60 אל שמואל כץ, יוהנסבורג
באנייה, 4 במארס 1940 אנגלית
באנייה, 4 במארס 1940
מר כץ היקר,
הרהרתי לעתים קרובות על אודות תעמולתנו. כפי שידוע לך נהגנו בעניין זה ככסילים נוראים: היה לנו צוות נהדר ומעולם לא השתמשנו בו, והרשינו ליריבינו להתרברב ולהתקשט בנוצות שלנו. החריג היחיד הוא דרום אפריקה, כך שאולי אינך מודע באופן כה מכאיב כמוני לכישלוננו בתחום הזה, אולם זו עובדה.
הסיבה העיקרית היא: מעולם לא היה לנו אדם שהקדיש את עצמו באופן מוחלט לתפקיד הזה. אינני יודע כמה זמן נזכה לשהייתך במחיצתנו בתפקיד זה: אולם בעודך עוסק בו, בשם אלוהים אל תיטול על עצמך שום מעמסה נוספת, ותהיה קשורה לעניין ככל שתהיה ותהיה 'קלה' ככל שתהיה. עיתון כן - אם ניתן; אבל פרט לזה שום דבר אחר.
להלן מספר הצעות קונקרטיות: ייתכן שהן מוטעות, אבל לכל הפחות הן תוצאה של חשיבה במשך עשורים, והייתי מנסה להוציאן אל הפועל לו יכולתי להתרכז בכל דבר.
1. טיפוח קשרים עם עורכי עיתונים. קבע לך כלל: לשלוח תזכירים פרטיים לעורכים, לא לפרסום אלא לצורך הבהרה אישית. לעולם לא בסטנסיל; עליהם להיות קצרים, אבל שכל אחד יקבל עותק אישי מודפס במכונת כתיבה. הכנס את שמו של עיתונו בעמוד שלוש ובעמוד חמש ('דבר זה צוין בדיילי טלגרף/1 מ21 בדצמבר, אבל לא היה לגמרי נכון'). אחרי שתסגל לעצמך נוהג זה במשך שישה חודשים, הרבה דלתות תיפתחנה לפניך, והרבה 'אוזניים' תהיינה קשובות לך.
2. אל תגביל בהכרח את התזכירים הללו רק לעניינים ציוניים. 'מן החלון הציוני ניתן לצפות אל גזרות אחרות של האופק'. במילים אחרות: אם לא יהיה לך עיתון, השתמש באמצעי זה כאילו הוא הירחון שלך. אם יהיה לך עיתון, בכל זאת עשה זאת.
3. הענק טיפול זה למספר נבחר (מועט) של חברי פרלמנט. כאן תוכל להשתמש באותו החומר כשהוא מודפס בסטנסיל (חברי הפרלמנט זקוקים למידע ומשום כך אינם יכולים להיות כה קפדניים, ואילו העורכים אינם זקוקים למידע ויכולים להיות קפדניים). בקיצור: תיצור צבא של שבעה עורכים ועשרים חברי פרלמנט, שעבורם נייר המכתבים שלך יבטיח ממבט ראשון/2 דבר מה רצוי שצופן בחוּבּו
מידע.
4. פרוץ דרך אל הג'ואיש כרוניקל/3
ואל די צייט./4 למעשה, מעולם לא ניסינו זאת. הנוהג האנגלי לפרסם (מדי פעם) מכתבים אל העורך הוא נוהג טוב. האם אתה מודע לכך שמעולם לא ניסינו להביא בפני הקורא היהודי
באנגליה את הגילויים המפתיעים שלנו: ועידת שולחן עגול,/5 בוררות לאומית,/6 דבר היותנו הילדים החורגים של קרן היסוד וקק"ל7 וכו' וכו'? וכי מעולם לא סיפרנו להם על התקדמותנו בדרום אפריקה, ועל עלייה ב' מנקודת המבט שלנו?
5. במשך שנים אני מנסה ללקט ולפרסם מסמכים רביזיוניסטיים. בטוחני שיימצא בקלות מוציא לאור, אם תאסוף אותם, תערוך אותם ותגיש לו כתב יד מסודר ועב כרס. קיבצתי אותם מספר פעמים. בנארי או אברהמס יהיו מסוגלים למצוא אותם. לפני כשנה קיבצתי אותם בפעם האחרונה בעבור ארנסט דייוויס./8 עכשיו הכרך צריך לכלול בערך את המסמכים דלהלן:
א) כל התזכירים שלנו לוועדת המנדטים.
ב) שאלת הלגיון: לפחות שני תזכירים  אחד מסביבות 1927 והשני - תזכירו החדש של אברהמס.
ג) פרשת סטאבסקי: מתוך הגיליון של יוני 1934 של השבועון הלונדוני של קַסטל9 (שכחתי את שמו).
ד) ציונות מדינית/10 (לונדון, 1935).
ה) עדותי בפני ועדת החקירה המלכותית./11

ו) עדותו של אקצין בפני ועדת וודהד./12
ז) עדותי בפני ועדת שאו ב1929 או ב193013/.
ח) מכתבי לווייצמן מ191914/ (בקש מלנדמן/15 את המקור).
י) תזכירו של אקצין בעניין הערבים./16
י"א) תזכירים בעניין החלוקה וכו' וכו'./17 מן הסתם אתה זוכר (גם אברהמס) הרבה תזכירים, מאמרים, מסמכים
וכו', ואם יצורפו יחד הם יוכלו להציג בצורה נכונה במה אנו דוגלים.
מהחומר שלי, אני יכול להציע שני פריטים נוספים:
א) 'ציונות',/18 חוברת שראתה אור בלונדון בשנת 1921. היא עשויה להימצא בידי לנדמן, ואם לא - היא חייבת להימצא באוסף של יעקבי. הייתי בשעתו חבר ההנהלה הציונית, אבל זה היה גילוי דעת של הציונות המדינית.
ב) הדין וחשבון המדיני שהוגש לקונגרס הציוני ה12 (נכתב על ידי)./19
כמובן שחומר רב ניתן למצוא בג'ואיש הראלד./20 לא יהיה קשה לסווג את קטעי העיתונות כמסמכים.
אני אכן סבור שפרסום מסוג זה יביא תועלת, בתנאי שהכרך יהיה עב כרס.
כמובן שחייבים לכלול בו גם את 'תכנית העשור' של קלינגר/21 ואת כתב היד שלו 'תכנית החירום לארץ ישראל'./22
6. עבודה שוטפת: אם לא יהיה לנו עיתון משלנו, פירוש הדבר זרם בלתי פוסק של מכתבים לעורכים (בשעת פנייתך אליהם לעולם אל תזכיר את התכתבותך עם עורכים על פי סעיף 1). האידֵאל הוא: לא להותיר שום מתקפה רלבנטית ללא ניסיון תגובה. יש לגוון את החתימות. לתשומת לבך, חתימות
הנושאות שם עברי הן הטובות ביותר: כהן, אברהמס, אייזקס, ישראלס. אני סבור כי לאחר שנרכוש מעט ניסיון, נוכל ליצור כתריסר דפוסי נוסחאות (משום שנושאי ההתקפות תמיד חוזרים על עצמם), שניתן יהיה להשתמש בהן בשינויים קלים כדי להקל את המלאכה.
7) כמובן שהמחלוקת בנוגע לארץ ישראל בתקופת המלחמה (אף על פי שזו לא תישאר רדומה כפי שהייתה בחצי השנה הראשונה) תהיה שונה מאשר בעת שלום. ימים יגידו. לפי שעה, קווי הטיעון העיקריים שאני יכול לצפות מראש הם בערך אלה:

א) אנחנו דורשים שיתייחסו לארץ ישראל כאל המקום הזמין הטוב ביותר לריכוזם של פליטים, ללא כל קשר אם יישארו בה לאחר המלחמה.
ב) שוויון זכויות/23
בגרמניה או במזרח אירופה איננו פתרון משום שזו תהיה אשליה, אלא אם כן זה ילוּוֶה ביציאה המונית/24 (רק הֱיֵה תמיד זהיר מלהתרפס בפני עקרון שוויון הזכויות).
ג) יציאת יהודים אפשרית אך ורק למדינה יהודית.
ד) יחסנו לטריטוריות אחרות:
א. אם לצורך פיזור – ניאבק נגד תכניות כאלה.
ב. אם לצורך ריכוז – נקדם בברכה בדיקה של כל תכנית כזאת, אם כי איננו מאמינים ביעילותה, אלא אם כן...
ג. חובה לתת עדיפות ראשונה לארץ ישראל ולתכנית נורדאו.
ה) הערבים:
א. יש מספיק מקום לרוב שלנו וגם לכל ערביי ארץ ישראל, לרבות בניהם ובני בניהם./25
ב. זו איננה טרגדיה בשבילם להיות מיעוט במדינה יהודית.
ג. אבל, אם הם מעדיפים להגר – גם זו איננה טרגדיה. מיליוני עמים אחרים יצטרכו להגר בעקבות מלחמה זו.
ד. במלחמה זו אין צורך לגמול ליהודים על אהדתם, מפני שאין להם ברירה.
(הֱיֵה זהיר: לעולם אל תטיל ספק בעובדה הבלתי מוטלת בספק, שכדי להביא למפלת ההיטלריזם, אנחנו מוכנים לשתף פעולה עם מלאך המוות/26).
בעל ברית, נאמן ככל שיהיה, שאין לו מה להרוויח זולת נקמה הוא בעל ברית פגום. אם לא 'נשלם' את חלקנו, פירוש הדבר החלשת גִזְרה זו של החזית המשותפת. משום כך עלינו להיכנס לפעולה למען האינטרסים של החזית המשותפת.

[ו' ז'בוטינסקי]
1 The Daily Telegraph – יומון בריטי נפוץ שנוסד בשנת 1855. יוצא לאור בלונדון.
2 במקור בלטינית: prima facie
3 The Jewish Chronicle – שבועון יהודי היוצא לאור בלונדון מאז 1841. העיתון היה נפוץ בקרב יהודי אנגליה.
4 די צייט – יומון ביידיש שיצא לאור בלונדון בשנים 1913^1950. היה נפוץ בקרב דוברי יידיש
בלונדון.
5 השיבה של ברית הצה"ר להסתדרות הציונית הישנה הותנתה על ידי ז'בוטינסקי בכינוס ועידת שולחן עגול בהשתתפות כל המפלגות הציוניות, כדי להגיע להסכמה בשאלות היסוד של התנועה הציונית, בדרכה המדינית ובהרכב הנהלתה. ההנהלה הציונית שנשלטה על ידי מפלגות השמאל התנגדה לדרישה זו (ראו כרך י"ג, איגרת 132, הערה 12).
6 ז'בוטינסקי קבע כי בתקופת הבניין של המפעל הציוני בארץ ישראל יש להקים ביאת כוח משותפת של היישוב היצרני, שתבחר במוסד העליון לבוררות הלאומית בסכסוכי העבודה בצורת בית דין גבוה. על מוסד זה להבטיח מצד אחד את האינטרסים הצודקים של הפועלים, ומצד שני גם את האינטרסים הצודקים של בעלי המפעלים. מוסד הבוררות הלאומית אמור למנוע שביתות, השבתות והחרמות של הפועל העברי (ראו כרך ט, איגרת 117).
7 ראו לעיל, איגרת 19, הערה 1.
8 ארנסט דייוויס – Ernst Davis היה בשעתו כתב של היומון הגרמני ברלינר טאגבלאט
(Berliner Tageblatt). הוא היה חבר ברית הצה"ר. בשעתו ניסה להידבר עם ערביי ארץ ישראל, אולם הגיע למסקנה שאין לכך סיכוי (ראו כרך ה, איגרת 335).

9 בגיליון 15 ביוני 1934 של השבועוןWorld Jewry
בעריכתו של יוסף קסטל פורסמו סקירות קצרות על גזר דין המוות לסטאבסקי שפסק בית המשפט ב8 ביוני 1934. בין התגובות לגזר הדין פורסמו תגובת הרב קוק, תגובת ז'בוטינסקי וברית הצה"ר בארץ ישראל.
10 החוברת State Zionism אשר סוקרת את עקרונות ברית הצה"ר ובית"ר חוברה על ידי ז'בוטינסקי.
11 על עדותו של ז'בוטינסקי בפני הוועדה המלכותית בלונדון ב11 בפברואר 1937, ראו כרך י"ב, איגרת 13, הערות 9, 10.
12 Evidence submitted to the Palestine Commission, Jerusalem, June 20th 1938 by Benjamin Akzin On behalf of the New Zionist Organisation
13 ז'בוטינסקי העיד בפני ועדת שאו בלונדון ב24 בינואר 1930 (ראו כרך ז, איגרת 1).
14 במכתבו מ22 בינואר 1919 אל חיים וייצמן התריע ז'בוטינסקי על השחצנות הגוברת והולכת של הערבים, על ההסתה של מנהיגיהם נגד היישוב היהודי בארץ ישראל מצד אחד, ועל התנהגותם של השלטונות הבריטיים בארץ ישראל המרמזת לערבים כי אין בדעתם להגשים את הצהרת בלפור. ז'בוטינסקי תבע מווייצמן לדרוש ממשרד החוץ הבריטי לתאם עם ההנהלה הציונית את מינויים של אנשי הממשל
הבריטים בארץ ישראל (ראו כרך ג, איגרת 21).
15 עורך הדין שמואל
לנדמן (כרך ג, איגרת 201, הערה 1) היה היועץ המשפטי של הצ"ח.
16 הכוונה כנראה לתזכיר 'Zionism and the Arab Problem' משישה ביוני 1937 שהוגש לוועדת המנדטים בשם ההסתדרות הציונית החדשה. התזכיר מותח ביקורת על מדיניות הממשל הבריטי המנדטורי בארץ, שמתכחש להצהרת בלפור בדבר בניינו של הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל. הוא ציין כי מדיניות אנטי_ציונית זו משפיעה על התנגדות הערבים לבית היהודי הלאומי בארץ ישראל.
17 ז'בוטינסקי הכין שני תזכירים בעניין תכנית החלוקה של ועדת פיל: ב16 ביולי 1937 הוא הגיש תזכיר לווינסטון צ'רצ'יל (כרך י"ב, איגרת 122); ולקראת סוף יולי הוא ניסח תזכיר מפורט מאוד לוועדת המנדטים (ראו כרך י"ב, נספח לאיגרת 132).
18 Zionism, a Reply to Recent Criticism, London 1921
19
Berichte der Executive der Zionistischen Organisation an den XII. Zionisten-Kongress – Politischer Bericht
20 The Jewish Herald - ביטאון הצ"ח בדרום אפריקה.
21 ד"ר שמואל קלינגר הכין תכנית מפורטת ליישום 'תכנית העשור', דהיינו יישובם של מיליון וחצי יהודים בארץ ישראל בתקופה של עשר שנים, על פי החלטת קונגרס הייסוד של הצ"ח בספטמבר 1935 (ראו כרך י, איגרת 228). לנוכח מצוקתם של יהודי מזרח אירופה החליטה מועצת ברית הצה"ר להמיר את 'תכנית העשור' ב'תכנית נורדאו' החדשה, שמשמעה העלאת מיליון יהודים בשנה (ראו כרך י"ג, איגרת 166).
22 על סמך תכנית החירום שהכין ד"ר קלינגר
שלח ז'בוטינסקי ב22 בנובמבר 1938 מכתב אל צירי הפרלמנט הבריטי שכותרתו: 'תכנית חירום לארץ ישראל' שבו דרש, 'להנחית מיד מיליון יהודים בארץ ישראל בפרק זמן מינימלי...' (ראו כרך י"ג, איגרת 210).
23 במקור בגרמנית: Gleichberechtigung
24 במקור: Exodus
25 במקור ביידיש בכתב לטיני: mit Kinder un Kinds-Kinder
26 במקור בעברית בכתב לטיני.