237 אל ראלף שטיינברג,/1 ניו יורק
ניו יורק, 1 ביולי/2 1940 אנגלית
יולי 1940
נקודות מוצעות למכתב אל ד' ק'/3
1. ידוע מאז ומתמיד שהבריטים נמנעים, מתוך הגינות יתרה, מכל דבר שעלול להוביל ל'אשמת ניהול תעמולה מאורגנת לגרירת ארצות הברית למלחמה'. אולם אין צורך להמשיך בהגינות זו יתר על המידה; יש לתת מענה לתעמולה הגרמנית, אין לאפשר לכל מיני שקרים להשתרש, ואין לסמוך על יוזמות פרטיות ידידותיות שיגנו עלינו ויפריכו השמצות.

בימינו לא ניתן לנהל שום הסברה ציבורית של ממש במלוא הקיטור אך ורק באמצעות יוזמה פרטית חובבנית, ופחות מכול באמריקה ועוד פחות מכול כאשר מדובר במאבק בתעמולה גרמנית, המופעלת ומכוונת על ידי ממשלה.
2. השאלה העומדת על הפרק איננה סיבוכה של ארצות הברית במלחמה, שאיש איננו רוצה בכך. השאלה היא האם ארצות הברית תספק לבעלות הברית את כל האמצעים הדרושים ותושיט להן את כל העזרה שניתן, פרט להשתתפות במלחמה. מטרתה של התעמולה הנאצית היא להוכיח שאין להעניק אמצעים כאלה.
בוויכוח הזה ההבדל בין שתי השיטות – הבריטית והגרמנית - הוא כדלהלן:
הבריטים מוכנים להשיב על כל שאלה בתנאי שהאדם המעוניין או המפלגה מקבלים על עצמם את הטרחה לגלות למי מיועדת השאלה הזאת. ורק אחרי כן הם מוכנים לבקר במקום או לטלפן לשם או לכתוב לשם (ואפילו אז קרוב לוודאי שהפונה עלול להיתקל בנזיפה או בחוסר נימוס בדומה למקרה שאירע לקולונל פ',/4 אם לא אכפת לך להזכיר זאת. לעומת זאת
מספקים הגרמנים את נקודת השקפתם לכל מי שמגלה עניין מבלי לחקור אותו.
כאשר שתי השיטות מתנגשות, הראשונה בהכרח תפסיד. הבריטים הפסידו את המערכה הראשונה. השאלה היא אם הם מבקשים עכשיו לשמור על הסיכוי שלהם במערכה השנייה והסופית.
3. אם הם יעשו זאת, יש לזנוח הסתמכות על יוזמות ידידותיות. התוצאה היחידה של הסתמכות על שיטות של לידה ללא הפריה (תכנה זאת Parthenogenesis, שכן ד' ק' הוא בוגר בית ספר פרטי/5 ואוהב מונחים קלסיים) גרמה עד כה לרפיון אפילו של ידידים, מכיוון שהכול יודעים שהבריטים אינם רוצים שום תעמולה.
שנית, זה לא יעזור להם:/6 אם תהיה תעמולה פרו_בריטית יעילה, ייחסו את כל השמועות הללו, הנפוצות בקרב הציבור, ליוזמה הבריטית ואפילו להנהגה.
4. הדגש את החשיבות התועלתית העצומה של הפעולה הזאת. אם המלחמה תימשך, יבוא הרגע שהלך הרוח הבדלני ישקע
שוב, אולם אפילו אז הוא לא ייעלם. במקרה הטוב ביותר יהיה איזון של חצי-חצי. במקרים כאלה לא האינטרס מכריע כי אם הרגש; והרגש הוא 99% תוצאה של תעמולה. אם ברגע מכריע זה השטח שוב ייראה כפי שמתואר בניגודים של סעיף 2, הכול יהיה אבוד.
5. לפיכך, עמוד על כך שיש לשנות ללא חמלה את עמדת 'ההגינות'. חייבים לנסח בקפדנות את נוסח התעמולה למען מטרות בעלות הברית, למעט כמובן התערבות מלחמתית כלשהי. אולם על הנוסח להסתמך ללא סייג על המקורות המוסריים הבריטיים בחוץ לארץ ולקבל מהם תמיכה מלאה.
6. אשר לפרטים, אני מציע לקיים דיון בעל פה.

עד כמה שידוע לי דבר מה על אודות הלך הרוח7 של ד' ק' וקבוצתו, הדבר איננו כה רחוק ממה שהם מטיפים.











































































































































[ו' ז'בוטינסקי]

1 ראו לעיל, איגרת 225, הערה 1.
2 על העתק המכתב רשם ז'בוטינסקי בכתב ידו 'יולי 1940'.
3 אלפרד דאף קופר (ראו לעיל, איגרת 157, הערה 6) הגיע בקיץ 1940 לארצות הברית, בדבר אספקת אמצעי לחימה לבריטניה.
4 הכוונה כנראה לקולונל ג'ון הנרי פטרסון. המקרה המוזכר כאן לא נתחוור.
5 דאף קופר היה בוגר בית הספר היוקרתי Eton. כמו כן למד היסטוריה באוניברסיטת אוקספורד.
6 במקור ביידיש בכתב לטיני: es wet sei nit helfen
7
במקור בגרמנית: Stimmung