21 אל נוויל צ'מברליין,/1 לונדון
לונדון, 23 בינואר 1940 אנגלית
לונדון, 23 בינואר 1940
אדון נכבד,
אני פונה אליך בבקשה להציל את 2,000 הפליטים התקועים בסירות קטנות בדנובה הקפואה./2
סבלם לא יתואר, ועתה כאשר צפויה תזוזה גרמנית לתוך ארצות הבלקן,
לא תהיה להם אפילו אפשרות להימלט.
כל העילות לסבלם מתגמדות לעומת הסיבה העיקרית: בעלי ספינות הקיטור מאוימים שספינותיהם יוחרמו והקברניטים ואנשי צוות ייכלאו בבתי סוהר, אם ייתפסו ליד החוף הארץ_ישראלי.
זה יהיה אכזרי וחסר תועלת להתווכח עתה אם 'צדקו' הפליטים הללו או 'טעו' בניסיונם להימלט מן הגיהינום. הם ניסו להימלט לכיוון היחיד שהם (אתה, או כל אחד אחר) יכלו להעלות על הדעת. היום חייבים להציל אותם. מכיוון שרומניה לא תתיר להם לרדת לחוף, הדרך היחידה להצילם מאסון מחריד הממשמש ובא היא להסיר – לפחות בעבורם – את איסור הכניסה לארץ ישראל.
לנוכח סבל כזה אין מקום להעלות שום נימוק של 'מדיניות', בשעה שרק לנימוק האנושי הזכות להישמע.

שלך בנאמנות,

ו' ז'בוטינסקי

1 נוויל צ'מברליין (1896^1940) ראש ממשלת בריטניה (מ28 במאי 1937 עד 10 במאי 1940), האדריכל הראשי של הסכם מינכן, אשר דחה את הצעת ז'בוטינסקי להקמת צבא יהודי שיילחם נגד גרמניה הנאצית. תמך בעקשנות במדיניות הספר הלבן משנת 1939.
2 מכתב בנוסח זהה נשלח אל האישים הבאים: קלמנט אטלי, וינסטון צ'רצ'יל, ארצ'יבאלד סינקלר, לורד הליפאקס
ומלקולם מקדונלד.