונית,
ועלינו להדגיש את נכונותנו להקים יחידות יהודיות ולהשתתף
בהוצאות הצבאיות, כפי שקבענו בהצעות שהגשנו לממשלה ב1
בדצמבר 1921.\4
ברצוני להעיר הערות אחדות על כל אחת מן ההחלטות הללו.
I
משימתנו העיקרית בארץ ישראל היא אך ורק כלכלית, לפיכך היא
תלויה במשאבינו הכספיים. התנודות בהכנסות קרן היסוד משפיעות
על מצב הציונות בכללותה. בשיחה שהיתה לי עם הנציב העליון ב16
באוקטובר תיארתי את המצב הנוכחי כ'עומד על סף פשיטת רגל'. מר
סוקולוב, ששוחח לפני ימים אחדים עם מייג'ור גור,\5 תיאר את המצב
'לא רק כ'על סף של אסון', אלא 'כאסון של ממש'. לצערי, שתי
ההגדרות אינן מוגזמות.
הניסיון שצברתי בשתי שנות עבודתי למען קרן היסוד לימדני, כי
הסיבה העיקרית למצוקתנו הכספית היא פוליטית. כמעט אף פעם,
אין כספי קרן היסוד מגיעים למשרד ההתרמה ביזמת התורמים.
הכספים נאספים בכל ארץ בעזרת צבא קטן יחסית של פעילים
ציונים. הצלחת המגבית תלויה בעיקר במרצם וב'חדוות היצירה'\6
של הפעילים הציונים הללו. מלאכתם קשה ובלתי נעימה; הם יכולים
לבצעה במלוא ההתלהבות רק בידעם, כי המטרה הסופית היא עדיין
אותה ציונות משכבר הימים - יצירת קהילייה יהודית בארץ ישראל.
אבל בראותם שעל המטרה הסופית הזאת מעיבות הצהרות רשמיות
כנאומו של סמואל ב3 ביוני 7\1921 או 'הספר הלבן' מיולי 1922;\8
בשמעם ובקראם על הפעילות האנטי-ציונית של הממשל הארץ-
ישראלי, בעוד שאינם שומעים אף קול של מחאה תקיפה מפי ההנהלה
הציונית, אלא להפך - רואים שההנהלה הציונית ממשיכה לחייך
ולהחוות קידה כאילו הכול שפיר בהתנהגותה של הממשלה,\9 ואז
מתערער אמונם של הפעילים הציונים, נחלש מרצם, הם מתחילים
להתרשל בתפקידם ולקרן היסוד אין הכנסות. זה תיאור מדויק של
מצבנו כיום.
אני בהחלט מודע למגרעות הרבות שבארגון עבודת קרן היסוד,
ועמיתיי בדירקטוריון קרן היסוד יעידו, שעשיתי כמיטב יכולתי כדי
להבטיח שיפורים חיוניים. אבל עלי למחות נגד הנחה אופטימית
שטחית, שאם רק נשגר לאמריקה משלחת חזקה יותר ונכתוב יותר
מכתבים לפולין ולרומניה, מצבנו ישתפר. לדעתי, יתבטא השיפור
בחמישה אחוזים או בעשרה אחוזים ודבר זה לא ישמש תרופה נגד
'פשיטת רגל' או 'אסון'. הארגון המושלם ביותר של עובדים מתנדבים
חסר כל תועלת אם אנשי הגרעין - המתנדבים עצמם - איבדו את
האמון ואינם רואים משמעות בעבודתם.
עלי להזכיר להנהלה הציונית דוגמאות אחדות: ד"ר גולדשטיין
כתב לי מרומניה שהתבטאותו של בונאר לו\10 'הלוואי ולא נכנסנו
לשם'\11 יצרה בהלה, ופעילים מקומיים כבר סבורים שבריטניה
הגדולה עומדת לנטוש את ארץ ישראל וכי הכול אבוד. פעיל ציוני
נודע מטרנסילווניה ובאנאט\12 - עורך עיתון ציוני בטמשוואר\13 -
הודיע לי לפני שבועות אחדים, כי השפעתו של 'הספר הלבן',
ובמיוחד הסכמתנו הכפויה, פגעו למעשה באפשרות לנהל מגבית
מוצלחת של קרן היסוד בארץ זו, בה מתגוררים יהודים אמידים ובה
משאבים כספיים שטרם נוצלו. באשר לאמריקה, בה הארגון הטוב
ביותר, אם לא הממשי ביותר של פעילי קרן היסוד, התוצאות הדלות
של המגבית ידועות להנהלה הציונית והן מדברות בעד עצמן. דומה
שהאכזבה הפוליטית השפיעה לא רק על קרן היסוד אלא גם על
משקיעים קפיטליסטים פרטיים. מר רוזוב\14 הודיע לי שמר מיכאל
פולאק\15 ביטא במכתבו אליו את ספקותיו בדבר כדאיות ההשקעה
בארץ ישראל (כפי שהיה בדעתו לעשות) לנוכח אי-היציבות של
המצב הפוליטי. מר נובומייסקי\16 מוכן להעביר לידי ההנהלה
הציונית רשימה ארוכה של תכסיסי מר ריצ'מונד\17 ושל חברים
נוספים במטהו של סמואל, המונעים מיזמים להקים מפעלים בארץ
ישראל.
אני מזהיר את ההנהלה הציונית במלוא התקיפות ובאופן ורשמי,
כי סביר מאוד להניח שבתנאים אלה לא נוכל למלא את
התחייבויותינו הכספיות, אפילו בחלקן. אני מזהירכם שהתוצאה
תהיה מצוקה, שביתות, חוסר אמון וייאוש בארץ ישראל. אני
מזהירכם שבתנאים הללו, אפילו עלייה בממדים מזעריים תהווה
סכנה, ועידודה ייחשב לנו לבגידה אכזרית בצעירים הנלהבים,
הסומכים על הדרכתנו ועל הגנתנו, וביטוי של קלות דעת כלפיהם.
אם לא יתרחש נס, הרי 'האסון' שהיום אנו מדברים עליו בחשאי
יתגלה בפני העולם כולו - היהודים, הערבים והנוצרים.
התוצאות הבלתי נמנעות של השיטה שהנהיג סר ה' סמואל בארץ
ישראל נדונו בקונגרס קרלסבאד בספטמבר 1921.\18 נתקבלה
החלטה לשגר משלחת אל הנציב העליון. תפקידיה של המשלחת
נדונו במלואם על ידי הוועדה המדינית. חברי המשלחת אמורים היו
להציג בפני סר ה' ס'\19 את עמדות הקונגרס, לשאול אותו האם הוא
מסוגל או האם הוא רוצה לעשות את השינויים הדרושים, ולדווח
לוועד הפועל על תשובתו לצורך נקיטת פעולה. ב24 בנובמבר 1921
כתבתי מאמריקה אל ההנהלה הציונית: 'לכן עלי לדרוש בתוקף
שהמשלחת לארץ ישראל תישלח מהר ככל האפשר. ... סמואל מבין
די טוב גרמנית כדי להבין את דבריהם של חיות\20 ושל
גרינבוים,\21 שיטענו מן הסתם כי הציונים אינם מרוצים. גם הם
יהיו מסוגלים להסיק מתשובתו אם בדעתו להתמיד במדיניותו הנוכחית.
זה כל אשר אנו רוצים.'\22 שום משלחת לא נשלחה, וצעדו הבא של סר
ה' סמואל היה ניסוח הספר הלבן.
הפסיחה על הסעיפים של הממשלה הנוכחית אינה אלא תוצאה
הגיונית ממדיניותו של הנציב העליון בארץ ישראל ומחולשתנו כלפי
ממשלו. להוציא את פרשת עבר הירדן,\23 הרי כל גזירה אחרת
שנגזרה על התנועה הציונית וכל צעד שפגע באינטרס שלנו, מקורם
בבית הממשלה בירושלים; ואילו משרד המושבות רק נתן תוקף
להצעותיו של סר ה' ס'. לעתים קרובות מאוד, כמו למשל אחרי
המאורעות ביפו, הודו בפנינו פקידים בכירים במשרד המושבות כי
לדעתם לא היתה שום הצדקה להתנהגותו המבוהלת של הנציב
העליון;\24 אבל כל עוד אנו הציונים רוצים שהוא יישאר כנציב
העליון הם חייבים כמובן לקבל את דעותיו, כאילו זכו לאישורנו או
לפחות נתקבלו על ידינו בהבנה. בדרך זו, צעד אחר צעד, השתרש
לו ברחוב דאונינג\25 ההרגל להתעלם מעמדת הציונים. כתוצאה מכך
קיימים היום שני מוקדי סכנה: הממשל בארץ ישראל והממשלה
בבריטניה. אם לפני שנה עוד יכולנו להציל את המצב על ידי משא
ומתן נאות עם סר ה' ס', הרי כיום מאלצים אותנו המאורעות לפנות
היישר אל ממשלת בריטניה ולבקש ממנה שתחזור ותאשר אחת
ולתמיד את דבקותה בהתחייבות של בלפור\26 ותתרגם אותה לשפת
מעשים, או שתודיע לנו בדיוק מה עמדתה בנידון.
שקלתי בזהירות רבה את הטענה, כי אל לנו להציג לממשלה זו
שאלות ישירות, מחשש שנקבל תשובה שלילית. עלי לדחות טענה
זו מטעמים טקטיים ומוסריים כאחד. באופן אישי אני מאמין היום
יותר מאי פעם, שקיימת באופן ממשי זהות אינטרסים בין הציונות
ובין מעמדה של בריטניה במזרח הים התיכון. ואני משוכנע כי עיון
מחדש ורציני בבעיה על ידי ממשלה כלשהי, יביא לאישור מחדש של
השקפה זו. יתר על כן, אני מאמין באמונה שלמה ששום ממשלה
בריטית לא תפר את הבטחת בלפור. לפיכך בטוחני, ששאלה ישירה
- שהממשלה חייבת לענות עליה מבחינה חוקית, בתוקף קיומו של
המנדט ונוכח הכרזותיו של בונאר לו - תזכה לתשובה חיובית. אך
אלה הסבורים שזהות האינטרסים מוטלת בספק ושאפשר להתנער מן
ההבטחה, מכיוון שמשלם המסים עייף מתשלום שני מיליונים
בשנה,\27 להם חייב אני לומר שיהיה זה מסוכן ובלתי מוסרי כאחד
להמשיך עם אי-ההבנה. אם המנדט מבוסס על גניבת דעת, אין טעם
להמשיך באחיזת העיניים עוד חודשיים נוספים. תנועתנו יכולה
לפרוח רק באווירה של בהירות. מדיניות של 'שב ואל תעשה' ושל
הטעיה היא שהביאה אותנו למצב הנוכחי. אי אפשר לתמוך במדיניות
הדוגלת בהימנעות מדיבור ישיר עם הממשלה מחשש שמא חבויה
באמתחתה תשובה בלתי נעימה. וזאת, בשעה שמספרים לציבור
היהודי שהכול כשורה. באי-רצון רב חייב אני לומר, שלא ניתן עוד
להמשיך במדיניות הזאת, אלא אם כן ההנהלה הציונית מוכנה לעמוד
בפני קרע גלוי בשורותיה.
II
באשר להחלטה מס' 2, מבקש אני רק לציין שאין לה ולא כלום עם
הקמתו מחדש של הגדוד העברי. האם מבקשים אנו או האם מסוגלים
אנו כרגע לחזור על הצעתנו, זה עניין אחר. היום אני דורש להביא
לידיעת הציבור כי הוגשה הצעה כזו. אם לא נאמר זאת, איני רואה
כל אפשרות לנהל באנגליה תעמולה למען הגנה.\28 אי-נכונותו של
הציבור הבריטי לשלוח חיילים וכסף לארץ ישראל היא הנימוק
העיקרי המופנה כלפינו. אי אפשר להגן על עניין בלי לתת מענה
לאשמה העיקרית. וכולנו תמימי דעים בעניין אחד - איננו יכולים
להשתמש בנימוק ההגנה על תעלת סואץ, כי יש בו משום הטלת חשד
במצרים ובצרפת.
ההנהלה הציונית הגיעה למסקנה - בעת ששהיתי באמריקה -
שיש צורך להודיע לציבור הבריטי על נכונותנו להשתתף בעול
החזקתו של חיל המצב.\29 על פי הוראות ההנהלה הציונית, פנה
המזכיר המדיני שלנו\30 ב21 וב23 בדצמבר\31 אל קולונל
מיינרצהאגן\32 והביע בפניו את רצוננו העז שיותר לנו לפרסם את
חליפת המכתבים בעניין הצעותינו הצבאיות.\33 ב3 בינואר 1922
כתב מר שטיין\34 לסר ג'ון שאקבורו:\35 'אהיה אסיר תודה אם
תואיל להודיענו, אם צפויה לדעתך התנגדות לפרסם את מכתבנו מ1
בדצמבר, אליו צורף תזכיר בעניין הצעותינו הצבאיות, וכן את
תשובתך מ14 בדצמבר.'\36 ב21 באוקטובר 1921, עוד לפני קונגרס
קרלסבאד,\37 כתב מר שטיין אל מר פ' גדאלה,\38 מועמד ליברלי
בצפון לונדון, שביקש להזים את ההאשמה הזאת של יריביו:\39
'הזכרתי לד"ר ו'\40 את שיחתנו בגראסמר\41 בעניין ההוצאות
הצבאיות של בריטניה בא"י... ד"ר ו' ביקשני לומר... שאין כל
מניעה להודיע, כי למעשה הוגשה הצעה להקטין את ההוצאות
הצבאיות בארץ ישראל על ידי הבטחת מספר ניכר של מגויסים
יהודים בתנאי שכר נמוכים ביותר...'\42
אני טוען שיש להדגיש טיעון זה בכל התעמולה שלנו המתנהלת
באנגליה בשעה זו.
ו' ז'בוטינסקי
.
.
הערות:
1 דומה כי תאריך האיגרת הוא 5 בדצמבר ולא 5 בנובמבר, כפי שנכתב
באיגרת, שכן ישיבת ההנהלה הציונית הנזכרת באיגרת זו נתקיימה ב4
בדצמבר 1922 (ראה פרוטוקול ההנהלה הציונית מ4 בדצמבר 1922
(אצ"מ, 4/302/9 .(Z נוסף על כך, הצהרותיו של ראש ממשלת בריטניה,
בונאר לו, המוזכרות באיגרת זו, היו אחרי ה5 בנובמבר (ראה להלן,
הערות 2 ו11). 2 ההבטחה ניתנה על ידי בונאר לו בנאום בחירות ב7
בנובמבר 1922 (טיימס, 8 בנובמבר 1922).
3 מן הממשל הארץ-ישראלי.
4 איגרת אל קיש 8.11.1922 , הערה 3.
5 ויליאם ג'ורג' ארתור אורמסבי-ג ר (איגרת אל ז'בוטינסקי י' 1.5.1918 , הערה 5)
כיהן באותה עת כסגן שר המושבות (1929-1922).
6 במקור בגרמנית: Arbeitsfreude
7 איגרת אל זבוטינסקי ח' ו- ת'10.6.1921 , הערה 1. ראה גם איגרת אל סמואל 19.4.1916 , הערה 1.
8 'הספר הלבן' פורסם על ידי שר המושבות וינסטון צ'רצ'יל ב22
ביוני 1922 (ולא ביולי כפי שכתוב באיגרת). הוא צמצם את שטח הבית
הלאומי היהודי על ידי הוצאת עבר הירדן מתחומו וקבע את עקרון כוח
הקליטה הכלכלי של הארץ כגורם לקביעת מכסות העלייה. את הספר הלבן
ניסח הרברט סמואל (ראה איגרת אל זבוטינסקי ח' ו-ת' 4.10.1921 ). 9 הבריטית.
10 אנדרו בונאר ל (איגרת אל טרומפלדור 1.3.1917 , הערה 4). ראש ממשלת
בריטניה מ23 באוקטובר 1922 עד 20 במאי 1923.
11 בנאום בחירות ב7 בנובמבר 1922 אמר בונאר לו: '... יש ביניכם
כאלה ששמעו כי מבקשים מאתנו להודיע שנצא ממסופוטמיה ומארץ
ישראל. הלוואי ולא נכנסנו לשם בכלל...' (טיימס, 8 בנובמבר
חבל ארץ שעד 1918 היה שייך להונגריה. לאחר - Banat 12 .(1922
מלחמת העולם הראשונה נכלל חלקו ברומניה וחלקו ביוגוסלוויה.
13 שמה ההונגרי של בירת חבל באנאט, שבתחום רומניה. ברומנית:
טימישוארה ( .(Timioara
14 ישראל רוזוב (איגרת אל אוסישקין 9.2.1905 , הערה 5).
15 מיכאל פולאק - ) Pollack סלוצק 1864-חיפה 1954); מחלוצי
התעשייה בארץ ישראל. עלה לארץ ישראל ב1922. הקים את בית החרושת
'נשר' למלט. 16 משה נובומייסקי - ) Novomeysky בארג זין, סיביר
1873-פאריס 1961); מהנדס, חלוץ התעשייה הכימית בארץ ישראל
ומייסד מפעל האשלג ליד ים המלח. עלה לארץ ישראל ב1920 ולאחר
מאבק ממושך בממשל הבריטי בארץ ישראל קיבל ב1929 זיכיון לניצול
ים המלח. 17 ארנסט ריצ'מונד - ;(1955-1874) Ernest Richmond
עוזר למזכיר המדיני של ממשלת המנדט (1924-1920). נודע בעוינותו
כלפי השאיפות הציוניות של היישוב היהודי בארץ ישראל.
18 בקונגרס הציוני ה12.
19 הרברט סמואל.
20 צבי פרץ חיות (איגרת אל ההנהלה הציונית 24.11.1921 , הערה 19).
21 חברי המשלחת לארץ ישראל שנבחרו בידי הקונגרס הציוני ה12, כדי
לבוא בדברים עם סמואל.
22 איגרת אל ההנהלה הציונית 24.11.1921 .
23 ניתוק עבר הירדן מתחום הבית הלאומי היהודי, צעד שעליו החליט
בשעתו צ'רצ'יל (איגרת אל ז'בוטינסקי י' 16.6.1921 , הערה 2).
24 כתגובה למאורעות מאי 1921 הודיע הרברט סמואל על הפסקה זמנית
של העלייה. 25 ב Downing Street מס' ,10 שבו נמצא מעונו הרשמי
של ראש ממשלת בריטניה.
26 ב'הצהרת בלפור'.
27 להחזקת חיל המצב הבריטי בארץ ישראל.
28 על ארץ ישראל.
29 בתזכיר שהגישה ההנהלה הציונית למשרד המושבות ב1 בדצמבר 1921,
בדבר הקמתם של שלושה גדודים עבריים שישמשו כחיל מצב בארץ ישראל,
היא התחייבה לשאת בהוצאות החזקתם (ראה מכתב הלוואי לתזכיר,
אגרות וייצמן, כרך י, איגרת 297). התזכיר מבוסס על הצעות
ז'בוטינסקי. 30 ליאונרד ז'אק שטיין (איגרת אל וייצמן ח' ו- ו' 7.10.1918 , הערה 5)
31. 1921 .
32 איגרת אל וייצמן ח' 18.12.1919 , הערה 4. קולונל מיינרצהאגן שימש יועץ צבאי
במשרד המושבות.
33 התזכיר של ההנהלה הציונית ותשובת משרד המושבות (איגרת
אל ז'בוטינסקי י' 15.1.1919 , הערות 3 ו4).
34 שם, הערה 30.
35 ג'ון שאקבורו (איגרת אל ז'בוטינסקי י' 20.4.1921 , הערה 8).
36 שם, הערה 4.
37 הקונגרס ה,13 שהוחלט לקיימו באוגוסט 1923 בקרלסבאד.
38 פיליפ גדאלה (איגרת אל ההנהלה הציונית 20.10.1921 , הערה 6).
39 יריביו הפוליטיים של גדאלה, שהתמודדו עמו בבחירות לפרלמנט,
האשימו את תומכי הציונים, ובתוכם את גדאלה, באחריות להוצאותיה
הצבאיות הגבוהות של בריטניה בארץ ישראל.
40 וייצמן.
עיירת נופש על חוף אגם גראסמר בצפון אנגליה. - Grasmere 41
42 ראה אגרות וייצמן, כרך י, איגרת 296.
.
.