.
אל אוג'ניו קוזלסקי,\1 פירנצה
לונדון, 21 בנובמבר 1922...איטלקית
.
לונדון, 21 בנובמבר 1922
אדון קוזלסקי הנכבד,\2
היה לי הכבוד לפגוש אותך בפירנצה בחודש יולי שעבר\3 ולשוחח
אתך על ציונות ועל גבריאלה ד'אנונציו.\4 אני מקווה שלא שכחת
לחלוטין את שיחתנו.
עכשיו יותר מתמיד אני חש צורך בקיום קשר הדדי ידידותי בינינו
לבין החוגים המנהיגים באיטליה. לפני חמישה חודשים לא היה
מדובר אלא באשרור המנדט.\5 אבל עתה כשהמנדט הוא בתוקף,
להלכה ולמעשה, כל מי שירצה להיאבק בתנועתנו ייאלץ להשתמש
לא בטיעונים פוליטיים או משפטיים אלא במעשים - מעשים משלו
או משל אחרים. הרשה לי לומר זאת בבירור: להיאבק בנו עכשיו
פירושו לעשות זאת באמצעות הכוח הפיזי של ההמונים הערבים
בארץ ישראל. דרכים אחרות לא יועילו, מפני שלעולם לא נוותר,
ואת זאת מבין כל מתנגד כן. אני 'אובייקטיבי' די הצורך כדי להבין,
שיכול אדם להיות הגון בתכלית גם אם נתן את הסכמתו לפתרון
הנזכר לעיל.\6 אבל לפני שנגיע אל נקודה זו, לפני שניאלץ לעכל
את הרעיון שמאחורי האיום של עריכת טבח בארץ ישראל מצויה גם
השפעה איטלקית,\7 הרשה לי - שבכל תרבותי הפוליטית והלאומית
הנני תלמיד איטליה - לעשות ניסיון אחרון. שמא אין אמת בדבר?
שמא אין קשר טבעי מחויב המציאות בין ההתפשטות האיטלקית
באזור הים התיכון ובין האנטי-ציונות?
בנקודה זו, כמדומני, שום איש זולת גבריאלה ד'אנונציו לא יוכל
להבהיר את אי-ההבנה. אני ממאן להאמין שאדם ברמתו
האינטלקטואלית ימצא את הנושא בלתי ראוי לתשומת לב. אמנם
אנחנו מעטים, אבל אין מדובר במספרים, אלא במלוא הכוח שהעניקו
לנו אלפי שנים של חיים מקוללים. כוח זה - או שיבוא לידי ביטוי
באופן לגיטימי או שירעיל את בארות היקום. פוליטיקאי יכול, אולי,
לא להבין זאת, לא כן ד'אנונציו.
אני נזכר בדברי האהדה שלך. על כן הנני מבקשך לעזור לנו
עכשיו. אילו חשבתי כי הנך זקוק לנוכחותי, הייתי בא מיד. אבל
פאצ'יפיצ'י,\8 ויטרבו,\9 וגלאס\10 בפירנצה, דאנטה לאטס ואחרים
ברומא, לוי-מינצי בוונציה, מכירים את הנושא כפי שאני מכירו.
סלח לי על אורכה של איגרת זו ועל נעימתה.
שלך בנאמנות,
ולדימירו ז'בוטינסקי
נ"ב: מצורף בזה העתק של איגרת ששלחתי לחבר הפרלמנט
מוסוליני ביולי;\11 הוא לא ענה ולא פגשתיו.
.
הערות:
1 איגרת אל וייצמן ח' 14.7.1922 , הערה 5.
2 מאיגרת זו נשתמר ההעתק בלבד, אותו צירף ז'בוטינסקי לאיגרת
ששלח ב23 בנובמבר 1922 אל עורכי השבועון ישראל (רשימת האיגרות).
3 ראה איגרת אל וייצמן ח' 14.7.1922 .
4 איגרת אל גורקי 8.9.1915 , הערה 10.
5 איגרת אל וייצמן ח' 1.7.1922 , הערה 1 ואיגרות אל לוריה 7.7.1922 ו-אל סוקולוב 21.7.1922 .
6 מאבק בציונות בכוח הזרוע.
7 לאחר עליית המפלגה הפאשיסטית לשלטון (סוף אוקטובר 1922), גבר
החשש בקרב ההנהגה הציונית פן תוציא הממשלה החדשה אל הפועל את
המדיניות האנטי-ציונית, שבה דגלו עד אז מוסוליני וחלק מחבריו.
8 אלפונסו פאצ'יפיצ'י - ) Alfonso Pacifici פירנצה 1889-בני ברק
1981); סופר, עיתונאי והוגה דעות. ממנהיגיה הרוחניים של התנועה
הציונית באיטליה. ייסד ב1916, יחד עם ד' לאטס, את השבועון
הציוני learsI ששש והיה עורכו במשך שנים. היה מעורכי הירחון
לענייני תרבות learsI id elisneM angessaR aL ששש. דגל ברעיון של
'יהדות אינטגרלית', שמשמעה מיזוג של שמירת מצוות, תרבות יהודית
וציונות. ב1934 עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. במרוצת הזמן
נתקרב אל חוגי החרדים והתרחק מן הציונות.
9 קרלו אלברטו ויטרבו - ) Carlo Alberto Viterbo פירנצה 1889-רומא
1974); עורך דין ועיתונאי, מפעיליה המרכזיים של הפדרציה הציונית
האיטלקית במשך עשרות שנים - סגן יושב ראש הפדרציה הציונית
(1921) והיושב ראש שלה (1931). בשל התנגדותו הגלויה למשטר
הפאשיסטי נאלץ להתפטר מכל תפקיד ציבורי. בשנת 1940 נעצר והוחזק
תחילה בבית סוהר ולאחר מכן במחנה לאסירים פוליטיים. לאחר שחרור
רומא חזר לפעילות ציונית וערך את השבועון הציוני 10 .Israel
צ'ירו גלאס - ) Ciro Glass פיומה [רייקה] 1901-פאלרמו 1928);
עורך דין ופעיל ציוני. ב1919 התיישב בפירנצה ושימש תחילה כיושב
ראש קרן היסוד ולאחר מכן כיושב ראש קרן קיימת לישראל. יסד
בפירנצה את הוצאת הספרים 'ישראל' ועמד בראשה.
11 איגרת אל מוסוליני 16.7.1922 .
.
.