178 אל מיכאל השכל, יוהנסבורג
ואל לה בּן, 15 ביולי 1939 אנגלית
ואל לה בן (צרפת), 15 ביולי 1939

ס ו ד י
מר השכל יקירי,
רב תודות על מכתביך. כרגיל, הם חושפים אינטואיציה מושלמת על אודות המצב כאן, דבר שמקל עליי מאוד להמשיך לדווח לך./1
בסוף יולי2 כונסה בווארשה 'ישיבה' מיוחדת במשרד החוץ הפולני, שנכחו בה ארבעה ראשי מחלקות המעורבים בתכנית ה'ציון_סיים'. התוצאה הייתה: הכול הביעו אהדה, אולם אין זו השעה המתאימה. כל עוד נמשך האקלים המדיני הנוכחי, הממשלה אינה יכולה להרשות הפגנות גדולות כלשהן (הם אסרו לקיים את הכינוס החמישי של פולנים המתגוררים מעבר לים, שנועד להתקיים באוגוסט הקרוב); והרי כל כוונתו של ה'ציון_סיים' היא לשמש הפגנה גדולה – תעמולה בהיקף רחב לפני הבחירות, לקבץ המונים סביב הקלפיות, ולהוות כינוס גדול מאוד בהשתתפות נציגים זרים רבים בווארשה. כל זה יהיה בלתי אפשרי עכשיו. הם הציעו לנו לדחות את המפגן עד חלוף הפורענות, אולי (אם לא תפרוץ מלחמה) זה יהיה בתחילת השנה הבאה./2א
כמובן שהיינו צריכים להבין את הרמז. לאמתו של דבר, יכולתי לענות להם, כי כאשר הגעתי לפולין בתחילת יוני עשיתי בדיקת עומק של השטח במקום המתאים, ואז התרשמתי שיוזמתנו ברגע זה לא תהיה בלתי רצויה, ובשל רושם זה החלטנו לרוץ במלוא הקיטור; אולם ויכוח לא היה מביא אותנו לשום מקום.
אינני יכול לומר שאנשינו מצטערים על הדחייה. המצב המוזר הזה של תַרדֵמת התודעה הציבורית, שלא אחת התייחסתי אליה, היא ללא ספק מכשול איום ליוזמה כלשהי, ועד כה היא לא גילתה נטייה להיעלם. היא שוררת בכל רחבי אירופה (אני מתכוון לחלקים שיש אליהם גישה), בקרב יהודים ובקרב לא יהודים כאחד. אתה רואה אנשים 'הבטוחים לחלוטין' שעומדת לפרוץ מלחמה שתהיה נוראה להחריד, ואף על פי כן אין זכר לא להתלהבות או לבהלה או אפילו לייאוש: בכל שיחה, בכל הפעולות ובכל הפרסומים וכדומה מורגש מעין פיהוק אוניברסלי. אישית אני מפרש זאת כמובן כהוכחה שאיש אינו מאמין במלחמה 'הממשמשת ובאה', כפי שאיש אינו מתייחס ברצינות לספר הלבן. ימים יגידו אם כל זה נובע מאינסטינקט בריא או מסטייה חולנית. אולם דבר זה מהווה מכשול ליוזמה בסדר גודל כמו 'פרלמנט להצלה לאומית'3
של יהודי מזרח אירופה'. יהיה הרבה יותר קל להשיק אותו כאשר הרדוּם יתעורר.
האדם היחיד שמצטער על הדחייה הוא החתום מטה. אני
צופה שלאחר הרגיעה הנוכחית עקב הדיבורים על מלחמה, תהיה בכל רחבי מזרח אירופה ומרכזה תחייה נמרצת של אנטישמיות_רחוב, שתיזון בעיקר מהקריסה הברורה של כל תכניות האוואקואציה, אותה מסמל הספר הלבן של מקדונלד. רציתי להכין, שעה אחת בטרם ייעורו הכלבים הישנים, הפגנה יהודית שתעלה בהיקפה על כל קודמותיה, אשר תדרוש מוצא להגירה המונית: לא כדי לשכנע או להחזיר למוטב את הפורעים, אלא כדי לספק לממשלות שהן ידידותיות בחלקן נימוק כלשהו, שבעזרתו תוכלנה לפעול נגד הנובחים. צר לי שהניסיון נכשל, וכי היוזמה לתת תוקף ל'ציונות הרוממה'/4 תצטרך לבוא מן המחנה האנטישמי.
מאידך גיסא, אין לי ספק שזה יקרה מהר מאוד ודי ביעילות, ותנועת ה'ציון_סיים' תהפוך כפי הנראה לשיגעון אופנתי מיד לאחר תחילת השנה החדשה.
עניינים ציוניים נמצאים בהמתנה. ועדת המנדטים אכזבה אפילו אותנו חברי הצ"ח,/5 שזה מכבר עמדנו על אופיו השפל של הגוף הזה בתור גוף; כיחידים הם אבירי האמת ואפילו מורדים, אולם כקולקטיב הם תמיד מקבלים מרות. עתה איש אינו מצפה שחבר הלאומים ימלא תפקיד כלשהו בעניינים אלה, פרט לתפקיד מלוכלך. חברי הפרלמנט הבריטי, ברובם הגדול, שונאים את המדיניות החדשה וישמחו אם מישהו יאלץ את הממשלה לנטוש אותה; ולעתים אני חושב שיספיק אם מקדונלד ייעלם בשקט והספר הלבן בעקבותיו – איש לא יטרח להגן עליו. אבל אותה אידיוטיות שגורמת לשמרנים לסבול את צ'מברליין/6 בשעה שהכול רוצים את צ'רצ'יל,/7 היא שתקבע גם בענייננו – האידיוטיות הישנה והנודעת המכונה 'נאמנות למנהיג' במקום נאמנות לעיקרון.
מדיניות זו עצמה – וכוונתי לספר הלבן פשוטו כמשמעו - עלולה אולי לגרום נזק ממשי קטן. ככלות הכול, האֶרֶס הוא בעיקר במה שהיא מאיימת לעשות בעוד חמש שנים,/8 בעוד ההגבלות המידיות שהיא צופה (15,000 עולים בשנה וההגבלה על מכירת אדמות) אינן שונות כל כך מן הנוהג הקיים מאז 1936. חוששני שרובו של היישוב וחלק גדול מחברי הסוכנות היהודית, טיפחו בתחילה את התקווה הקלושה שאפשר יהיה להשלים עם המצב החדש הזה, עד שאולי אלוהים יעזור9... אולם עלול להופיע
גורם מטריד שכולנו שכחנו: שנאת היהודים של כל הפקידים הבריטים. במשך עשרים שנה היא הייתה עצורה ומאופקת, ועתה הותר הרסן מבחינה מוסרית. החדשות המגיעות מארץ ישראל מצביעות על כך, כי קיים חשש רציני שארץ ישראל תהפוך בעתיד הקרוב ביותר לארץ של
אנטישמיות רשמית - פעילה, שיטתית וארסית במלוא מובן המילה. פירוש הדבר – אני לפחות מקווה – מרי אזרחי הדדי,
שמסוכן לחזות מראש צורותיו, גבולותיו ומשך זמנו. אין זאת אומרת שאני מציע אפילו לדקה שהיישוב כולו, או חוגי הסוכנות וכו' ינקטו פעולת תגמול ממשית כלשהי: דבר זה אינו עולה על הדעת. אבל יש, כפי שידוע לנו, מיעוט אמיץ יותר ופעיל יותר; ולאחרונה מורגש אי_שקט ניכר בכיוון זה בשורות השמאל. לסיכום: סביר להניח שבטרם ישתפרו יחסינו עם השותף, הם בהכרח יורעו; ייתכן שזו התרופה הנכונה כשמדובר בשותף מסוג זה.
23 ביולי 1939
הדיון בפרלמנט ב20 לחודש לא הניב שום שינוי במצב, אבל בהחלט ניכרה אהדה כמעט כללית לעלייה חופשית.10 ואכן, מגמה זו אמורה להיות הנשק המדיני החזק ביותר שניתן להמציא ברגע זה. העלייה סובלת עדיין מפגמים טכניים, אבל אני מקווה שהחוגים האחראים להנחייתה, יבואו מהיכן שיבואו ויהיו אשר יהיו, ישפרו בהדרגה את שיטותיהם. זה בעיקר, ואולי רק, עניין של כסף, וצורך זה עשוי לעורר רפורמה רדיקלית במדיניות הכספית של הקבוצות האוהדות את העולים הבלתי לגליים. העלייה היא עתה הסוגיה העיקרית, והן יצטרכו להעמיד אותה במרכז הכובד של המגביות שלהן.
צד אחר של שאלה זו משתקף בפרשת מאקס זליגמן./11 אנשים רבים מכל רבדי החברה, וחלקם אפילו לא יהודים, סבלו ויסבלו באותו הֶקשר. זליגמן אינו זקוק לתמיכה ואינו מבקש זאת, אבל המקרה שלו הוא יוצא דופן – ברוב המקרים יהיו הקרבנות חסרי כול. הם יספגו את ההתקפה הראשונה על ההמונים המצדדים בעלייה חופשית. בקרוב יוצגו תכניות לרפורמה כספית שתביא בחשבון את השיקולים הללו.
לסיכום בעיית 'החזית המאוחדת': לפני כחודשיים הוריתי לבני (שנמצא בארץ ישראל) להתקשר אל מר X.Y., שאמור לנהל את 'ההגנה השמאלית',/12 ולמסור לו את ההודעה הבאה: 'אבא חושש שאנו נסחפים למלחמת אחים בתוך היישוב./13 אם תוכל לקבל ייפוי כוח מלא, אבא ישמח להיפגש אתך במקום כלשהו באירופה, כדי לברר אם קיימת אפשרות כלשהי למנוע את ההתנגשות.' בסופו של דבר נפגשנו בפאריס. הוא אישר את ההתרשמות שלי, שאנו אכן נסחפים לכיוון הזה. בעת ובעונה אחת היה ברור, כי שום הסכם חלקי שיעסוק רק בשאלות הגנה, לא יהיה לו ערך לאורך זמן, כל עוד אין 'מדיניות משותפת בנושאים העיקריים'. הסברתי לו שאין דרך להקים סמכות משותפת אלא באמצעות אספה (קרא לזה קונגרס
או ועידה, או כפי שתרצה) שתיבחר בבחירות כלליות ללא דמי חבר. להפתעתי נראה שהוא מעולם לא הבין שזהו הדבר שאנחנו רוצים. בסופו של דבר הוא הציע לטוס לארץ ישראל ולהציע לחבריו (הוא נקב בשמות כמה מן המנהיגים של ההסתדרות הציונית הישנה) להיפגש עם חבריי במקום כלשהו, בקרבת המקום אליו עמדתי לנסוע לטיפולים. הפגישה תתקיים לפני הקונגרס שלהם 'כך שהתכנית להתכנסות גדולה יותר, ניתן יהיה להגיש בסופו של דבר לקונגרס'. מאז לא שמעתי דבר. על פי הערכתי/14 לא נשמע מהם גם בעתיד. סוגיה זו גם לא תמלא תפקיד חשוב בקונגרס שלהם; התימהוניים הבודדים שעשויים להעלות זאת - יושתקו מיד. כל בעלי הזכויות המוקנות המיוצגים בקונגרס שלהם (למעט התימהוניים שאין להם זכויות מוקנות ולא השפעה) יהיו חייבים לשאת בהפסדים כבדים במקרה שיהיה הסכם אתנו, לפחות מזה הם חוששים,/15 ולפיכך שום ניסיון לשכנע אותם להתאבד לא יצלח לפני שההסתדרות הציונית הישנה תגיע למצב קשה יותר של התפוררות פנימית, שלפי דעתי כבר נמצאת בטווח ראייה.
כמובן שהנשיאות באמת תעשה כל אשר לאל ידה כדי לקדם את רעיון החזית המאוחדת. ואם התחזית שלי תתברר כמוטעית, והמנהיגים המתנודדים הנוכחיים של ההסתדרות הציונית הישנה יהיו מוכנים לצדד בזכות בחירה כללית – אנו נסייע בכנות ונשמח באמת ובתמים שארגון יהודי, האשם בבגידות נפשעות רבות, ניצל מקריסה. אולם אני מטיל ספק.

שלך בנאמנות,

ו' ז'בוטינסקי
1 במכתבו מ21 ביוני 1939 הביע השכל תמימות דעים עם סקירתו של ז'בוטינסקי על המצב שהתהווה ביישוב היהודי בארץ ישראל ובגולה בעקבות הספר הלבן (לעיל, איגרת 125).
2 הכוונה לסוף יוני.
2א על הסיבה האמתית לדחייה, ראו לעיל, איגרת 129, הערה 1.
3 במקור בצרפתית: du Salut Public Parlement; 'ציון_סיים'.
4 משמעה של 'הציונות הרוממה', כפי שהגדירה ז'בוטינסקי בקונגרס הייסוד של הצ"ח, היא חיסול הגלות ושיבת העם היהודי לארץ ישראל.
5 אמנם בוועדת המנדטים אשר דנה בספר הלבן משנת 1939 הביעו חלק מחברי הוועדה התנגדות לספר הלבן, ומתחו ביקורת על הסעיף אשר קבע, כי בתום חמש שנים, כאשר היהודים יהוו שליש מאוכלוסיית ארץ ישראל, תותנה העלייה בהסכמת הערבים (מלקולם מקדונלד השיב לביקורת הזאת, כי אמנם היהודים אמורים להוות מיעוט מבחינה מספרית, אבל מבחינה איכותית הם יהוו רוב, מכיוון שכל יהודי שקול כנגד שני ערבים).
הוועדה החליטה להעביר את העניין להכרעת מועצת חבר הלאומים, שאמורה הייתה להתכנס בחודש ספטמבר (The Palestine Post, 30.6.1939).



































































































































6 המדיניות התוקפנית של גרמניה הנאצית הוכיחה לציבור הבריטי שמדיניות הפיוס של נוויל צ'מברליין נחלה כישלון חרוץ. לפיכך גברה הביקורת כלפיו.
7 וינסטון צ'רצ'יל ביקר בחריפות את מדיניות הפיוס של צ'מברליין כלפי גרמניה הנאצית.
8 על פי הספר הלבן, בתום חמש שנים אמורה הייתה העלייה היהודית להיות מותנית בהסכמת הערבים.
9 במקור ביידיש בכתב לטיני: bis efsher Gott wet helfen
10 המילה 'עלייה' במקורה בעברית בכתב לטיני. בדיון שהוקדש לנושא העלייה דרשו צירים רבים מהממשלה, הן מקרב המפלגה השמרנית הן ממפלגות האופוזיציה, לאפשר עלייה חופשית לארץ ישראל.
11 ראו לעיל, איגרת 170, הערה 3.
12 דהיינו אל אליהו גולומב שנמנה עם ראשי ארגון ה'הגנה', שנשלט על ידי השמאל הציוני (ראו לעיל, איגרת 139).
13 במקור בעברית בכתב לטיני.
14 במקור בגרמנית: Schätzung
15 ראו לעיל, איגרת 169, סעיף ד'.