293 אל א' ר' לרנר,/1 ניו יורק
ניו יורק, 30 ביולי 1940 אנגלית
ניו יורק, 30 ביולי 1940
מר לרנר היקר,
עיינתי בתכניתך/2 ומצאתיה הגיונית. כמבקר בקולנוע, אך
כהדיוט בלבד, אני סבור שסרט ניאו_יהודי מהסוג שאתה מציע, ישים קץ מבורך לסנטימנטליות מזילת הדמעות הרגילה של סיפורי המסך היהודיים; הוא גם יועיל להסברה ציבורית ועשוי להוכיח את עצמו כהצלחה פופולרית.
אולם כדי להוכיח הצלחה זה חייב להיות סיפור 'הרואי' במובן האלמנטרי של המונח – תנועה, הרפתקה, סכנה, אומץ לב, מרד, ניצחון. העלילה צריכה להיות רֵאָלית, לא רצף של אירועים היסטוריים אשר נמשכים לאורך מאות בשנים. הדבר הטוב ביותר יהיה סיפור פשוט על בחור ובחורה, וכל החומר ההרואי שזור בתוך המבנה של הסיפור. אם אכן יש צורך בהיסטוריה עתיקה כלשהי ניתן יהיה להציגה בכמה חזיונות, ובכך להוסיף אולי תבלין של מיסטיות. אני בטוח שניתן לתכנן תסריט כזה בלי לפגוע ברֵאָליות: מאז תחילת המאה הזאת היו אנשים רבים, אירועים ומצבים שהציגו את היהודי המודרני (בארץ ישראל ומחוצה לה) כשווה לפרשים בנגלים המצוידים ברומח או לגיבורי סרטי 'המערב הפרוע'.
רעיון נוסף שעשוי למשוך את תשומת לבו של הציבור הוא סרט שיציג את מה שמכנים 'תרומתם של היהודים לתרבות העולמית'. גם כאן, התנאי העיקרי הוא עלילה פשוטה וטבעית שתימָנע מן השעמום חסר התקנה בהצגת תריסר תקופות בזו אחר זו. דמיין לדוגמה קהל של אורחים יהודים ונוצרים לבושים בהידור רוקדים בטירה/3 טירולית של ברון יהודי אוסטרי, בזמן ה'אנשלוס'. הצג אותם כקלי דעת ונבובי מוח, ומכל מקום רחוקים מרחק רב ממודעות גזעית, בין אם דתית או לאומית. כל נערה פרפר, וכל גבר ממש ענק. לפתע הם נתונים במצור ומבלים לילה במרתפים; וזה הרגע שבו מופיעה בפניהם השאלה – 'מה אנחנו? ממה אנחנו סובלים?' והתשובה לשאלה זו תהיה חייבת לתת לצופה תיאור של השיאים העיקריים של 'תרומתנו' לעולם. אם כותב תסריטים מיומן יודרך כראוי הוא יוכל להכין את התיאור בלי להעמיד את ההצגה על קביים. כמובן הפגם של הסכֵמָה הזאת הוא בהיותה הרבה פחות 'הרואית' במובן של 'המערב הפרוע', אבל היא בכל זאת עשויה להוכיח את עצמה כמועילה מאוד.
אני מאחל לך הצלחה רבה.

שלך בנאמנות,

ו' ז'בוטינסקי

1 זהותו של א' ה' לרנר (A. H.
Lerner) לא נתחוורה.
2 לרנר שלח לז'בוטינסקי תכנית לסרט יהודי,
אולם התכנית לא נמצאה.
3 במקור בגרמנית: Schloss