216 אל אברהם אברהמס, לונדון,
ניו יורק, 24 ביוני 1940 אנגלית
24 ביוני 1940

מר אברהמס היקר,
אף על פי שייתכן כי אין עתה תועלת לכתוב לך, הבה ננסה להעריך את המצב עד כמה שניתן.
באמריקה הכול תלוי ביכולתה של אנגליה לעמוד בפני הזוועה הממשמשת ובאה. כאן ניתן להבחין בבירור בשתי מגמות מנוגדות: המגמה האחת מצדדת בהתערבות,/1 והמגמה השנייה מאמינה שהכול אבוד./2 שתי המגמות מתפתחות בעת ובעונה אחת: בעיקר בקרב הרפובליקנים, המנסים לשחק בקלף השלום נגד רוזוולט, וכמובן בהזדמנות הראשונה הם יתנגדו למלחמה; ורוזוולט יוותר על התערבות אם יתברר שלא נותרו יותר 'אפשרויות'. אין זה משנה מה אנשים אומרים, ואפילו לא מה הם חושבים (משום שכולם חושבים אותו הדבר) ‒ הדבר היחיד שיקבע הן החדשות מאנגליה.
זו גם עמדתנו. אל תעריך את סיכויינו על פי אמות מידה רגילות. אם המלחמה תימשך נחזק את ההופעה היהודית, שכן ידן של האידאות תהיה אז על העליונה, ובעניין זה אין לנו מתחרים. ואפילו השנאה האופפת אותנו תהפוך להיסטריה של הערצה. אם המלחמה תגווע בהדרגה אנחנו ניעלם מן השטח, ואין זה משנה מה נעשה, לא נזכה לתשומת לב, לא יהיה לנו כסף ולא רגליים לעמוד עליהן. ספק אם במקרה כזה יהיה מצבה של כל תנועה אחרת טוב משלנו, אולם כל עוד יש לאנשים כסף לצדקה הם יתנו אותו באופן אוטומטי לשנורר/3 הרגיל ולא לנו. ואשר לאידאות או לתכניות, לדברים הללו לא יהיה שוק
- מי יודע לכמה חודשים או שנים ‒ אם המלחמה תסתיים בחיסול ההשפעות המערביות.
כל עוד יש תקווה כלשהי אנחנו נמשיך בתכנית הצבא, בתכנית הוועד העולמי/4 ובתכנית נורדאו. אני חושש שהמשלחת/5 עומדת בפני ימים של עוני קיצוני והיא תתקשה אפילו להוציא את לחמה היומי, אבל לא ניכנע.
עם זאת עלי לציין שלאחת משלוש התכניות הללו ‒ תכנית הצבא ‒ יש חולשה מובנית. אינך יכול לשמור עליה במשך חודשים אין ספור, אם הממשלה ממשיכה לדחות אותה; הדבר היה אפשרי לפני 25 שנה,/6 לא עתה, כאשר איש אינו מאמין בדברים שמתפתחים לאט. כך שאם הם ימשיכו לדחות נצטרך ליטול זאת לתשומת לבנו. שנית, אני איאלץ להתמודד עם המגבלה האישית ‒ ערי. העניין מתחיל להציב אותי בעמדה כוזבת ומגוחכת ‒ בהיותי האדם היחיד בארצות הברית המדבר בזכותה של אנגליה מפתיע עד כמה מועט הצער כלפי אנגליה עצמה, כלומר איש איננו רואה באנגליה מסך מגן של אמריקה, לפי
מה ששומעים או קוראים בימים אלה, כאשר בני נמצא מאחורי גדר תיל. מכל מקום, אינני מפריז בעניין גדר התיל, יש גבול לכל דבר...
שני העקרונות האחרים אינם תלויים בגישתנו אל אנגליה ויהיו תקפים בכל מצב ‒ כל עוד יש תקווה שהצרות תסתיימנה בסוג של דיונים לשלום, שבמסגרתם ידונו בהצעות ולא יוכתב הסדר כלשהו, דהיינו שלוועד עולמי (אם יוקם) יהיה למי לפנות ויהיה סיכוי שתיבחן תכנית חדשה. למרות זאת, אני לגמרי אינני בטוח שליהודי אמריקה תהיה חשיבות כלשהי, אלא אם כן אמריקה תילחם בפועל. זה עשוי להישמע מוזר, כי אולי יהיה ליהודי מזרח אירופה סיכוי לשלוח נציגים - אם בכלל יתקיימו דיונים כלשהם – אם הקהילות המערביות תהיינה באותה סירה. אם להתבטא באופן תיאורטי וללא אופטימיות לגבי הגורל שמצפה לנו, בתהליך עיצוב הגורל הזה ייתכן שכמה ניסיונות מוכרים בכל זאת יהפכו למציאות – דבר מה הקרוב ל'ציון סיים', אם כי מובן שבלי בחירות אם...

[ו' ז'בוטינסקי]

1 בהתערבות ארצות הברית במלחמה נגד גרמניה.
2 דהיינו לא ניתן להציל את בריטניה.
3 במקור בגרמנית: Schnorrer
4 במקור בעברית בכתב לטיני. דהיינו ועד יהודי עולמי (ראו לעיל, איגרת
156).
5 משלחת הצ"ח בארצות הברית.
6 בתקופת מלחמת העולם הראשונה.
6 ההמשך חסר.