171 אל דוד בוקשפן, תל אביב
ואל לה בן, 12 ביולי 1939 עברית
צרפת, 12 ביולי 1939
ד"ר בוקשפן היקר,
היום קבלתי את מכתבו מיום 3 דנא./1 תודה רבה. צר לי מאד שלא נוכל להפגש,/2 אבל אין מה לעשות. הנשיאות שואלת את עצתי אם כדאי לנסות להשפיע על משרד המושבות בדבר דרכייָת/3 אדוני, אבל אינני מאמין שנצליח. גם בנוגע למקרה שאותו מזכיר אדוני לדוגמא,/4 לא נתנו עדין כל פרט למרות כל ההתערבויות המרובות; אבל גם אם יצליח נסיון אחד, בטח לא יצליח שני.
2. היו לי שיחות עם מר רוטנברג/5 ועם מר גולומב./6 הראשונה לא הביאה לידי שום החלטה ממשית. השניה נתנה לכל הפחות את המסקנה הזאת: הוא יצא לארץ בכדי לנסות לסדר פגישה בינינו ובין מנהיגי השמאל. הכוונה היא לחפש דרכים להסכם רב_הקף, על שטח עניני 'מייג'ור פוליסי',/7 היות וספק הוא אם אפשר לכרות הסכם מעשי על שטח יותר מצומצם. דעתי אני שהוא לא יצליח, היות ובטוחני שהרוב המכריע בשמאל, במחנה הכלליים/8 ובכל חוגי הישוב, איננו מעונין בשלום אתנו. אבל דין קדוש הוא אצלי: לעולם נושיט יד לכל מי שאומר כי משאת לבו היא שלום- ולעולם נעמוד על משמר דרישותנו הצודקות שהשלום יהיה שלום אמתי ולא שלום מזויף.
3. אנא מאדוני להסביר את זאת בפעם ה1001 לחברי הנהלתנו. עיפתי מלהסביר אותו הדבר בלי הרף; עיפתי לשמוע מדי פעם אותם החשדים, שמא הנה ז' ז'/9 'עוד פעם' זומם הסכם שימעיט את זכויות התנועה. בכל התנועה לא תמצאו ספרטיסט/10 קיצוני ממני: לעולם לא אסכים למצב של אופוזיציה, לא בשטח המדיניות הרגילה ולא בשטח המדיניות הבטחונית. יחד עם זה, אוסיף ואוסיף לקנטר את מתנגדינו ואת הצבור כלו, בשימי לפניהם אפשרויות של חזית אחידה וכו', יען כי בטוחני שלבסוף השיטה הזאת תתן את השלטון בידינו.
4. צר לי שגם עתה יש בקרבנו מצדדים בהשתתפות בקונגרס השוקלים./11 נא להציע להם חשבון פשוט: במזרח אירופא יש כמיליון בוגרים המוכנים להצביע בשבילנו; ולו החלטנו לכבוש את הקונגרס הנושן, היינו נצרכים לכל אחד מהמצביעים האלה, כי אז היו מתנגדינו מגייסים את כל כחותיהם עד הגבול האחרון. אבל מהמיליון הזה, לא יותר מ15% יכולים לקנות את השקל בעצמם, את השאר היינו צריכים לקנות אנחנו ולמסור בידיהם. הסכום הדרוש איננו רחוק ממיליון זלוטי. בלי בטול השקל אין לנו מה לעשות בשום קונגרס משותף, לא כעת ולא בעתיד.
5. רשמתי לפני את דעת
אדוני, על אי_חשיבותו של ענין חברינו הנמצאים בהסתדרות העובדים השמאלית./12 כזו היא גם הערכתו של בא_כח ה'עובדלאום'/13 שדברתי אתו בוַרשה.
6. אני מצטער שמכתבי לקלוזנר14 פורסם בלי רשיוני ובלי רשיונו הוא; אין מה לעשות נגד ה'חַמְסְטבו'/15 השוררת אצלנו. אבל לעצם הדבר, מובן מאליו שאי_אפשר ללכת לבחירות לאה"נ
בתנאים שכאלה./16 אם תסכימו אתם, לא נסכים אנחנו, כי מפלתכם בארץ ישראל לא רק תחליש, אלא ממש תהרוג אותנו בפני החוגים המדיניים בגולה. אדוני בעצמו כותב שדרוש כסף רב לבחירות: הכסף הזה איננו, ולמטרה זו גם לא יהיה. אבל גם עם כסף רב אי_אפשר לנצח, כאשר כל מועמד שאיננו גבור_רוח יפחד לתת את שמו. אלו היו אנשים ישרים ביתר המפלגות, הם בעצמם היו מסרבים ללכת לבחירות במצב שכזה, כאשר אחד המחנות המתחרים עומד בידים קשורות ומעל ראשו תלויה חרב. בהיותם מה שישנם, הל ך ילכו וינסו ליהנות ממה שנגזל מאתנו, כמו שעשו תמיד ובכל המקרים; אבל עלינו להכריז עוד פעם שלאסיפה הזאת אין כל זכות הצגה,/17 ולא נתחשב עם קולה בדבר גדול או קטן.
7. ואני אומר לכם: רק הדרך הזאת, דרך ההתבדלות כלפי כל נציגות מזויפה יחד עם דרישה מתמידה של נציגות נכונה – רק היא תוביל אותנו לשלטון על הישוב ועל התנועה הלאומית בגולה; וזה בקרוב, בתנאי שלא נמיר את שיטותינו באמצע.
8. אותו הדין לצה"רים שנתרחקו מאתנו. במשך שנתים ויותר לא עבר שבוע מבלי שבלבלו את מ חי באותו הפזמון: 'אלה נכספים לשוב, רק צריך לבקש אותם בנמוס'. אני מצדי תמיד הייתי בטוח שאין זאת אלא השליה ומראית עינים: לו באמת רצו לשוב, מכבר נתנו להם כמה הזדמנויות לשוב בכבוד ובצלצול פעמונים. ידידי, מי שנותר במצרים שייך למצרים ונגמר. אבל אני לעולם לא אוותר על שיטתי – להושיט את היד בכל תקופת מבוכה, כשהם מתחילים להתלבט ולחפש 'דרכים' וללחוש זה על אזנו של זה: 'אייגענטליך, ווערע עס פיעללייכט ראטזאמער געוועזען...'/18 צודק אדוני, אלה כבר לא ישובו עד שלא יראו גם אצלנו שולחן ערוך עם ממתקים הרבה; אבל היד המושטת מחלישה את עמדתם ומחריבה את סכויי טמיעתם במחנה המתנגד.
9. מעשיַת ועד ההצלה:/19 אנקדוט חסר כל מעשיוּת, אבל רב תועלת. מראשית הדבר ברור היה שלא תצא ממנו כל מסקנה מעשית, אבל הודות לבלבול המ ח הזה נתגלה בפעם הראשונה ח סר האמון בסוכנות ובועד הלאומי, וזה טוב מאד. אני מברך את היוזמים; אבל
בתנאי שמן היום והלאה יהיה הדבר בעינינו כאנקדוט שפעם אחת סופר ואין צרך לספרו שנית.
10. רשמתי לפני את דברי אדוני בסעיף 10 למכתבו. דעתי כדעתו.
11. למר זליגמן כתבתי./20
מכבר רציתי לכתוב, רק לא ידעתי אם זה לא יזיק. ואם רק תינתן לנו האפשרות (ואני מקווה שכן יהי) להרחיב פעולותינו בקרוב, בטח שנבקש להשתמש בכח המצוין הזה בכדי לבסס את ההגנה המשפטית והמדינית של הישוב על יסודות בריאים.
12. מר רוטנברג אמר לי, כי לפני צאתו את הארץ נתן פקודה להעסיק את חברינו בעבודות בנין של חברתו. כשהראיתי לו את מכתב הסתדרותנו, תיכף ומיד טלגרף לארץ. עתה מודיעים לי שהוא קבל תשובה כזו: 'רביזיוניסטים עושים קושיים'. אני חושב שהוא כבר יצא לחיפה,
על כן כתבתי לו היום (ברוסית וביד). נא למסור את זאת להנהלת עובדלאום.
13. במקרה שתתגשם אותה פגישה עם ידידי מר גולומב, נחוץ לי בקי לכל הענינים, אבל ביחוד לעניני הבטחון. נא למסור את זה למעונינים, למקרה שלא הגיעו לידיהם שלש ההוראות ששלחתי בדרכים אחרות./21

נאמנו,

[ז' ז'בוטינסקי]














































































































































































1 המכתב לא נמצא.
2 ד"ר בוקשפן הודיע לנשיאות הצ"ח שברצונו לבוא לווארשה כדי להתייעץ עם הנשיא בדבר פעילות ועד המורשים (מכתבו מ19 ביוני 1939; מ"ז, ג10א/4/18/3).
3 דרכון. מונח זה רווח בימים ההם.
4 העניין לא נתחוור.
5 השיחה עם רוטנברג התקיימה בתחילת יולי 1939 בלונדון. הם דנו כנראה באמצעים למניעת מלחמת אחים בארץ ישראל, בין ארגון ה'הגנה' לבין הארגון הצבאי הלאומי, על רקע פעולות התגמול של האצ"ל לטרור הערבי.
6 על השיחות עם אליהו גולומב ראו לעיל, איגרת 169, הערות 6^7.
7 אנגלית (major policy): מדיניות עיקרית.
8 דהיינו הציונים הכלליים.
9 זאב
ז'בוטינסקי.
10 מלטינית (separatist): מתבדל.
11 ההשתתפות בבחירות לקונגרס הציוני הייתה מותנית בקניית השקל.
12 ראו לעיל, איגרות 73, 111, 120.
13 הסתדרות העובדים הלאומית.
14 לעיל, איגרת 146.
15 רוסית (амствох): גסות רוח.
16 באותה עת התנגד ז'בוטינסקי להשתתפות הצ"ח בבחירות לאספת הנבחרים, בגלל המאסרים ההמוניים של חברי התנועה, ראשיה ואוהדיה ובגלל חוסר כסף למימון תעמולת הבחירות (ראו גם להלן, איגרת 172, סעיף 7).
17 זכות ייצוג.
18 גרמניתgewesen)
eigentlich, wäre es vielleicht ratsamer): בעצם, אולי היה רצוי יותר.
19 ראו לעיל, איגרת 140, הערה 8.
20 לעיל, איגרת 170.
21 הכוונה כפי הנראה להוראות אל מפקדת האצ"ל בדבר כללי השימוש בנשק (לעיל, איגרת 147).