117 אל ועד המורשים, תל אביב
ניו יורק, 20 באפריל 1940 עברית
ניו יורק, 20 באפריל 1940
כבוד מנהיגי הצ"ח בארץ ישראל
אדונים נכבדים,
לפני כמה ימים, אחרי קבלי את מברק הה' בונפלד ואלטמן בדרישת עזרה מידית,/1 טלגרפתי אליכם ע"י כתובת ה' קופ,/2 והוא אישר את קבלת מברקי ומסר לכם את תוכנו. שלחתי את המברק על כתובתו – כמו שגם את מכתבי זה אשלח על ידיו – יען סברתי שאולי בדרך זו תבואנה שאלותי לכל הידים שבועד המורשים וסביבו. אני מדגיש 'כל הידים', כי לדאבוני הן מה' אלטמן והן מה' בונפלד (אשר את מכתביהם קבלתי/3) לא זכיתי עד עתה לקבל את הביאורים הפשוטים, אשר בלעדיהם לא נוכל לעשות כאן שום מגבית, ולא נשלח לכם אף פרוטה, היות ולא תהיינה פרוטות.
הביאורים הם אלה שבקשתי באלף ואחד מברקים מפה, וקודם לזה – באלף ואחד מכתבים מלונדון. העיקר הן שתי שאלות:
א) כמה נחוץ לכם לשנה; לאמר, מהו התקציב המינימאלי הדרוש לכיסוי צרכי הקיום של כל מוסדותינו בארץ.
ב) מהו המאכסימום שמציעים לכם אנשי הסוכנות במקרה של הסכם. למען השם, אל תענו לי על השאלה הזאת
ש'אי_אפשר לדעת', 'אנשי הסוכנות משתמטים מלתת תשובה ברורה' וכו' וכו'. אני בעצמי יודע שהם משתמטים. אבל בכל משא ומתן ממין זה יש לצד התובע כעין הרגשה פנימית או סברה או השערה או דוגאדקא/4 מהו המאכסימום שאפשר להוציא מהכילַי: ואת זאת דרשתי מכם אם אי_אפשר לקבל מספרים מדויקים.
אינני מאמין שיש צורך 'להסביר' לבני שלושים ומעלה למה נחוצים לנו שני המספרים האלה; אבל עוד פעם 'אסביר' שאי_אפשר בדרישת תרומות מיוחדות, בזמן שכל הזרמים התאחדו במגבית המאוחדת, מבלי שנוכל להתאונן שמרעיבים אותנו; ואי_אפשר להצהיר שמרעיבים אותנו מבלי לדעת כמה דרשנו וכמה הציעו לנו. כי העובדה היא לפי מה שהודיע לנו ד"ר אלטמן בעצמו, שהסוכנות כן הסכימה לשתף אתכם בהכנסת קרנותיה,

ז"א אי אפשר לנו לצעוק פה שהם פשוט 'סירבו'. ברור? ואם לא סירבו, כי אם להפך הסכימו להקציב מה_שהוא, ובכל זאת אנחנו מוחים וקוראים לעצמנו 'חורגאות'/5 ועורכים מגבית מיוחדת – אז מוכרחים אנחנו להסביר לציבור פה, שההבדל בין מה שדרוש לנו ובין מה שהם מציעים הוא די גדול; ואסור לנו להגיד את זאת כאן באמריקה מבלי שנקבל את העובדות מכם, כי אחרת הלא למחרת יום צאתנו למלחמת המגבית, יטלגרפו מתנגדינו לירושלים ומשם יקבלו הכחשות. ברור?

במברקי ע"י מר קופ דרשתי מה' אלטמן, בונפלד ובוקשפן:
א) תשובה מברקית בדבר שני המספרים, 'כמה דרוש' ו'כמה מציעים' (ע"ד המספר השני הוספתי את המלים 'אפילו אם זה רק השערתכם').

ב) תזכיר מפורט בדואר האוויר על כל מקרי הדיסקרימינאציה/6 נגדנו בעבר ובהווה. אם לא אקבל את 'א' ואת 'ב', הנני מפסיק כל השתדלות יתירה; ועליכם לשאת באחריות בפני כל מוסדותינו, על אשר בגלל רשלנות אין_כמוה לא נוכל לעשות כאן מאומה כדי לתמוך בקיומם.
האפשרויות כאן הן גדולות. אלמלא שתיקתכם העקשנית ביחס לעיקר העיקרי, עיקר שילד היה צריך להבין את חשיבותו – 'בקשתי מאה והסכימו לפרוטה' – כי אז בעוד שלושה שבועות היינו יוצאים במגבית והיינן משיגים מסקנות מעשיות. עתה כבר נתנו למגבית המאוחדת להתחיל בלי מחאתנו, וזה כמובן יחלישנו אף אם נתחיל את צעקתנו באיחור; וגם הזמן עובר, ומראשית הקיץ פוסקת כל תנועה.

אינני אוהב להתאונן ולהאשים, אבל הנני מוכרח להטיל את האחריות על ראשי האחראים שלא הבינו את חובתם הפשוטה, אף למרות שטלגרפתי להם את שאלתי ברחל בתך הקטנה./7

טיפוסי הוא שגם מיום קבלי את מברק ה' קופ המאשר את קבלת מברקי המיועד לכם עברו כמה ימים. ברבע שעה יכולתם להודיע לי את שני המספרים, ולהוסיף 'התזכיר בדרך'. אין קול ואין קשב. ככה אי אפשר לעבוד, וזהו דברי האחרון בנידון הנ"ל.

בכבוד גמור,

ז' ז'בוטינסקי

1 במברקם מ13 באפריל הודיעו אריה אלטמן וצבי בונפלד: 'התמוטטות מוחלטת, הברק עזרה' (מ"ז, א28/3/1).
2 ראו לעיל, איגרת 111.
3 מכתבו של ד"ר אלטמן מ22 במארס (א28/3/1). מכתבו של צבי בונפלד לא נמצא.
4 ברוסית בכתב עברי: ניחוש.
5 דהיינו ילדים חורגים אשר מופלים לרעה (ראו לעיל, איגרת 19, הערה 1).
6 דהיינו האפליה לרעה.
7 בצורה מפורשת.