267 אל פעילי הצ"ח, הצה"ר ובית"ר
לונדון, 2 בנובמבר 1939 אנגלית
לונדון, 2 בנובמבר 1939
חברים יקרים,
ההסבר המוסמך שלהלן מועבר בסודיות. אין לתת לו פומבי בכל צורה שהיא, אולם הוא אמור להיות הבסיס ליחסכם הרשמי לניסוי ה'התקרבות' בארץ ישראל.

י' בנארי

המזכיר הכללי
¬¬¬ הרביזיוניסטים בארץ ישראל הסכימו לשוב לוועד הלאומי בראשותו של מר רוטנברג כנשיא. ההנהלה תמנה 18 חברים (קצת מסורבל מדי ל'הנהלה'...) שתורכב משישה שמאלנים, שני רביזיוניסטים, שני ספרדים וחבר אחד מכל הקבוצות האחרות כגון מזרחי, ציונים כלליים א' וב'/1 וכו'. הרכב זה הוא אבסורדי ואופייני כאחד. אבסורדי משום שאיש אינו מאמין באמת שהרביזיוניסטים מהווים רק תשיעית מן היישוב (באספת הנבחרים הנוכחית הם מהווים חמישית).
הליכה בלתי צפויה זו לקראת 'שלום' תביך את חוגי הצ"ח בגולה. חלקם יחשבו שזו טעות ויתהו אם נעשתה בהסכמת הנשיאות. מנגד, אחרים יקדמוה בברכה ויראו בה תסמין של 'פייסנות' ויתחילו לתכנן הסכמים דומים במקומות אחרים, אפילו במרכזי שתי התנועות הציוניות./2 על כן ראינו לנכון למסור לכל סניפינו – במידה שניתן להגיע אליהם באמצעות הדואר – הסבר מוסמך.
ימים מספר לאחר פרוץ מעשי האיבה הרשמיים קיימה הנשיאות בלונדון ישיבה מיוחדת כדי להתאים את מבנה הצ"ח לתנאי מלחמה. התנאים הללו מתאפיינים בראש ובראשונה בחוסר אפשרות לקיים מגע מהיר ומלא עם סניפים רחוקים, בשל הפגיעה בקשרי הטלפון, בדואר האוויר, בשירותי הנסיעה ובשירותי האשרות, שלא לדבר על הצנזורה. פירוש הדבר שבנסיבות כאלה הנהגה ריכוזית תהיה בבחינת יומרה נטולת בסיס ואשליה, זה לא דבר מציאותי. אם ירצו סניפיה הרחוקים של התנועה להמשיך בפעילות, יהא עליהם לפעול על פי רוב מכוח סמכותם; חרף כל רצונם לציית להוראות הנשיאות, הם אפילו לא יוכלו להיוועץ בה, בעיקר כשתידרשנה החלטות דחופות – דהיינו בעניינים חשובים במיוחד. בהביאה כל זאת בחשבון, הודיעה הנשיאות לסניפיה המרוחקים – ובראשם להצ"ח בארץ_ישראל, כי מעתה ואילך ועד להודעה חדשה מוענקת להם אוטונומיה רחבה בעניינים מקומיים, אפילו בנושאים בעלי אופי פוליטי – כמובן בכפוף לזכותה של הנשיאות להטיל וטו על כל החלטה מקומית אפילו רטרואקטיבית./3
אולם אין זה הכול. באותו מכתב, נתַנו לארגון שלנו בארץ ישראל הרשאה מפורשת לשקול מחדש (אם יראו לנכון) את עמדתם
כלפי הוועד הלאומי. היישוב עלול למצוא את עצמו בכל רגע במצב של מבצר הנתון במצור, לכן שאלת שביתת נשק אזרחית וחזית מאוחדת בארץ ישראל דוחקת עתה, ללא כל ספק, יותר מאשר בעת שלום. עם זאת, מלונדון איננו יכולים לומר אם קיימת אפשרות להסכם, וההחלטה חייבת להישאר בידי חברי ההנהלה המקומית: אם הם יגיעו למסקנה שהתקרבות בין הצדדים אפשרית ורצויה, לא נגלה כל התנגדות. יתר על כן, במקרה זה אפילו נייעץ להם שלא להתעקש על השפעה מכרעת. באותו מכתב הדגשנו במיוחד, כי לשאלת 'ההשפעה על מדיניות היישוב' אין כרגע חשיבות מעשית. ארץ ישראל איננה חזית מלחמה, ולפי שעה הסכנה לכך אינה מידית. כל עוד זה המצב, אין מקום ל'מדיניות כוללת' בארץ זו. כבר אין שום ערך מעשי למחלוקת בעניין ההבלגה. בקיצור – אין כלל מקום למחוות גדולות, אין זה משנה כלל אם מוצאת חן בעינינו המחווה הקרירה של זולתנו. מבחינה מדינית אנו נכנסים בארץ ישראל למה שמכונה עונה מתה, ועונה מתה היא תמיד הזמן לניסויי שלום. ניסויים: אם הם ייכשלו ההפסד לא יהיה גדול, אבל אם הם עשויים להצליח, כמובן שזה הזמן המתאים ביותר לנסות.
איננו מכחישים שכדאי לנסות. במשך שנים שמענו שהיישוב 'למד לקח מר', איבד את אמונו בהנהגה הנוכחית ומייחל לשינוי רדיקלי. הרביזיוניזם 'פופולרי ביותר, אפילו בקרב אלה השונאים את כל הרביזיוניסטים' וכו'. דיווחים מסוג זה הגיעו אלינו מחוגים רחבים שונים, לרבות מהשמאל. אפשר שהם מוטעים, אפשר שהם חלקית מוטעים וחלקית נכונים, ואפשר שהם נכונים לחלוטין. אחת הדרכים הטובות ביותר לאמת דברים אלה היא לתת ליישוב הזדמנות של ממש לשתף אתנו פעולה. כמובן ששיתוף פעולה משמעותו ידיים קשורות: כל עוד מכירים בשותפים לא ניתן לפעול באופן עצמאי. לפיכך, כל עוד עמדו על הפרק שאלות מעשיות ביחס למדיניות הכוללת, שבהן לא ניתן היה להגיע לפשרה, לא היה נכון להיכנס לשותפות עם אנשים שהשקפתם הפוליטית כה שונה משלנו. אולם כרגע, היום (ואפשר שמחר לא) כל גו ני_הגוונים של המדיניות הכוללת איבדו את ערכם המעשי בפינה מסוימת זו של העולם היהודי הנקראת ארץ ישראל.
למרות זאת יש לנקוט כמה אמצעי זהירות הכרחיים. עתה יכולה הנשיאות לציין במידה מסוימת של סיפוק, שזה מכבר צפינו מראש בצורך לנקוט אמצעי זהירות כאלה. חודשים רבים לפני המלחמה החלטנו להקים מחדש באופן רשמי את 'הנהלת ברית הצה"ר העולמית' כגוף נבדל
(באופן רשמי) מנשיאות הצ"ח. תחום הפעולה המיוחד השמור להנהלת הצה"ר אמור היה להיות בדיוק כדלהלן: 'יחסים עם גופים יהודיים אחרים'. ההנהלות המקומיות של הצ"ח במדינות שונות קיבלו הנחיה שעליהם לזכור, כי כל משא ומתן עם גופים יהודיים שמחוץ לצ"ח חייב להתנהל בשם הצה"ר. להבחנה זו חשיבות רבה מבחינה עקרונית, אבל יש לה גם צד מעשי. בתוך הצ"ח קיימים גופים שנוצרו לאחר 1935, והם כפופים רק להנהגת הצ"ח ולא להצה"ר. זו הגבלה הכרחית מאוד ומעשית.
בשום אופן אין לפרש את כל ההסברים הללו כניסיון להמעיט מערכו של הניסוי בארץ ישראל. להפך, עכשיו כאשר עמיתינו שם סברו שמן הראוי לנסות, אנו מקווים שהם יעשו את מירב המאמצים ויתאזרו באורך רוח כדי להפוך זאת להצלחה. מר רוטנברג, הנשיא החדש של הוועד הלאומי, הכריז בכל עת על נאמנותו לעיקרון של 'שוויון זכויות לכל היהודים', ואין להכחיש שבמספר מקרים עמד איתן מול האופוזיציה של השמאל כדי לאכוף את העיקרון הזה במידה מסוימת; ידידינו יאפשרו לו עתה לאכוף את העיקרון הזה ביתר שאת. הם יצטרכו להתאזר בסבלנות אין קץ ובאורך רוח, ומדי פעם לשאת אי_צדק ועלבון, כל עוד הם יישארו משוכנעים שאלו הם רק אבני נגף קלות בדרך המוליכה לאחדות אמתית על בסיס של ציונות מדינית אמתית.
כמובן שייווצר מצב שונה, אם ועד המורשים בארץ ישראל (או הנשיאות) יגיעו ברגע כלשהו למסקנה שהניסוי גורם נזק לציונות המדינית.
אחד ה'מבחנים' לבדיקה אם הניסוי ראוי הוא שאלת 'השוויון הכלכלי'. כפי שידוע לכם פרסמנו ברבים, מיד לאחר פרוץ מעשי האיבה, את העיקרון הבא: כל הכספים שייאספו במהלך המשבר על ידי העם היהודי למען היישוב, חייבים להתחלק בין כל הארגונים היהודיים בארץ ישראל, באופן יחסי למספר האנשים הזקוקים לתמיכה בכל אחד מהם. כלל זה יחול על כל קרנות הסוכנות, על חלוקת הקרקעות ועל הסובסידיות להתיישבות, וכמובן על מתן הזדמנויות לתעסוקה. נקודה שהודגשה במיוחד (משום שבהקשר זה ייעשו ניסיונות להוליך שולל את הציבור באמצעות תעלול רגיל) היא העיקרון שכל הכספים הללו יחולקו בין הארגונים השונים, ולא בין פונים יחידים; ולא תהיה שום אפליה בין גופים המסונפים להסתדרות הציונית החדשה לאלו אשר מסונפים להסתדרות הציונית הישנה. אנחנו הוספנו, שאם נתבקש בתמורה לעזור בגיוס הכספים הללו, נהיה בהחלט מוכנים מבחינה עקרונית לקבל הצעה כזאת, ולדון בפרטיה ברוח
ידידותית.
בשעת כתיבת חוזר זה עדיין איננו יודעים מה תהיה התוצאה של דרישה זו. הגוף המוסמך להציג זאת (הן לוועד הלאומי הן לסוכנות היהודית) הוא כמובן ועד המורשים (הפועל כנציגות של הצה"ר בארץ ישראל), ועל פי תנאי האוטונומיה החדשים, ועד המורשים יצטרך לשנות את הדרישה ולהתאים אותה בהתחשב במצב בארץ ישראל. אנו בתור הנשיאות שבמרכז, מבקשים רק להסב את תשומת לבה של התנועה לצעד החדש הזה, ולהזהיר הן מפני המעטת ערכו של ההסכם הן מפני הפרזה בחשיבותו.
מצד אחד, אפילו אופטימיסטים חייבים להבין שגם אם תיענה תביעה זו בחיוב, היא תוכל להתבצע רק באופן חלקי: השמאל וכל הנהנים האחרים מ'תקציבים'/4 של הסוכנות היהודית יצטרכו להמשיך להתקיים בכל הארצות שבהן הדבר יהיה אפשרי. מצד שני, לנו אין כוונה, ולו הקטנה ביותר, לחסל את קרן 'תל_חי' שלנו או כל גוף פיננסי אחר של הצ"ח או של גופים המסונפים אליו. גם אם בדרך נס תימצא תמיכה מלאה למוסדותינו הכספיים והחינוכיים בארץ ישראל ממקורות אחרים (דבר שכמובן אינו אפשרי), יהיה עלינו לדאוג לתקציבים המיועדים למימון פעילותנו המדינית והאימון הגופני שלנו. במילים אחרות, בין אם התביעה ל'שוויון' תתקבל או תתקבל חלקית, ובין אם היא תידחה, לא יחול שינוי יסודי. אולם יהיו מספר הבדלים, ואת הדבר הזה יש להבהיר מיד לכל הענפים שלנו, משום שחלקם יצטרכו לארגן את המגביות שלנו בכל אחת מארצותיהם ומעריהם.
המגביות הפיננסיות של הצ"ח נאלצו תמיד להיאבק במכשול רציני: מכיוון שקרן היסוד וקק"ל/5 הן קרנות ותיקות וקרן 'תל_חי' היא חדשה, האיש ברחוב חושד בנו שאנו פוגעים ב'אחדות', ויהיה עלינו לספק לו הוכחה משביעת רצון שהקרנות/4 'הוותיקות' מסרבות לתמוך במוסדותינו. לשכנע יהודי ממוצע, אשר מאמין בכנות באשליית ה'אחדות',/4
שהמציאות העגומה רחוקה מהרמוניה, היה מאז ומתמיד עניין מסובך. עתה, בתנאי מלחמה, כאשר העיקרון של 'החזית המאוחדת' נעשה ראשון במעלה בקרב כל האומות האחרות יהיה קשה אף יותר; לכן היהודי ברחוב מצפה באופן אינסטינקטיבי שגם עמו ישכח מכל המחלוקות ויאות לעבוד בצוותא. הפעם הוא פשוט יסרב להאמין, כי הכספים הנאספים 'למען ארץ ישראל' או 'למען העלייה' מיועדים עדיין רק לחלק מתושבי ארץ ישראל והעולים, בשעה שהחלק האחר – 'הילדים החורגים' – עודנו נאלץ להיאבק כשהוא על סף דלות גמורה. 'האם זה אפשרי?' הוא ישאל. 'האם
באמת הצגתם דרישה לשוויון, והאם היא באמת נדחתה? או נדחתה חלקית?'


לפיכך חייבת להיות בידנו הוכחה חותכת ומתועדת כדי להוכיח כי: א) הדרישה אכן הוגשה; ב) או שהיא אכן נדחתה, בין אם
נדחתה לחלוטין (זה מחייב אותנו לארגן מגביות בהיקף מלא בהתאם לצרכינו התקציביים), או שנדחתה באופן חלקי (במקרה זה אנו חייבים לאסוף את ההפרש). דחייה חלקית, דהיינו הסכמה חלקית, מחייבת סוג של מודוס ויוונדי בין מגביות מקבילות, כדי שלא תתקופנה אחת את רעותה. דחייה מוחלטת משמעה מלחמה חזיתית נגד המגביות של הסוכנות – אלא שהפעם, בשל מנטליות המלחמה של האיש ברחוב ורצונו 'לעזור לכולם', דעת הקהל תיטה להזדהות אתנו.
שתי משלחות מטעם הצ"ח עומדות לצאת לארצות הברית ולדרום אפריקה על פי הסדר הבא: לשתיהן מטרות מדיניות חשובות, במיוחד לזו האמריקאית, אולם שליחותן היא גם בענייני כספים. עוד טרם הן תגענה אל יעדיהן ויודיעו על המטרה הקונקרטית של מסען, תצטרך התנועה לדעת אם שורר שלום, או קיימת פשרה או שמא נמשך המאבק./6 יהא אשר יהא, אנו בטוחים שהתנועה תטפל במצב במלוא המרץ.
דרך אגב – גם אם המגביות בארצות הברית ובדרום אפריקה ייאלצו לשאת אופי 'מלחמתי', אין פירוש הדבר בהכרח התמוטטות הוועד הלאומי החדש בארץ ישראל. ארץ ישראל מחד גיסא, ואמריקה ודרום אפריקה מאידך גיסא, מייצגים תנאים כה שונים, שלא ניתן לצפות שתהיה ביניהם השפעה הדדית על פי כללים הגיוניים קפדניים: שני המחנות יכולים להילחם ראש בראש בחוץ לארץ, תוך שיתוף
פעולה, פחות או יותר שָלֵו, בארץ הקודש. או להיפך./7
עם זאת, הניסוי בארץ ישראל מוגבל לארץ ישראל בלבד. אין לראות בו דוגמה לחיקוי במקומות אחרים, ואף לא התחלה של שינוי כללי ביחסים בין שתי ההסתדרויות הציוניות. התנאים בארץ ישראל הם תנאים המתאימים לארץ ישראל, ולא לארצות אחרות; ויש הבדל גדול בין הוועד הלאומי לבין ההסתדרות הציונית הישנה של הסוכנות היהודית. אשר לזו האחרונה, איננו רואים כל סיכוי להתקרבות ואיננו מתכוונים לנקוט צעדים כלשהם בכיוון זה.

ז' ז'בוטינסקי






נשיא ההסתדרות הציונית החדשה
1 בשנת 1931 התפצל האיגוד העולמי של הציונים הכלליים לשתי קבוצות: קבוצה א' תמכה בחיים וייצמן, בעוד קבוצה ב' מתחה ביקורת על מדיניותו כלפי בריטניה.
2 דהיינו בלונדון.
3 ראו לעיל, איגרת 245.
4 במקור בעברית בכתב
לטיני.
5 וקרן קיימת לישראל.
6 דהיינו אם קיימת הסכמה לחלוקה שוויונית של התקציבים הציבוריים או שהסירוב נמשך.
7 במקור בלטינית: vice versa