183 אל נשיאות הצ"ח, לונדון
ואל לה בן, 21 ביולי 1939 אנגלית
ואל, 21 ביולי 1939
ידידיי,/1
1. תודה על מכתביכם./2 לא כתבתי במשך יומיים בשל ביקורו של קדמי כהן./3 הוא נסע היום אחר הצהריים. אני כותב בחיפזון.
2. ביקורו לא היה חסר תועלת. על הכול אמסור לקלינגר לכשיבוא; /4 זה בקשר לנסיעתו המתוכננת לאנקרה./5 התייחסו_נא לידיעה זו כאל סוד.
3. אנא, בקשו ממר שוורצמן/6 לשלוח מברק כדלהלן: 'זכרו אחת ולעולמים שלא ייתכן הסכם מאחורֵי לגַבֵּכם. ז'בוטינסקי'./7 (או חתימה כלשהי שהוא יעדיף מבין חתימותיי).
4. כמובן שלא אקבל את ל–סקי/8 אם הוא ממשיך להתחמק מן הנשיאות.
5. האיגרת לחברי הפרלמנט לפני הדיון היא התקציר הטוב ביותר של תכנית נורדאו שקראתי מעודי./9 עדיין אינני יודע כיצד התנהל הדיון.
6. אין תועלת מעשית לשלוח את הפטיציות הללו לז'נווה;/10 עם זאת אני עדיין בעד שליחתן. במהלך החורף נהיה חייבים לפרסם בכרך מהודר 'מסמכים רביזיוניסטיים'.
דברים נוספים – מחר; הדואר עומד לצאת.

שלכם, ו' ז'
1 Mes amis
2 לפי התוכן של האיגרת הנוכחית התייחס ז'בוטינסקי לשלושה מכתבים: מ17, 18, ו19 ביולי 1939 (מ"ז, א27/3/1).
3 לעיל, איגרת 182.
4 אהרן קופלוביץ' הודיע, כי ד"ר שמואל קלינגר ייסע ב20 לחודש לווישי ומן הסתם יבוא לבקר את ז'בוטינסקי (מכתבו מ18 ביולי 1939; מ"ז, א27/3/1).
5 קדמי_כהן ביקש מן הסתם לתהות על קנקנו של נשיאה החדש של טורקיה ועל מדיניותו בענייני המזרח התיכון (ראו לעיל, איגרת 76). ראו גם להלן, איגרת 185.
6 מהלל קוק.
7 המברק, במקורו בעברית בכתב לטיני, נועד למפקדת האצ"ל בארץ ישראל. זו תגובה לטענת הלל קוק, כי התכנית של עלייה ב' ועלייה ג' אושרה על ידי נשיאות הצ"ח מבלי לקבל את חוות דעתם של נציגי האצ"ל (ראו לעיל, איגרת 134).
8 במכתבו מ19 ביולי הודיע א' קופלוביץ', כי חיים לובינסקי חזר אתמול מארצות הברית, אך טרם מצא לנכון להיכנס למשרד הצ"ח ולדווח. ההשערה היא שהוא מתכונן לעקוף את הנשיאות ולנסוע ישר לז'בוטינסקי (מ"ז, א27/3/1).
9 לקראת הדיון בפרלמנט ב20 ביולי בשאלת העלייה לארץ ישראל, שיזמה מפלגת הלייבור, הוגשה לחברי הפרלמנט איגרת מטעם נשיאות הצ"ח. המוטיב המרכזי באיגרת:
שיבת היהודים לארץ ישראל היא שאלת חיים ומוות, ועל כן הם מוכנים להסתכן כדי להינצל. חייבים להעלות בתוך חדשים אחדים
בין שבע מאות אלף עד מיליון יהודים. כמו כן הוצגה בקווים כלליים תכנית לקליטת העולים (Zionews, 27.7.1939).
10 בשל אכזבתו מעמדת ועדת המנדטים כלפי הספר הלבן (לעיל, איגרת 178, הערה 5), התעורר בלבו של ז'בוטינסקי ספק בתועלת שתצמח מהגשת הפטיציות נגד הספר הלבן למועצת חבר הלאומים.