287 אל יעקב הופמן,/1 תל אביב
ניו יורק, 28 ביולי 1940 אנגלית
28 ביולי 1940
ד"ר הופמן היקר,
היה עליי להפנות מכתב זה למר משה כהן,/2 שכן חתימתו הייתה הראשונה במברק הקולקטיבי שקיבלתי לפני שבוע./3 אבל בטוחני כי כאשר תראה לו מכתב זה הוא יסלח לי ששלחתי את תשובתי לאיש אשר עמו אני קשור באופן כל כך אינטימי בפרק הרביזיוניסטי של חיי./4
אנא, הבינו את הקשיים של מצבי כאן. אין לי כל אמצעי לחקור ממרחק כזה מי עשוי להיות צודק ומי עשוי להיות לא צודק, ובנסיבות שבהן התקשורת באמצעות מכתבים היא בלתי אפשרית או למעשה בלתי מועילה. אני גם אינני יכול לשפוט אם ועידה כונסה כיאות או לא כיאות. כמו כן אין לי כל זכות לקבל את דבריך ודברי עמיתיך לעומת דבריו של אלטמן ודברי עמיתיו – אתה אדם בעל ניסיון פוליטי רב ואתה יודע שזו איננה הדרך שמצפים מנשיא של ארגון רחב היקף לנהוג על פיה.
זה פשוט לא ייאמן שחבריך ואתה אינכם מצליחים להבין שבנסיבות הנוכחיות הדבר היחיד שאני יכול לעשות הוא לתמוך בוועד המורשים, ולבקש ממך ומכולכם לעשות אותו הדבר, תהיה דעתכם על מדיניותו אשר תהיה.
מעודי לא הייתי פנטי בענייני 'משמעת' או 'חזית מאוחדת' בתנאים פחות או יותר נורמליים. בתנאים פחות או יותר נורמליים לא רק שאופוזיציה היא תופעה בריאה, ואפילו פעולה עצמאית שאינה מתחשבת בחברים איננה תמיד רעה. אולם זו תהיה איוולת לשכוח שבעת מלחמה המצב שונה. כאשר גדוד נמצא בפעולה, עדיף לאין שיעור הן לגדוד הן למטרה שלמענה הוא לוחם לציית לקולונל שלו, אפילו אם הקולונל טועה טעות חמורה, מאשר להתקשר בטלפון למטה הראשי ולדרוש: 'החליפו את הקולונל שלנו', כאשר גם טלפון אינו בנמצא. אינני יכול לשנות דבר. אינני יכול לפקח על בחירות לוועידות בארץ ישראל או במקום אחר. עם פרוץ המלחמה יכולתי לעשות רק דבר אחד: הצעתי לנשיאות להעניק לארגוננו בארץ ישראל אוטונומיה פוליטית רחבה,/5 ולסמוך על שכלם הישר ועל הפטריוטיות שלהם. כאשר עשיתי זאת סמכתי כמובן שהם יפעלו בסוג של הרמוניה בינם לבין עצמם.
אני עדיין סומך עליהם. זהו לפחות המצב היחיד שבו אני אישית יכול להביא תועלת. אני עושה כמיטב יכולתי לשרת את מטרתנו, אך מובן מאליו שאינני יכול לקוות לתוצאות כאשר אין מאחורי אפילו 'גדוד' אחד בארץ ישראל. אלה שרוצים שאמשיך לשרת חייבים להביא את הדבר בחשבון - עליהם להביא זאת בחשבון
ללא קשר לטעמם, לרגשותיהם ואפילו לדעותיהם,
כל עוד הם מעניקים לי את הכבוד בהביעם את רצונם שאמשיך לשרת.
אנא, הקרא זאת באוזני כל החותמים על המברק ההוא, ומסור להם את רגשי ידידותי הכנה.

שלך תמיד,
1 ד"ר יעקב הופמן (ראו כרך ד, איגרת 61, הערה 1).
2 ראו לעיל, איגרת 275.
3 המברק הקולקטיבי לא נמצא, אולם פרטי התלונה מתבררים הן מתוך הדין וחשבון על ועידת הצ"ח הארצית הראשונה שהתכנסה בתל אביב בימים 2^3 ביולי (מ"ז, ג10א7/12) הן ממכתבו של ד"ר משה כהן, מראשי 'נאמני הצה"ר' שפורסם בעיתון הבקר
ב2 ביולי 1940. במכתבו האשים ד"ר כהן את ועד המורשים בחיסול העקרונות היסודיים של התנועה הרביזיוניסטית, ובהפיכתה ל'מעין וייצמניזם בלי וייצמן ולמעין מפא"יזם מובהק'.
4 ד"ר יעקב הופמן, שהיה בשעתו מראשי ההסתדרות הציונית בלאטוויה, הזמין את ז'בוטינסקי בתחילת 1923 להרצות בריגה ובלייפאיה. הביקור יצא אל הפועל בתחילת נובמבר 1923. בהשראתו של ז'בוטינסקי הקימה קבוצת צעירים בראשותו של אהרן פרופס את 'הסתדרות הנוער הציוני האקטיביסטי על שם יוסף טרומפלדור' (בית"ר) וד"ר הופמן ייסד בריגה את 'ברית הציונים האקטיביסטים' – גרעין המפלגה הרביזיוניסטית. במכתב הפרידה מ3 בדצמבר כתב ז'בוטינסקי אל ד"ר הופמן: 'ריגה בראה אותי מחדש ואתה אחראי לכך הן כיוזם, הן כמעורר, הן כתומך ובכלל' (ראו כרך ד, איגרת 107).
5 ראו כרך י"ד, איגרת 245.