239 אל מלקולם מקדונלד, לונדון
לונדון, 8 בספטמבר 1939 אנגלית
לונדון, 8 בספטמבר 1939
מר מקדונלד היקר,
הרשה לי לסכם בכתב בראשי פרקים את שתי הנקודות העיקריות שהעליתי במהלך הריאיון, שהואלת בטובך להעניק לי במשרד המושבות ב6 לחודש./1
1. מכיוון שישיבת מועצת חבר הלאומים נדחתה מבלי שנקבע מועד חדש,/2 ממשלת המנדט איננה יכולה לטעון עוד שיש לה זכות חוקית כלשהי לאכוף את מדיניות 'הספר הלבן', אפילו לא כמהלך זמני.
ועדת המנדטים המתמדת הכירה פה אחד בעובדה, שמדיניות זו אינה עולה בקנה אחד עם הפרשנות למנדט על ארץ ישראל, שמועצת חבר הלאומים אימצה עד כה. אני מדגיש את הביטוי 'פה אחד', משום שאפילו השלושה שהיו במיעוט סברו שבמושב הקרוב עשויה אולי המועצה לא להתנגד לשנוי עמדתה הקודמת, וכי היא תאמץ את הפרשנות של הספר הלבן, גם אלה הסכימו שמשמעות הדבר שינוי. עתה ברור כי משנדחתה ישיבת המועצה, אין לממשלת המנדט סמכות כלשהי לעשות שינוי גורף כזה בפרשנות למנדט, בשעה שהמועצה היא היחידה אשר מוסמכת לפרש אותו (והממשלה הבריטית מכירה בכך).
נשאלת השאלה אם היה מקום למהלך כזה אפילו לתקופת מעבר קצרה, בשעה שישיבת המועצה עמדה להתכנס כמעט בכל רגע. אולם עתה, משנדחתה הישיבה בלא לקבוע מועד חדש, הארכת תקופת המעבר תהיה משגה גדול.
הדרך הנכונה היחידה היא לנהוג בספר הלבן כפי שמקובל בחוק האנגלי לגבי הצעת חוק שאושרה על ידי שרי הממשלה, אך טרם קיבלה את אישורו של המלך בפרלמנט; ובינתיים אין
ספק שהפרשנות הקודמת היא אשר מהווה את הבסיס למצב החוקי.
2. קרוב לוודאי שלמצב חוקי זה תהיה עד מהרה חשיבות אקטואלית עצומה: בעקבות הפלישה הגרמנית יהיה בקרוב בפולין זרם של פליטים יהודים שייעקרו. אמנם יש לקוות שפלישה זו תיעצר בתוך זמן קצר, אך אוכלוסייה יהודית גדולה מאוד כבר נפגעה בפועל.
כנראה שהשלטונות הפולניים יעשו מאמצים לטפל בפליטים היהודים הללו באותה רצינות שבה הם מטפלים בסובלים הלא_יהודים. אולם מסיבות שהן מורכבות מדי לפירוט, דברים אלה אינם תלויים רק בכוונותיה הטובות של הממשלה, בפרט במצב שבו יש בהכרח חוסר התאמה לאוכלוסייה הקתולית של עיר או מחוז שהגרמנים יפלשו לשם; חרף סלידתה מהפולשים יש לה לאוכלוסייה הקתולית פחות סיבות לחשוש מהם מאשר ליהודים, שייאלצו להימלט כמעט בהמוניהם.
כך שייווצר נטל רציני, שיחייב פעולה נמרצת לאו דווקא מצד הממשלה הפולנית – שאינה מסוגלת להציע מוצא – אלא מצד בעלות בריתה של פולין, שלהן יש מוצא.
כדאי להזכיר כאן שבשנת 1915 התרחש מצב מאוד דומה, אשר אילץ את הצאר לבטל בצו את כל ההגבלות נגד התיישבות יהודים במרכז רוסיה./3 גייסות גרמניים פלשו לפולין הרוסית ולמחוזות מערביים אחרים של הקיסרות, שהיו מיושבים במיליוני יהודים; יהודים אלה נמלטו מזרחה, ועוכבו על ידי המשטרה על גבול המחוזות ה'פנימיים' שהיו סגורים בפני היהודים מכוח החוק; די היה בצעקה שהתעוררה בדעת הקהל ההגונה ברוסיה, באנגליה ובאמריקה כדי לגרום לצאר ניקולאי לשנות את מדיניות האין_כניסה שלו ולפתוח לרווחה את התחום האסור. הוא עשה מעשה נבון: משום שאם היה מנסה לשמור את השערים נעולים, היה הדבר מביא בעקבותיו ניסיונות חדירה בלתי חוקיים למכביר, רצח המונים בידי המשטרה, רגשות אנטי_רוסיים בלונדון, בפאריס
ובניו יורק, והחלשה של קו החזית.
בשינויים המתחייבים,/4 סביר ביותר להניח שהמצב שיעמוד בפנינו במהלך השבועות הבאים יקבל מפנה דומה – אלא שבמקום מחוזותיה הפנימיים של רוסיה הישנה, הפעם ידובר באזור החוף של ארץ ישראל.
בתקופת מלחמה יתייחסו ברחבי העולם כולו ביתר חומרה מאשר בתקופת שלום, אל ניסיונות למנוע מפליטי המלחמה הללו לנחות בחופי ארץ ישראל, או להפליג באניות מנמלי הים השחור, או להגיע לנמלי ההפלגה הללו. בארץ ישראל עצמה עלולים ניסיונות מסוג זה להביא להתנגשויות שיזיקו להרמוניה שהיא כה חיונית בעת כזאת. שום
'מדיניות' אינה יכולה לשמש תירוץ למה שייחשב, בעיני יהודים ולא יהודים כאחד, פשע נגד הכנסת אורחים אלמנטרית בשעת מלחמה, ובעיקר כשמדובר בנתינים של בעלות ברית. ופחות מכל יכול תירוץ כזה להינתן בשם מדיניות, אשר כפי שציינו לעיל, אין לה תוקף חוקי נוכח הנסיבות.
לטובת המטרה המשותפת, אני מקווה בכל לבי שניסוח מחדש זה של הנימוקים, אותם כבר העליתי בפניך בעל פה, לא יהיה לשווא.

שלך בנאמנות,

ו' ז'בוטינסקי
1 בריאיון הממושך העלה ז'בוטינסקי שתי בקשות: א) מחווה של ממשלת בריטניה כלפי העולים המתדפקים על שערי ארץ ישראל, לנוכח ההתקפה הגרמנית על פולין; ב) השהיית הספר הלבן כל עוד מועצת חבר הלאומים לא אישרה אותו. ז'בוטינסקי גם הזהיר את שר המושבות, שאם שלטונות המנדט ימנעו כניסת העולים לארץ ישראל הם ישתמשו בכוח, כדי לפרוץ את הסגר. הוא גם הודיע כי ברית הצה"ר מתכוננת לפתוח בסדרת פעולות בארצות הברית למען התערבותה במלחמה. שר המושבות שיבח את יושרו של ז'בוטינסקי. והעלה על נס את אהדת היהודים למדינות הדמוקרטיות. אולם דחה בתוקף את שתי הבקשות של ז'בוטינסקי (מ"ז, כ20א/70; המקור בארכיון הלאומי הבריטי בלונדון: NA. CO. 733/401/75266).
2 במקור מלטינית: sine die; הדיון של מועצת חבר הלאומים בספר הלבן של מקדונלד נדחה בשל פרוץ המלחמה.
3 על פי צו של הצארית יקטרינה השנייה מ1791, נאסר על יהודי רוסיה (פרט לקבוצה קטנה של בעלי אישורים) להתגורר מחוץ ל'תחום המושב', דהיינו מחוץ לאזורים המזרחיים של אוקראינה, בֶּלארוּס, הארצות הבלטיות ופולין).
4 במקור בלטינית: Mutatis mutandis