296 אל יאן מאסאריק,/1 ניו יורק
ניו יורק, 1 באוגוסט 1940 אנגלית
ניו יורק, 1 באוגוסט 1940
הוד מעלתך שר החוץ של ממשלת צ'כוסלובקיה הזמנית,
בהתאם להצעתך הנדיבה שניתנה במהלך הריאיון אשר הואלת בטובך להעניק לעמיתִי ד"ר אקצין ולי,/2 אני מבקש במצורף לזה להעביר לך את התזכיר בנוגע לתכנית הצבא היהודי./3
לא ניתן להתעלם ממשמעותה הכללית של תכנית זו: מלבד ערכה הצבאי וחשיבותה במתן תוספת משקל מוסרי למטרת בעלות הברית באמריקה, הרי כינונו של צבא יהודי לוחם לצד בעלות הברית ימלא שני תפקידים נוספים: בשבילנו תהיה לו חשיבות בשל העלאת
העם היהודי על המפה. חשיבותו לאומות אירופה ואמריקה תתבטא בכך שהדבר יוביל לפתרון טריטוריאלי הולם של השאלה היהודית, דבר שיסיר את הלחץ הבלתי נמנע שיוצרות קבוצות של יהודים הנמלטים מאזור המצוקה לארצות כמו צ'כוסלובקיה, בריטניה הגדולה וארצות הברית.
הרשה לי להביע מעומק לבי את הכרת התודה שחבריי ואנוכי חשים כלפיך, בשל גישתך האוהדת לתכנית הצבא היהודי, ובשל הסכמתך הנדיבה להמליץ על קבלתה בפני הקבינט הבריטי. אני בטוח שלתמיכתך בתכנית ולאישורך, יהיו השפעה מבורכת על דעת הקהל באמריקה, להתקדמות מהירה לתועלתם ההדדית של מטרת בעלות הברית ושל העם היהודי כאחד.
הוריתי לעמיתיי בלונדון לשמור על קשר עמך ולהיוועץ בך בנוגע להתפתחויות נוספות.
מיטב איחוליי לתקומתה של צ'כוסלובקיה חופשית, ולך אישית, הוד מעלתך, אני מאחל הצלחה.

שלך בנאמנות,

ולדימיר ז'בוטינסקי
התזכיר
1. החומר האנושי שממנו יורכב הצבא היהודי יכלול בעיקר שלושה גורמים:
א) יהודים מארץ ישראל (כ-80,000 גברים בגיל גיוס).
ב) יהודים חסרי מולדת ופליטים באנגליה ובאזורים אחרים הנתונים לשליטת בעלות הברית.
ג) מתנדבים יהודים משני חלקי אמריקה.
אמנם נכון, יש באפשרותה של בריטניה לגייס את קבוצות א' וב' בלי להקים צבא יהודי, אבל לא צריך להתעלם מן התמריץ המוסרי העצום והתוספת של התלהבות אלי קרב, שיהיו תוצאה של הקמת כוחות מזוינים יהודיים שגאוותם על דגלם המיוחד, שיהווה סמל ליהדות העולם למצבם של היהודים במלחמה.



2. ייתכן שבשל סיבות מקומיות, הממשלה הבריטית תהסס לפי שעה להתחיל בארגון צבא יהודי בארץ ישראל, אנו מתכוונים – ואין בכך משום הסכמה שיש בכלל הצדקה להיסוס מעין זה – להתרכז בינתיים בהקמת גרעין של הצבא
בקנדה, עם מתנדבים שמקורם מחצי הכדור המערבי. אכן, מנקודת מבט של נחישות ואמונה במטרות ושל תעמולה, חצי הכדור המערבי הוא בעל חשיבות ראשונה במעלה, ובכך יעשה רעיון הצבא היהודי את השירות הטוב ביותר עבור בעלות הברית.
ניתן להשאיר את נושא הקמת יחידות של הצבא היהודי בחלקי העולם האחרים למועד מאוחר יותר לשיקולם של כל הנוגעים בדבר.
3. אין להקל ראש בערכו הצבאי הטהור של הצבא היהודי. מבחינה מספרית בלבד: חמישה מיליון וחצי היהודים החיים ברפובליקות השונות באמריקה מהווים מאגר עצום. ב1917 התנדבו בתוך מספר חודשים כ5,000 יהודים מארצות הברית ומארגנטינה לשרת בגדוד העברי (בבטליון הרביעי של קלעי המלך). הפעם, כאשר כוח המשיכה של צבא יהודי נפרד יהיה גדול לאין שיעור, וכאשר המלחמה מתנהלת נגד ראש שונאי ישראל בעולם, ניתן יהיה להגיע
ל100,000.
שיקולים של אימונים וציוד, אשר לגביהם הממשלה הבריטית תוכל לשמש כשופט הטוב ביותר, עלולים להכתיב קצב גיוס איטי יותר. אולם אם יתברר שרצוי לגייס מידית מספר רב יותר של אנשים, הדבר יהיה ניתן לביצוע.
אשר לאיכות, הוברר בשיחות עם הנציגים הבריטים בלונדון ובוושינגטון, שיחידות יהודיות מעורכות מאוד בתנאים של לוחמה מודרנית. ציינו בפנינו שהצורך הרב ביותר בכוח אדם הוא בתחומי התעופה, מכונאות מטוסים, נ"מ ויחידות הנדסה – כולם תחומים שבהם תפיסה מהירה ורקע השכלתי טוב מהווים ערך מוסף.
4. בוושינגטון ננקטו צעדים כדי להביא לידיעת הרשויות בארצות הברית את תכנית הצבא היהודי. מר דן,/4 היועץ המדיני לענייני אירופה של שר החוץ, והסנטור לודז', הדובר הראשי בנושאי צבא של המפלגה הרפובליקנית, היו אנשי הקשר העיקריים עם הממשל ועם האופוזיציה. שניהם הביעו אהדה רבה לרעיון, ומר דאן הסביר שאם אזרחים אמריקנים ירצו לנסוע לקנדה ולהתנדב שם לצבא היהודי, לא יעמידו בפניהם קשיים, וזאת בתנאי שהמתגייסים יסתפקו בשבועת ציות למפקדיהם הבכירים במקום שבועת אמונים לשליט זר.
5. ננקטו גם צעדים ליידע את הממשלה הקנדית בנוגע לתכנית הצבא היהודי. לאחר שנבחנו ההיבטים השונים של הפרויקט, וליתר דיוק, לאחר שנשקלה השפעתו על דעת הקהל האמריקני, ולאחר שביררה, באמצעות נציגותה בוושינגטון, מהי גישתו של הממשל האמריקני, הודיעה הממשלה הקנדית כדלהלן:
א) הם יעניקו את כל השירותים הנחוצים לאימון ולמעבר ליחידות הצבא היהודי,
מיד לאחר שתתקבל הסכמתה של הממשלה הבריטית לתכנית.
ב) ואם הממשלה הבריטית תשאל מהי השקפתם בנוגע לכדאיות הקמתו של צבא יהודי, הם ימליצו על הקמתו של צבא יהודי.

6. הגורם המייאש במצב זה הוא היעדר רצון מצד הממשלה הבריטית לתת הסכמה לתכנית הצבא היהודי. אם חוסר רצון זה נובע מן האיטיות הרגילה שבה נהגה הממשלה הבריטית בעבר כשדובר באימוץ חידושים בתנאי סכנה, אנחנו יכולים רק להביע את צערנו שפעם נוספת תגרום האיטיות הזאת לאיחור בהשגת כל היתרונות הצבאיים, המדיניים והמוסריים, שיביא עִמו הצבא היהודי. מאידך גיסא, נציגים של הממשלה הבריטית השמיעו מספר טיעונים נגד התכנית, שיכולים בהחלט להיחשב כבלתי רלבנטיים לסוגיה העיקרית. בין הנימוקים הללו הייתה הטענה שאין צורך בכוח אדם נוסף, שאין מספיק ציוד, ש'נאמנות נפרדת' היא בלתי רצויה, וגם – ממש עניין פעוט – חשש מפגיעה בזכויותיה המיוחדות של הסוכנות היהודית לארץ ישראל.
הנימוקים הללו בבירור אינם נוגעים לעניין. השלב החדש של המלחמה, עם החזיתות המרוחקות, הופך את עניין כוח האדם לסוגיה חשובה ומעניק חשיבות גם למספר אנשים קטן. לו היו לגנרל סמאטס עוד שתי דיוויזיות, היה המצב הצבאי באפריקה מקבל כיוון שונה לגמרי. כמות הציוד שיעמוד לרשותנו תכתיב את הקצב שבו ייקלט מספר רב של מתנדבים. אם יהיה צורך ויתאפשר, אנחנו יכולים להביא 100,000 איש שאינם מארץ ישראל. לא ברור איזו נגיעה יש לעניין זכויותיה של הסוכנות היהודית לארץ ישראל כשמדובר בתכנית שאינה מתמקדת בארץ ישראל; בכל אופן ניתן לקוות שסביב רעיון הצבא היהודי, מרגע שיתקבל באופן עקרוני, יושג שיתוף פעולה מצד גופים יהודיים רבים, לרבות הסוכנות היהודית לארץ ישראל.
חששם של הנציגים הבריטים בעניין הנאמנות השונה של הצבא היהודי, מצביע על כך שהם מתעלמים לגמרי מעיקר חשיבותה של התכנית: ההשפעה המוסרית שלא תסולא בפז, שתהיה לגורם האוהד את בעלות הברית. במה שנוגע לאחדות הפיקוד והשליטה, מובן מאליו שכל יחידות הצבא היהודי תהיינה כפופות לפיקוד העליון של בעלות הברית, הנתון כרגע בידיים בריטיות. מרגע שדבר זה יובטח, האם זה יחליש את בריטניה או דווקא יחזק אותה, שיעמדו לצידה כבעלות ברית יחידות שהן כסמל חי של העובדה שמלחמתה איננה מלחמה אנוכית למען שימור האימפריה, אלא מלחמה שזכאית לאהדה עולמית, משום שהיא מגלמת את התקוות של כל האומות
המשועבדות בעולם? אנו מבינים שבחוגי הממשלה הבריטית חושבים במונחים של יחידות יהודיות במסגרת הצבא הבריטי או של 'לגיון זרים'. אם יעשו זאת, פירושו של דבר שאינם מבינים את ההתלהבות העממית המאוד אמתית שתתעורר בכל קצוות הארץ, במקומות שגברים ונשים יחושו שצבא שמייצג אותם נלחם למענם.
7. מובן שהסוגיה העיקרית היא אמריקה. מבחינה זו, יש לבחון שלושה היבטים:
א) מסע הלחישות, שיש לו מהלכים נרחבים באמריקה, כי 'מלחמה זו היא קונספירציה יהודית; כי היהודים רוצים שכולם יילחמו למען האינטרסים שלהם, וכי הם עצמם יישארו בבית' – מסע שגורם נזק בל ישוער לעניינן של בעלות הברית – ייפסק מיד באמצעות הקמת צבא יהודי. חלקם של היהודים במלחמה גם ייראה וגם יחזור לפרופורציות נאותות.
ב) עוד זמן רב תמשיך דעת הקהל האמריקנית להתנודד בעניין מידת העזרה שיש להגיש לבריטניה. אין טעם ללחוץ על אמריקה שתתערב באופן פעיל – התעקשות יתרה רק תגביר את ההתנגדות. ראינו זאת בבירור במקרה של 'הוועד לעזרת בעלות הברית'/5 וגופים דומים, שהתכוונו לגרום לשינוי במדיניות החוץ של אמריקה לכיוון של התערבות רשמית במלחמה, ונאלצו להגביל את פעילותם. ליתר דיוק, ככל שיתעקשו היהודים על כך שאמריקה תשנה את מדיניותה, ייגרם לבריטניה יותר נזק מאשר תועלת. אפקט שונה לחלוטין ייווצר כאשר היהודים יאמרו: 'אם אמריקה רוצה להישאר בחוץ – בסדר, אנחנו רוצים להילחם!' באווירה של הססנות חוסר נכונות, אין דבר חזק יותר מן הדוגמה. בשל העובדה שליהודים יצא שם של פציפיסטים קיצוניים, גישה כזאת מצדם תעורר תשומת לב מיוחדת. זו יכולה להפוך בקלות לניצוץ שיעורר את אמריקה לאקטיביזם.
ג) בשל ההתפכחות העמוקה של הציבור האמריקני לאחר תקופת הפייסנות, המלחמה הנוכחית עדיין נתפסת אצל רבים רק כסכסוך בין שתי אימפריות יריבות. אפילו אותן מטרות מלחמה שערכן המוסרי עצום, כמו שיקומה של צ'כוסלובקיה והשבה על כנן של זכויות האדם באירופה, נחלשו בתודעתו של הציבור האמריקני בגלל הזיכרונות של מינכן6 ופרשיות דומות. מסיבה זו פחות מקובל על הכלל הטיעון המוסרי של בריטניה, ויש עדיין ספקנות נוספת בדבר מטרות המלחמה של בריטניה, יותר מאשר בשנת 1914. ככל שמלחמתה של בריטניה תיראה כקשורה במלחמתן של האומות המדוכאות בעולם, תפנה הספקנות הזאת את מקומה להבנה אמתית של התפקיד שבריטניה ממלאת כרגע, שהוא משהו שדומה יותר
למסע צלב למען האנושות. אפקט זה יהיה חזק במיוחד אם יחידות הצבא היהודי יוקמו בסמוך לגבול האמריקני, בחלקן עם מתנדבים מארצות הברית תחת עינה הפקוחה של העיתונות האמריקנית. קשה להפריז בתרומה שתהיה לעובדה זו לתחושת הערכה אמתית כלפי אופיו ההומניטרי של המאמץ הבריטי בארצות הברית.
8. עלינו להודות בכל הכנות שאפילו האוכלוסייה היהודית בארצות הברית, חרף החרדה שלא תיאמן מפני היטלר, מגלה ספקנות כלפי מטרותיה של בריטניה במלחמה הנוכחית. ניסיונותיה הברורים של הממשלה הבריטית, מאז תחילת המלחמה להימנע מכל מחויבות בנוגע לעתידם של היהודים והימנעותה במפגיע מלהזכיר פתרון מספק כלשהו לשאלת היהודים בין מטרות המלחמה שלה, הייתה להם השפעה. בנסיבות הללו, אין זה פלא שנחלשה זיקתם החיובית של יהודי אמריקה לבריטניה, והנכונות להקריב למענה ולסבול למענה קשיים פחות ודאית. בדיונים הנוכחיים בנוגע לגיוס חובה באמריקה – המבחן האחרון של הרגש האוהד את בעלות הברית – התעוררה במפתיע התנגדות עזה בקרב החוגים היהודיים. לפיכך, חשוב שבעתיים להניח ליהודים להרגיש שהם מתקבלים בברכה כשותפים במלחמה ושיש גם להם סיכוי בתוכה. מטרה זו תושג מרגע שיוקמו היחידות הראשונות של הצבא היהודי.
9
ניתן לִצפות במידה רבה של דיוק מה תהא עמדתם של היהודים כלפי תכנית הצבא, וזאת על סמך ניסיון העבר ומתוך היכרות עם המחשבה היהודית. ההודעה הראשונה על הקמת הצבא כבר עוררה תשומת לב עצומה בחוגים היהודיים. המונים רבים השתתפו באספות שבהם נולד הרעיון, ורבים הציעו את שירותיהם. עם זאת, מכיוון שהסכמתה הרשמית של הממשלה הבריטית אינה קרובה, הזהירות היהודית המסורתית מוליכה לספקנות נרחבת. מנהיגים יהודים רבים חוששים לחשוף את עצמם על ידי תמיכה בחידוש שטרם נוסה, ועלול להידחות על ידי המדינה שלמענה הוא נוצר. מנהיגים יהודים אחרים חוששים, לא בלי הצדקה, שתכנית הצבא היהודי היא רק עניין של מפלגה. ב1915 הייתה בעצם כל ההנהגה היהודית נגד הגדוד העברי, והלך הרוח השתנה כאשר הממשלה הבריטית הסכימה להקימו. הגדוד נעשה חביבם של כל היהודים ונהנה מתמיכה
כלל_ עולמית. היום, כאשר רעיון הצבא היהודי נתקל בספקנות יותר מאשר בהתנגדות, נגיע להתלכדות פה אחד של יהודים אמריקנים ואחרים אפילו יותר מהר. עם זאת, כל עוד הממשלה הבריטית תמשיך בהסתייגותה הקרירה, יחזיקו רוב היהודים בעמדתם.
10.
בנסיבות הקיימות, רואה ההסתדרות הציונית החדשה את תפקידה ההיסטורי בעבודת הכשרת הקרקע, הנחוצה לשם הקמתו של צבא יהודי. בשעה שרוב היהודים ממתינים להסכמתה של הממשלה הבריטית, והממשלה עצמה מהססת ומפקפקת, מחובתנו ליצור אצל בריטניה ובעלות בריתה את הרושם שיש צורך בפעולה מהירה. הקהל היהודי בכלל –
שמודע לכך שהצ"ח, שבראשו עומד אדם אשר ניהל מאבק דומה אשר הביא להקמתו של הגדוד העברי במלחמה הקודמת, ולצדו עומד קולונל פטרסון, המפקד הגיבור של הגדודים הללו, שמייצג את המסורות הצבאיות המודרניות של העם היהודי – די מבין שהעבודה הראשונית והקשה חייבת להיעשות על ידינו. אנו יודעים היטב שמיד עם תום תפקידנו והבטחת ההסכמה הבריטית, כל המהססים יקפצו בהתלהבות על העגלה. אין מצדנו כל רצון להמשיך ולהחזיק באופן בלעדי בשליטה ובהדרכה הכרוכים בהקמת הצבא היהודי, ונשמח בכל עת להתייעץ עם הממשלה הבריטית, ועם כל הגופים היהודיים המעוניינים, על הדרך הטובה ביותר להבטיח את המשך שיתוף הפעולה היהודי במפעל הצבא היהודי.

1 יאן מאסאריק – Jan Masaryk (1886^1948) היה בנו של טומאש גריק מאסאריק, נשיאה הראשון של צ'כוסלובקיה (כרך י"ב, איגרת 175, הערה 2). הוא שימש בעבר כשגריר צ'כוסלובקיה בלונדון. בשנים 1940^1945 כיהן כשר החוץ של ממשלת צ'כוסלובקיה הזמנית בלונדון. בתום המלחמה חזר לפראג וכיהן כשר החוץ של צ'כוסלובקיה העצמאית עד למותו המסתורי ב10 במארס 1948.
2 הפגישה התקיימה בניו יורק ב26 ביולי 1940. לפי דיווחו של ד"ר אקצין התקיימה ביניהם שיחה ממושכת שבמוקדה התכנית להקמת צבא יהודי. מאסאריק היה תמים דעים עם התכנית, והבטיח כי בשובו לאנגליה הוא יסייע למימושה ((מכתבו של אקצין אל אברהמס מ28 ביולי 1940, מ"ז, ג1/6/5).
3

התזכיר מובא בהמשך כנספח לאיגרת זו.
4 ג'יימס קלמנט דן (James Clement Dunn) שהיה דיפלומט אמריקני וכיהן בעבר כשגריר בצרפת, באיטליה ובספרד נחשב למומחה לאירופה.
5 ראו לעיל, איגרת 209, הערה 2.
6 הסכם מינכן.