208 אל נשיאות הצ"ח, לונדון
ואל לה בן, 4 באוגוסט 1939 אנגלית
ואל, 4 באוגוסט 1939
ידידיי,/1



1. מצורף בזה מברקו של א' ויינשל./2 אין לי שמץ של רצון לפגוש את 'ויינשטיין/3 ואת ניומן'./4
2. מצורף בזה מאמרו של קרליבך./5 הוא ידוע כשקרן, אבל העניין הזה דורש חקירה./6 לא היבט ה'אכזריות'- הבלתי נמנע בנסיבות הקיימות: אלא האשמה שאנשינו 'מכרו' לנוסעים לחם נדבות,/7 'שדדו' את כספם, השתלטו על חדר האוכל בעוד שהנוסעים אכלו על הסיפון וכו'.
לפיכך אני פועל לפתיחה מידית של חקירה בארץ ישראל. על ואשיץ /8 להיות אחראי לזה. תחום הסמכות: 'דין וחשבון מלא על התנהגות אנשי הצ"ח בעת המסע הזה'.
אנא הודיעו לי אם הנשיאות מסכימה לבצע זאת.
שלכם, ו' ז'
1 במקור בצרפתית: Mes amis
2 המברק לא נמצא, אולם על פי ההמשך מסתבר שד"ר ויינשל ביקש מז'בוטינסקי שייפגש
עם ברוך ויינשטיין ועם ד"ר עמנואל ניומן, שנמנו עם ראשי ארגון 'התקומה' (לעיל, איגרת 148, הערה 5).
3 ברוך ויינשטיין (לעיל, איגרת 43, הערה 4).
4 ד"ר עמנואל ניומן (ליטא 1893-ירושלים 1980); גדל וחונך בארצות הברית. ציוני מנעוריו. הוא נמנה עם הפעילים הבולטים בהסתדרות ציוני אמריקה. בשנת 1931 נבחר לחבר הוועד הפועל הציוני והסוכנות היהודית בירושלים. באותה שנה עלה לארץ ישראל. היה חבר הנהלת הסתדרות הציונים הכלליים והשתייך לאגף האקטיביסטי של המפלגה. ראו גם כרך ח, איגרת 43, הערה 9.
5 ד"ר עזריאל קרליבך - Carlebach
(לייפציג 1909-תל אביב 1956); עיתונאי ועורך. בשנת 1937 עלה לארץ ישראל. הוא שימש כתב היומונים היינט, הארץ והצופה. מ11 בדצמבר 1939 עד מחצית פברואר 1948 היה העורך הראשי של ידיעות אחרונות. מכאן ואילך עד מותו היה העורך הראשי של העיתון מעריב. במאמרו הסרקסטי 'איך האָב א גרוס פאר אייך ה' זשאבוטינסקי ' (היינט, 30 ביולי 1939), המכיל אי דיוקים וסילופים של נאום ז'בוטינסקי בווארשה מ5 במאי 1939, תקף קרליבך את ז'בוטינסקי, תיאר את סבלם של מעפילי הספינה 'אסתיר', והציג את הפרשה כדוגמה לכישלון מפעל ההעפלה של הצ"ח. ראו גם להלן, הערה 6, ואיגרת 209, הערה 13.
6 מדובר בספינת המעפילים 'אסתיר' שאורגנה על ידי פעילי בית"ר והצ"ח. הספינה
הפליגה מרומניה במארס 1939 כשעל סיפונה 724 מעפילים – 470 היו פליטים מדאנציג וכ240 חברי בית"ר והצ"ח מרומניה. הספינה
הרעועה הייתה צפופה מאוד ונוסעיה התנסו בתלאות רבות במשך ארבעה חדשים בגלל הידוק ההסגר הבריטי על חופי ארץ ישראל. יהודי דאנציג, שהיו בעלי משפחות וללא רקע ציוני, התקשו לעמוד בתלאות הדרך, ובשל כך פרצו מריבות בינם לבין מפקדי הספינה. רק בסוף יוני 1939 הגיעו המעפילים לחוף מבטחים.
7 במקור: Nedovoh-bread
8

ד"ר אפרים ואשיץ (לעיל, איגרת 9, הערה 1).